מצרים צריכה קפיטליזם בסיסי

המפגינים הצעירים שהניעו את מהפכות היסמין בתוניסיה ובמצרים, רבים מהם בוגרי אוניברסיטאות, הפילו את המשטרים הישנים מכיוון שאלה מנעו מהם הגשמת קריירה מעניינת וצמיחה אישית. המפגינים לא דרשו מותרות כי אם הזדמנות לממש את עצמם.

צמיחתם של הצעירים הערבים הללו נבלמה בשני אופנים. השגת משרה טובה הצריכה קשרים עם מקורבים לצלחת, והם אינם אוחזים בקשרים מסוג זה. ואילו השגת רישיון עבודה כעצמאי, כמו הפעלת דוכן רחוב לממכר פירות, מחייבת השגת רישיונות, ומספרם של אלה מוגבל.

התוצאה של המגבלות הללו היתה היצע עודף של כישורים בלתי ממומשים, אך בעיקר אבטלה. רוכל הפירות והירקות המתוסכל מוחמד בועזיזי הצית עצמו בתוניסיה - והצית בכך את המהפכה - משום שהיה תקוע במערכת.

אין ספק בנחיצותם של שינויים למערכת הכלכלית. במכתב פומבי שפרסמו כלכלנים, רובם מאירופה, הם הציעו למנהיגי ה־G8 "תוכנית" כלכלית עבור תוניסיה. האבחנה שלהם היא שתוניסיה סובלת מכלכלה "סגורה", ממשל "אוטוריטרי" ו"תשתיות עניות". המרשם שהציעו הוא הקצאה מיידית של סובסידיות מזון ואנרגיה, תוכנית חומש להשקעה בתשתיות תחבורה ובמגזר הטכנולוגיה והקמת אזורי תעשייה מיוחדים. זו דיאגנוזה איומה. העוול שגרם משטרו של זין אל־עאבדין בן עלי לא היה היעדר סבסוד מזון או השקעות בתשתיות (למעשה המשטר עשה את שניהם). העוול היה מניעת האפשרות מאזרחים לממש את הפוטנציאל שלהם.

הטיפול המוצע, אם כך, הוא חסר ערך. חלוקת מזון ודלק במקום משרות לא תועיל בעידוד תחרות של גורמי חוץ על משרות טובות.

הארגון מחדש הנחוץ בתוניסיה ובמצרים חייב להתחיל בשני צעדים קריטיים. הראשון הוא להביא לסיום השליטה הפוליטית בסקטור העסקי על ידי האליטה. בתוניסיה מדובר בחברים ובקרובי משפחה של לילה טרבלסי, אשתו של השליט המודח. במצרים מדובר בקציני צבא שמינה הנשיא המודח חוסני מובארק. הצעד השני הוא סיום השליטה הבירוקרטית בסקטור העצמאיים.

המערכת המתאימה ביותר עבור תוניסיה ומצרים היא קפיטליזם בסיסי - קפיטליזם 1.0 - כמו זה שפיתחו בריטניה וארה"ב במחצית הראשונה של המאה ה־19 בדרכן להשגת כלכלות משגשגות. יסודות המערכת הזו הן חירויות אזרח, חוזים מסודרים, מערכת משפטית מאורגנת, בנקים מקומיים העובדים בשיתוף עם יזמים מקומיים, חברות פיננסיות שמספקות הון סיכון, הקלת הכניסה לשוק של חברות חדשות ועוד.

לרוע המזל, תוניסיה ומצרים יתייצבו בפני סיכונים חמורים בעודן נסמכות על כוחות ומנגנונים דמוקרטיים האמורים לתווך עם כוחות הדיכוי של הקורפורטיזם הימני (שיטת ממשל שבמרכזה נמצאים האיגודים המקצועיים). אחת הסכנות היא קורפורטיזם שמאלני, שבמסגרתו איגודי עובדים ומקורבים מחליפים את המשפחות השולטות ואת קציני הצבא, אך בה בעת נשמרת השליטה הפוליטית על הכלכלה והשליטה הבירוקרטית על היזמות. סיכון זה צריך להטריד את תומכי הרפורמות. תחת שלטונם של בן עלי ומובארק, החשש היחיד שבפניו ניצבו חברות שנוהלו על ידי מקורבים היה שיום אחד הנשיא ידרוש אולי נתח מהרווחים. אולם בדמוקרטיה שחסרים בה אמצעי הבטיחות ושמעניקה תרבות יציבה של זכויות אזרח, חברות עשויות להתייצב בפני סכנות גדולות אף יותר.

עדיין לא ברור אם תוניסיה ומצרים מסוגלות לבצע את המהפך הכלכלי הנחוץ. מסיבה זו חיוני הדבר כי הסיוע הזר יהיה טכני ומכוון להסרת המכשולים בדרך להשגת קריירה מתגמלת.

הכותב הוא חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2006. מאמר זה התפרסם בעיתון "לה מונד". פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד ל"כלכליסט".