אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: האויב מאזין - גרסת הרשתות החברתיות בבריטניה צילום מסך: Youtube

דו"ח טכנולוגי: האויב מאזין - גרסת הרשתות החברתיות בבריטניה

משרד ההגנה בלונדון הפיק סרטונים שקוראים לציבור להימנע משיתוף מידע על הצבא ברשת, אבל יש סיבות טובות להאמין שמדובר בפאניקה מוגזמת. וגם: שבוע הספר כבר כאן, אבל באוסטרליה יש מי שמשוכנע שהרשת תחליף בקרוב את חנויות הספרים הרגילות

15.06.2011, 13:36 | יוסי גורביץ

צ'ט עם הטרור

פעם, מזמן, כשבריטניה היתה אימפריה וגרמניה הייתה אימפריית רשע, הפיצו השלטונות בבריטניה קריאות לחיילים ולתושבים לסתום את הפה ולא לדבר יותר מדי על מאמצי המלחמה. בדרך כלל הם עשו את זה באמצעות כרזות.

אנחנו יודעים היום מספיק על מלחמת העולם השניה (והראשונה) כדי לדעת שמדובר היה בהיסטריה מוגזמת. הגרמנים לא הצליחו להפעיל בבריטניה מרגל שלא היה מוכר לשירותי הביון הבריטיים. את המידע שלהם הם אספו ממודיעין אותות וממודיעין מצולם. גם זה, איך לומר, היה הצלחה מוגבלת מאוד: המודיעין האווירי הגרמני בלע את הפתיון שטמנו לו הבריטים והעריך שהנחיתה של בעלות הברית בצרפת תהיה ליד קלה. בפועל, כידוע, היא היתה בנורמנדי.

כל ההיסטוריה הזאת אינה מפריעה למשרד ההגנה הבריטי לצאת עכשיו בכמה תשדירי יוטיוב מאיימים, שמזהירים מפני שיתוף מידע ברשתות חברתיות. אם להאמין לסרטונים הללו - שיש להודות שהם עשויים היטב - אם שמשתפת מידע על בנה החייל מזמינה בעצם טרוריסט אליה הביתה לתה, וחיילות צעירות שמדווחות שהן יוצאות לדיסקו מזמינות גם את הטרוריסטים לריקוד.

עכשיו, זה לא תרחיש בלתי אפשרי. אבל הוא גם לא סביר במיוחד: אנשי המודיעין, כדרכם, חושבים כמו אנשי מודיעין. הם מניחים שאם כולם מבלים שעות ארוכות ומתסכלות בשיבוץ פרטי מידע חסרי חשיבות לתמונה כוללת, זה מה שעושים כולם. ההיסטוריה, עד כה על כל פנים, מראה שטרוריסטים לא פועלים כך, בטח לא חושבים כך.

להיסטריית הריגול של מלחמות העולם לפחות היה ביסוס. המודיעין הגרמני אכן ניסה לפעול בבריטניה: הוא פשוט היה גרוע בזה. הרעיון שמדיה חברתית היא סיכון ממשי, שיש לנקוט בנוגע אליו אמצעי זהירות מחמירים, מעיד בעיקר על היסטריה של אנשי הבטחון, ועל חוסר ההבנה שלהם של האופן שבו התקשורת הזו פועלת. הבעיה הזו, כמובן, לא מוגבלת לאנשי הבטחון הבריטים: גם יובל דיסקין אמר בבהלה ש"גוגל ואייפון הם מודיעין ברמת על למחבלים".

 

בואו נדבר על זה

הנרי קיסינג'ר, פעם מזכיר המדינה של ארצות הברית, לא יוצא הרבה מארה"ב בימים אלה. הוא יודע למה; המסמכים מעידים שהיה לו חלק לא קטן בדרבון הזוועות שביצעו החונטות בדרום אמריקה בשנות השמונים. ואם כבר דיברנו על משטרים שמבצעים זוועות, אז קיסינג'ר הציע שסין וארה"ב יתחילו לגבש "דטאנט סייבר". להצעה הצטרף גם ג'ון הנטסמן, השגריר האמריקאי בסין לשעבר. 

