צילום: אריאל בשור
"עד שירווח לנו"
הורדת שתי הצגות היא סיבה מספיק טובה לברר מה קורה בתיאטרון המוביל בישראל. נעם סמל, מנכ"ל תיאטרון הקאמרי, מודה שהחליט לצמצם פעילות באולמות הקטנים, ממשיך להתהדר באיזון התקציבי וחרד לכל מושב ריק באולם: "כשהאולם לא מלא אני לא נכנס, כדי לא לראות את זה"
"יש לנו קוד התנהלותי שקובע שהקאמרי לא מייצר גירעון, ולא מתחנן שיכסו לו את הגירעון", אומר נעם סמל (65), מנכ"ל תיאטרון הקאמרי. עוד הוא מבהיר שלתיאטרון יש שומנים לשעת חירום, ומדגיש כי הוא מנוהל בצורה שמקפידה לא להעמיק את הגירעון הקיים ודואגת לשעת משבר. לדעתו, אפילו בפרסומים מהזמן האחרון על הורדת "רומיאו ויוליה" ו"זהב טורקי" אין לראות סימנים להחמרה במצב התיאטרון.
משיחה עם סמל, המנכ"ל ב־19 השנים האחרונות, מתברר שלא פשוט לנהל תיאטרון, גם את התיאטרון המוביל בישראל, המסיים כבר שבע שנים ברציפות באיזון תקציבי. סמל משוטט בין האולמות גם בערבים שאין פרמיירות, וכשהוא רואה כיסאות ריקים באולם הוא "מתחרפן", ומיד מזמן ישיבת חירום. אם זה היה תלוי בו, היה מאמץ את גישת התיאטרונים הגדולים בברודוויי ובלונדון ומפסיק לחלק הזמנות להצגות, למעט לחיילים.
"הגירעון שלנו מאזני. אין לנו גירעון בבנקים. זה גירעון ישן מלפני 20 שנה, בגובה של כ־6 מיליון שקל, ויש לנו כנגדו קרנות שמורות שאין לאף תיאטרון: קרן למחזאות ישראלית וקרן ליאור ע"ש ליאור וישינסקי, שבשתיהן יחד יש כ־2 מיליון שקל. כמו כן, יש ציוד ששוויו כ־4 מיליון שקל. ועדיין מדובר בגירעון, כי אם חס וחלילה סוגרים את התיאטרון צריך להתחיל לכסות הכל", הוא מסביר.
מדוע החלטתם להוריד הצגות?
"אנחנו מתכוונים לצמצם פעילות באולמות הקטנים עד שירווח לנו. אנחנו לא מורידים אלא מקפיאים, ושומרים את התפאורה והתלבושות. בדו"ח הרבעון הראשון ל־2011 ראתה מנהלת הכספים ירידה בהכנסות והוציאה דגל אדום, ולא בגלל שההצגות פחות טובות".
אז בגלל מה?
"אנחנו מנתחים זאת ממש בימים אלה. לדעתי הסיבה העיקרית היא השוק, שנמצא ברוויה בשל ההצפה המטורפת של מופעי תרבות ובידור ופסטיבלים, שאני לא זוכר כמוה 20 שנה. סיבה נוספת הם הקופונים, שהם מכה. אנחנו לא מנצלים הרבה את שיטת הקופונים, אבל ברגע שתיאטרונים אחרים מפרסמים כרטיס ב־50 שקל, אז אנשים אומרים 'למה שאשלם לקאמרי יותר?'. גם מכירת הצגות באולמות מחוץ לתל אביב מורידה את מספר הצופים. ההצגות שעולות רק בתל אביב הן האטרקטיביות, כמו 'כנר על הגג'. עכשיו אנחנו בהכנות ל'קברט', ואנחנו רואים אינדיקציות חיוביות".
במה מתבטא צמצום הפעילות?
"ב'המלט' אנחנו מקפיאים פעילות לשלושה־ארבעה חודשים, כי קשה לשבץ הצגות כשהשחקנים של ארבעת התפקידים הראשיים עסוקים בהפקות אחרות. לגבי 'איחש פישר', וילוז'ני מתחיל כרגע הצגה חדשה ולא יהיה פנוי. 'רומיאו ויוליה' תוכננה ל־45 הצגות, ועד יולי תגיע ל־60. לא כל הצגה צריכה לרוץ 300 פעם. את 'זהב טורקי' הורדנו כי היא לא טובה, וכל ההצגות שעלו בקאמרי 4 אנחנו מעבירים לקאמרי 2, כי יש שם יותר מקומות. אנחנו משחקים בין האולמות שלנו, הרי אנחנו המצאנו אותם, אז מתקיפים אותנו על אולמות שאנחנו המצאנו? מה גם שבדרך כלל ביולי־אוגוסט מורידים הצגות".
לכל התיאטרונים הרפרטואריים בארץ יש גירעונות מצטברים, אך השאלה היא איך לתיאטרון מוביל כמו הקאמרי, שלדברי מנהלו לא סיים בהפסד שבע שנים, יש גירעון של כ־6 מיליון שקל. סמל מסביר: "בזמן שמתן וילנאי היה שר התרבות הוא ביצע קיצוץ רטרואקטיבי בדצמבר 2002 והוריד מיליון שקל. יתרת הגירעון נובעת מהפעילות לפני 20 שנה".
