מה יש ליצרניות להסתיר?

הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בישיבת ההנהלה של תנובה אתמול, כשעיתוני הבוקר פרוסים במרכז השולחן, לצד מבחר גבינות ונשנושי מנהלים. "מה הם רוצים?", התלוננה בוודאי יו"ר תנובה זהבית כהן, "שנספוג את עליית מחירי הסחורות בעולם? למישהו אכפת שמחיר החיטה עלה ב־82% מתחילת השנה? והנפט? כמה זה כבר עלייה של 7% על מחיר של מוצר חלב בממוצע - 30 אגורות?".

"שילכו לשטראוס", בטח ניסו להרגיע אותה, "שם העלו את מחירי מוצרי החלב והמתוקים ב־4%־15%", אמרו לה בוודאי אנשי השיווק. "שילכו לרשתות המזון" העיר כנראה המנכ"ל אריק שור ביובש. "רק הם קובעים את מחירי המוצרים. אנחנו מוכרים לכל הקמעונאים קוטג' באותו מחיר. אם שופרסל מחליטה למכור גביע ב־6.90 שקלים בשופרסל דיל וגביע ב־7.40 שקלים בשופרסל שלי, זה כבר עניין שלהם". "גאוני", הסכימו כולם. "שהרשתות יגידו כמה עולה להן גביע קוטג' וכמה הן מרוויחות עליו, אנחנו לא חושפים סודות מסחריים".

לא היינו נדרשים לדיון הדמיוני הזה, לולא מילאו את פיהן מים שלוש היצרניות הגדולות: תנובה, שטראוס ואסם. מה יש להן להסתיר? יצרניות המזון המקומיות, כמו מקבילותיהן בעולם, נאנקות תחת עליות של עשרות ולעתים מאות אחוזים במחירי חומרי הגלם ועלויות ההפצה והשינוע. באו"ם נערכו מתחילת השנה כבר שני דיוני חירום על עליית מחירי המזון. אפשר בסך הכל להבין עלייה מסוימת במחירי המוצרים, במציאות שמחייבת זאת.

לא צריך לרחם על הקמעונאים כמובן. מישהו ראה אותם מוזילים את המותג הפרטי בעתות של עליית מחירי המותגים הגדולים? לא ולא. גם יבוא מקביל, שיכול היה לסייע להם לכופף את ידם של הספקים, הוא דבר שכמעט לא קיים במוצרי מזון. לדבריהם, אין סופרמרקט שיכול לפתוח את הדלת בבוקר בלי במבה של אסם, קוטג' של תנובה וקולה של קוקה־קולה על המדף. בכך הם צודקים, אבל הם יודעים יפה מאוד שאחרי החגים קל מאוד להעלות את המחירים. רגישות הצרכנים למבצעים בתקופת פסח, יום העצמאות ושבועות גבוהה, אבל מיד עם סיום החג כל רשת עושה את הישר בעיניה, וממשיכה לצעוק שאצלה, ורק אצלה, הסל הזול ביותר.

לא נותר אלא להכות שוב על חטא, ולהגיע למסקנה הכואבת שאנחנו הצרכנים, אשמים. עם כל המחאות הווירטואליות, בסוף היום אנחנו שמים בעגלה קוטג' שעולה כמעט 8 שקלים, ושמחים שזורקים לנו לשבוע מבצע של אחד פלוס אחד. אנחנו מפחדים ממותגים לא מספיק מוכרים, חרדים לכשרות של בד"צ ונאמנים ללא סייג למותגים עליהם גדלנו. בעצם, לא איכפת מדוע היצרניות שותקות. מחר נקנה עוד קוטג'.