מה זה "דטאנט סייבר"? המשמעות המילולית של המילה דטאנט היא "הרפיית מתח", ובמובן המדיני - מדיניות שנועדה לקדם הפחתת מתח בין מדינות בשנות ה-70 קידם קיסינג'ר, בין מזימה מקיוואלית אחת לשניה, מדיניות של דטאנט מול ברית המועצות, שהביאה להורדת המתח במלחמה הקרה. עכשיו הוא מנסה להתאים את הרעיון הזה לימינו אנו: בין ארה"ב וסין, טוען קיסינג'ר, יש כרגע יותר מדי מתח בתחום הסייבר – יותר מדי התקפות, יותר מדי האקרים, יותר מדי התנצחויות פומביות.

יש כמה בעיות עם הדברים שקיסינג'ר אומר. בתור התחלה, הדיבורים מגיעים מצד אחד - הממסד הצבאי האמריקאי מחריף יותר ויותר את ההתבטאויות שלו בנוגע ללוחמת סייבר. אבל ההתקפות, מצדן, מגיעות מהצד האחר, הסיני.

יתר על כן, מבחינת המשטר הסיני הפנטזיה שארה"ב מנסה להפיל אותו באמצעות פעילי רשת נראית כמו מציאות. מפלגות קומוניסטיות תמיד נטו לפראנויה ולציד אויבים בלתי נראים. אך העובדה שמדובר בפנטזיות פרנואידיות אינה אומרת שאין להן השפעה ממשית לגמרי על המציאות, ועל התנהלותה של בייג'ינג בשטח.

בעיה נוספת היא שהדטאנט בשנות השבעים התבסס, בין השאר, על העובדה שהנהגת ברית המועצות התחילה לקלוט שהכלכלה שלה גוססת ושהיא חייבת למצוא דרך בדחיפות להוריד את הוצאות הבטחון שלה. זה לא המצב כרגע בסין, בלשון המעטה, ואין יותר מדי סיבות לחשוב שהוא ישתנה בקרוב.

קיסינג קיסינג'ר. מה שעבד במלחמה הקרה יעבוד גם בקרבות הסייבר בין ארה"ב לסין? | צילום: לואיז גרין קיסינג

המסך הקטנטן

אחד הטרנדים שנשגב מבינתי, אולי עקב בעיות ראיה, הוא צפייה במסכים זעירים. יותר ויותר אנשים חושבים שיש היגיון כלשהו בצפיה בסרט על מסך בגודל של גזר גמדי, ועוד אנשים חושבים להצטרף לגל הזה.

הצעירים, סקטור שאף אחד לא אמר עליו שום דבר חיובי מאז ימי ממלכת שומר, מובילים כמובן את הטרנד הזה. מחקר חדש מצא שבני 25 עד 34 בהחלט רואים כאופציה סבירה צפייה בסרטים על גבי אייפון, אייפוד טאץ', ובקצה הסביר יותר אייפד ומחשבים ניידים. הם עושים במכשירים שימוש למטרה בשיעור הגבוה ב-24% מבני 35 עד 64. מסתבר ש-35 זה הקשיש החדש.

אבל זה לא מוגבל לצעירים: רוב הנשאלים, 53%, אמרו שהם מתכוונים לרכוש מכשיר כלשהו עם יכולות פס רחב, והם מתכוונים להשתמש בו גם לצפייה בסרטים. יותר מרבע מהנשאלים העריכו שהם יקנו סמארטפון בשנה הקרובה, וחלק ניכר מהם ישתמשו בגרוטאה הזעירה למטרות קולנועיות.

אז מצד אחד, זה נחמד שאתה לא צריך להיות יותר קהל שבוי או לשבת במקום אחד כדי לצפות בסרט. אבל מצד שני – סרט על מסך של ארבעה אינצ'ים? באמת?