שיקול דעת
גורמים בתעשייה מעריכים כי ייתכן שחלק מההפקות בקאמרי לא רווחיות. "העלויות של 'גטו'", טוענים אותם גורמים, "גבוהות במיוחד, כמעט כמו של מחזמר, ובכל ערב שההצגה רצה היא מייצרת הפסד. המספר הגבוה של המשתתפים לא מאפשר למכור אותה להיכלי תרבות. גם 'רומיאו ויוליה', מרובת המשתתפים שמשחקת באולם קטן, מפסידה. ייתכן שיש ניצני חשש לגירעון והקאמרי פשוט נוהג באחריות. ואולי לנוכח הסיוע הצפוי לתיאטרון הבימה, בקאמרי קצת מתמסכנים והחליטו לחשוף את הדברים שנהגו להסתיר", מסכמים אותם גורמים.
סמל אינו מנסה לסתור את הדברים: "לגבי 'רומיאו ויוליה' זה נכון. בתקופה יותר נינוחה או רווחית הרשינו לעצמנו לעשות את זה, כי זו קלאסיקה. לגבי 'גטו', מדובר בהצגה גדולה שהעלינו כ־80 פעמים בכל הארץ. קבענו לעצמנו יעדים שאינם רק כלכליים, אלא אידיאולוגיים. נעננו לפנייה של היכלי התרבות, שביקשו שלא נמנע מהם את ההפקה היוקרתית והחשובה. כתיאטרון רפרטוארי זה חלק מתפקידנו לסבסד הצגות בפריפריה".
והחלטה לקצץ נובעת מפניקה?
"לא פניקה, אבל בהחלט שיקול דעת. בעברי הייתי מפיק פרטי ואני מנהל את הקאמרי כמו מפיק פרטי במובן הרציונלי והאמוציונלי. הכסף של הקאמרי הוא כסף ציבורי, ואני מתייחס אליו כמו אל פרטי. אני מעדיף לעשות את הקיצוצים והידוק החגורה עכשיו, ולא להגיע ל־31 בדצמבר 2011 ולהגיד 'תצילו אותי'".
תגמור את השנה באיזון?
"לא יודע. הנבואה ניתנה לשוטים. אבל אני אעשה מאמץ אדיר, אני אירק דם. מדי שבוע יש ישיבת שיווק, ורק טופס אחד מעניין אותי - כמה כיסאות ריקים היו באולם. אם אני רואה הרבה כיסאות ריקים, עושים מבצעים באינטרנט, הודעות SMS, פייסבוק. כשהאולם לא מלא אני לא נכנס, כדי לא לראות את זה. זה לא קורה הרבה, ואני מקווה שלא יקרה, אבל זה מטריף אותי. אדם שיושב באולם לא מלא נהנה רק ב־70%, כי הוא אומר לעצמו 'אני לא פראייר'. כשהוא יושב באולם מפוצץ הוא מבסוט להיות חלק מזה. זה דבר מטורף הישראליות הזאת. שיווק זה לא רק לשווק את הכרטיס, אלא לתת יחס למנוי, זה מנגנון מאוד מורכב".
אתה מעורב בבחירות האמנותיות?
"יש לי זכות להטיל וטו, אבל מובן שאני נותן חופש מלא למנהל האמנותי (עומרי ניצן - מנ"ש) ואנחנו בדיאלוג יומיומי: 20–30 שיחות טלפון ביום. זו ספינה גדולה ומורכבת. רואה החשבון אמר לוועד המנהל שהמסגרת התקציבית שלנו היא אולי 103 מיליון שקל, אבל המורכבות היא כמו בתקציב של 500 מיליון".
לא רק להבימה
בשבוע שעבר, הועבר באמצעות עו"ד מיכל שקד מכתב למשרד התרבות, ובו נכתב כי אם תינתן עזרה רק לתיאטרון הלאומי, הבימה, התיאטרונים הרפרטואריים האחרים יפנו לבג"צ. "אנחנו טוענים שאם למדינה יש באמת כמה מיליונים לפתרון בעיית הגירעונות המצטברים של הבימה, שיפתרו גם את הבעיות של האחרים. אנחנו רוצים ביחד את מה שהבימה מקבלת. לפני שבע שנים אספו את כולם ואמרו: 'יש קריטריונים, ומרגע זה ואילך מי שמייצר גירעון יאכל אותה, ותהיה לו תוכנית הבראה וחשב מלווה'. מי שלא יסיים בגירעון, כך אמרו, יקבל בונוס, והקאמרי מקבל כבר שבע שנים ברציפות את הבונוס". והוא מוסיף: "בעוד הבימה מדברת על כיסוי גירעונות, לנו יש תביעה לגבי גודל ההקצבה השנתית שנשחקה בשנים האחרונות".
יש טענה שלא הוגן שאין הגבלת זמן לכהונה של מנהל תיאטרון.
"זו טענה לגיטימית. אני עומד לבחירה כל שלוש שנים בידי מועצת הנאמנות של התיאטרון, שהיא מועצה שמכנסת שלוש־ארבע פעמים בשנה ועד מנהל. אני מינוי של המועצה והוועד, ואם חלילה לא יהיו מרוצים, יגידו לי ללכת הביתה. המאמן של מנצ'סטר יונייטד כבר 25 שנה בתפקיד והוא הוביל את הקבוצה לאליפויות. כך גם אוהד נהרין, זובין מהטה או חנה מוניץ. מעניין שבראש המוסדות התרבותיים המצליחים עומדים אנשים שמכהנים שנים ארוכות. אם יש הנהלה טובה, אז למה להחליף אותה?".
כי יש עוד אנשים שרוצים.
"בדיוק. לכל מוסד יש חופש ניהולי, ואם יהיה פה כישלון או גירעון, אז יהיו פה שמחה וששון".
2 תגובות לכתיבת תגובה