שבוע הספר לא הגיע לאוסטרליה

 

ניק שרי, השר לענייני עסקים קטנים בממשלה האוסטרלית - תואר שגורם לך לתהות אם ממשלת אוסטרליה מנופחת אפילו מזו שלנו, או שהיא פשוט מאורגנת יותר טוב - עשה השבוע שגיאה פוליטית גסה: הוא אמר את האמת.

זמן קצר לאחר ששתי רשתות ספרים אוסטרליות גדולות קרסו, אמר שרי לציטוט שלהערכתו, תוך חמש שנים לא יהיו חנויות ספרים בארצו, להוציא כמה חנויות ייחודיות בערים הגדולות. מה שיהרוג אותן, ציין בהיגיון, אלה חנויות מקוונות והפצה באמצעות הרשת. שרי העריך שנקודת האל חזור כבר מאחורינו. שרי, לדבריו, הוא דווקא קורא מהזן הישן, שאין לו קורא ספרים דיגיטליים.

בעלי חנויות הספרים באוסטרליה הגיבו כמו דינוזאור שמישהו הפנה את תשומת ליבו לאסטרואיד ענק שעושה את דרכו במהירות דו רפורטית: בהכחשה ובזעם. אחד מהם אמר בדכדוך שדיבורים כאלה לא מועילים לתעשיה. אחר חיקה מבלי יודעין את מונטי פייתון והודיע ש"אנחנו עדיין לא מתים".

דוברים נוספים אף האשימו את שרי בכך שהוא מקדם חברות זרות, אך למזלו הרב של השר, סקטור מוכרי הספרים לא נחשב לגורם מכריע בפוליטיקה האוסטרלית. ובינתיים, האסטרואיד התקדם עוד קצת.

עוד דרך למכור ספרים עוד דרך למכור ספרים עוד דרך למכור ספרים

קצרצרים

סמסונג ביצעה לאחרונה תרגיל קטן וחמוד. אחרי שאפל דרשה לקבל את דגמי המכשירים הבאים שלה במסגרת תביעת פטנטים, היא דרשה מאפל את אותו הדבר בדיוק, או במילים אחרות - שתגלה איך ייראה האייפון הבא. הדרישה גרמה באפל לפרכוסים, ועוכרי הדין שלה הודיעו בתגובה שמדובר ב"נסיונות הטרדה" מצד סמסונג. הנימוק: בניגוד לסמסונג, אפל היא חברה חשאית, בעלת תרבות סודיות מפותחת, שאיננה מאמינה בשקיפות, והאירועים שבהם היא מכריזה על מוצריה הם אירועים מובילים בעולם הטכנולוגיה. על כן, אי אפשר להתייחס אליה כאילו היתה סתם חברה שצריכה לספק מידע. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שאיזה מעריץ נלהב יטען שאין שום דבר חריג בהתנהלות של אפל.

צמד התאומים הבלתי נלאה (או נסבל) לבית וינקלווס, שכבר קיבל ממארק צוקרברג 65 מיליון דולר, מתעקש להפסיד בעוד מאבק משפטי. עכשיו הולכים האחים לבית המשפט העליון בטענה שההסכם שעליו חתמו בהכרה מלאה לא מספק אותם, ושהם צריכים לקבל עוד קצת כסף על זה שגנבו להם את הרעיון להקמת פייסבוק. צוקרברג אולי נוכל, אבל הוא לפחות עשה משהו בשש השנים האחרונות חוץ מתביעות משפטיות כושלות. זמן לעבור הלאה, לוזרים.

בידיעת פייסבוק אחרת, החברה מכחישה בתוקף שהיא מאבדת משתמשים. בחודש האחרון הופיעו כמה וכמה ידיעות על כך שהגולשים נוטשים את הטרשת החברתית, בעיקר בצפון אמריקה: בחודש האחרון נרשמה ירידה במספר המשתמשים הפעילים ברשת בארה"ב וקנדה. אז פייסבוק מכחישה, אבל איננה מספקת נתונים משלה על היקף המשתמשים. עד לפני שנה בערך היא היתה יוצאת בהצהרות חגיגיות בנושא הזה בכל כמה חודשים. פתאום זה הפסיק. מעניין למה.

פייסבוק מכחישה שהיא מאבדת חברים פייסבוק מכחישה שהיא מאבדת חברים פייסבוק מכחישה שהיא מאבדת חברים

וידיעת פייסבוק אחרונה ומשונה: מישהי מפילדלפיה בשם לונדון איליי, כנראה לא העפרון המחודד בקלמר, החליטה שהחבר לשעבר שלה חייב למות. אז היא עשתה את הדבר המתבקש וכתבה בעמוד שלה שהיא זקוקה למתנקש דיסקרטי, רגיש ובעל חוש הומור. ברנש אחר, שגם הוא כנראה לא הכפית המושחזת ביותר במגירה, הודיע מיד על תמיכתו ברעיון והתחייב להוציא אותו לפועל. הדיון היה פתוח לגמרי, והקורבן המיועד שם אליו לב בזמן שהידיעה על מותו עדיין היתה מוקדמת מדי. התוצאות: המשטרה מצאה אקדח בקוטר 0.22 אינץ' אצל הטמבל שקיבל את החוזה. עכשיו כולם יצחקו עליו בכלא שהוא מסתובב עם המקבילה הבליסטית לסכין חמאה, בעוד שהחוק היבש רואה באקדח הנ"ל נשק לכל דבר. סאיונרה, טמבלים.

הבי.בי.סי מוכיח שוב שהוא בקדמת הטכנולוגיה: אנשיו פיתחו אפליקציה שמאפשרת לכתב בשטח לכתוב, להקליט את עצמו, לצלם ולהקליט וידיאו – ולהעלות את הכל, מהשדה, ישר לאתר החדשות של רשת השידור. בינתיים מדובר באפליקציה לאייפון בלבד, אבל ברשת הוותיקה אומרים שאלה לא נישואים קתוליים.

תגיות

9 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

9.
א. חנויות הספרים אולי יכחדו, אבל עד שספרים דיגיטליים יהפכו להיות נוחים כמו
ספרים רגילים- יקח עוד לא מעט זמן... ב. פנטזיות פראנואידיות? ארה"ב עצמה אולי באמת לא שוכרת פעילים (אם כי מאוד ייתכן שחלקם דווקא סוכנים או מעורבים מאד בפעולות המודיעין שלה), אבל לטעון שהפעילים הם לא סוכני שינוי של המערב זו פשוט היתממות. סין מרגישה מאויימת וזה לא סתם. מישהו באמת מתקיף אותה. מישהם בעלי מאפיינים משותפים. אז לטעון שזה הכל בראש וההתקפות מגיעות מכל הכיוונים זה די מתמם. ההתקפה מגיעה מהמערב, וכיוון שארה"ב היא חלוצת המערב ויריבתה של סין- היא זאת שמקבלת על הראש. מה שקורה פה זה בין השאר מה שקורה בתוך העולם המוסלמי שמאבד את עצמו למערב ומוסלמים רבים בוחרים להילחם בו. אז ארה"ב אולי לא כובשת מקומות במובן הקלאסי של המילה, אב האימפריאליזם שלה מורגש מאוד...
16.06.11
6.
אדיר הפרסומות האלו
אבל איך זה שהעור של המחבל לא שחום בכלל? פוחדים מ"סטראוטיפים ערביים" או שהטרור הזה מכוון בכלל מצד אירלנד? המכונת ספרים הזאת - !!! פאק! זה באמת ביזיון! זה אמיתי? ואם כן, איך זה שזה לא ביפן? יש להם שם כל דבר במכונה כזאת. ומה רע במסך קטן? אם היה לי שקל על כל חייל בצבא שיש לו PSP (או DVD נייד והיום גם סמאטפון) שמעביר את השמירות בצפיה בפורנו על המסך הקטנטן אז היה לי עכשיו מספיק כסף כדי להשלים את קניית כל ספריית הפלייסטיישן 2 שלי (וכל משחק נמכר במחיר מלא).
פלאפי קלאוד , אקווסטריה  |  15.06.11
לכל התגובות