אבי ליכט: "החברות לא יאמצו ההוראות בתיקון 16? נעביר אותן בחקיקה"

"אחרי שתיקון 16 עבר, מבחינתי אפשר לנוח, לא לגעת בחוק החברות לכמה שנים ולראות איך זה עובד", אמר אתמול עו"ד אבי ליכט בכנס ה־ACC (ארגון היועצים הפנימיים בישראל). ליכט הוא המשנה הכלכלי ליועץ המשפטי לממשלה ואבי התיקון ה־16 לחוק החברות, שעיקרו הענקת כוח רב יותר לדירקטוריון ולבעלי מניות המיעוט. ליכט רמז גם שהמחוקק והרגולטורים לא ממש מתכוונים לנוח, ומנה בכנס את עיקרי השינויים שעל הפרק. על הדרך השיב גם לביקורות הרבות שספג חוק האכיפה המינהלית.

"כולם דיברו על חיזוק הדירקטורים החיצוניים ובעלי מניות המיעוט", התייחס ליכט לתיקון 16, "ופחות דיברו על 'התוספת המומלצת' - קוד הממשל התאגידי שהמלצנו לחברות לקחת על עצמן במסגרת התיקון. מבחינתי, זהו ניסוי חברתי־תרבותי מרתק. אם החברות לא יאמצו את ההוראות האלה, בכוונתנו להעביר את חלקן בחקיקה".

החוק הבשל ביותר בצנרת מתייחס לחברות ציבוריות שהנפיקו אג"ח בלבד, ללא הון. "מדובר בחברות המתנהלות כחברות פרטיות לכל דבר. זו פרצה שצריך לסגור ולאמץ שינויים המתחייבים מממשל תאגידי מרוכך".

חוק נוסף המונח על שולחנו של ליכט עוסק בהבראת חברות, פרקטיקה שהחקיקה דלה לגביה ועיקר פיתוחה הוא בפסיקת בתי המשפט. "מטרת־העל היא ליצור תמריצים להגיע להסדרי נושים מוקדם יותר ולתת עדיפות להבראה, אפילו במחיר דחיית ומחיקת חלק מהחובות. זו הסיבה שהבנקים לא אוהבים את הרעיון. נלך להסדרה שתיתן הגנה הולמת לנושים מובטחים, אפילו אם נצטרך לכפות על קבוצות נושים הסדר בניגוד לרצונן. זאת כל עוד האיזון הכולל ישרת את החברה והציבור", אמר ליכט.

המשנה ליועץ התייחס גם לשכר הבכירים, ואמר כי "זהו נושא כאוב, בעיה שלא תיעלם. ועדת נאמן להגבלת שכר הבכירים הגישה את המלצותיה ואנו הכנו תזכיר הצעת חוק שמחייב את הגופים בחברה לריסון, למדיניות תגמול שקשורה בביצועי המנהל לטווח הארוך, במנותק מעליית ערך שאינה תלויה בו.

"ההצעה זכתה לביקורת - 'איך אתם סומכים על דירקטורים שהם שפוטים של בעל השליטה? איך אתם נותנים לחתולים לשמור על השמנת?'. אני צופה בדאגה במגמה בתקשורת ובדעת הקהל, שמאבדים אמון בתהליכי קבלת ההחלטות בחברות, שם מתקבלות החלטות כבדות ומשמעותיות יותר משכר. אני מודאג משורה של הצעות חוק פרטיות שמערערות את הקונספציה של דיני החברות ומבקשות להחליט במקומן. את חלקן הצלחנו לבלום, אבל הנזק מהגישה הזו הוא משמעותי וכבד ביותר".

בנושא החם של קבוצות הריכוז גזר על עצמו ליכט שתיקה: "הוקמה ועדה להגברת התחרות במשק, נמתין להמלצותיה". הוא הקדיש, לעומת זאת, חלק ניכר בדבריו לביקורת העזה שהושמעה נגד חוק האכיפה המינהלית: "אני חש בשבועות האחרונים את השיח הציבורי השגוי. כולם מבקרים את רשות ני"ע כמי שקמה בבוקר וחקקה לעצמה סמכויות כדי להפוך למפלצת רגולטורית שניצלה את העובדה שכולם נרדמו בשמירה. אף אחד לא נרדם - לא משרד המשפטים ולא הכנסת.

"אנו הולכים בכיוון האסטרטגי שמקובל בעולם כולו - הגברת האכיפה המינהלית וצמצום הפלילית. הליך מהיר יותר, סנקציות מופחתות וללא קלון - זו העסקה, וזו אבן אחת בחומה ארוכה שבכוונתנו להקים. בקרוב נחזק את הממונה על שוק ההון ואת רשות ההגבלים העסקיים. אנו מעצימים את כוחם של הרגולטורים וגם כאן לא המצאנו דבר חדש. אסור להסתכל עליהם כאויבי הציבור שיש לשמור אותם מוחלשים וכנועים. בעידן ההפרטות יש להגביר את כוחם".

ליכט שלל את הביקורת על כוחם המוגזם של הרגולטורים: "אומרים שרשות ני"ע היא עכשיו החוקר, השופט והתליין - ככה עבד ההליך המינהלי מאז ומעולם. למי שמבצע את האכיפה יש הידע והמקצועיות לעשות זאת, וזה גם לטובת המפוקחים. הליך מינהלי שמביא לשלילת רישיון ולפגיעה בעיסוק מוכר מקום המדינה. הכלים האלה קיימים בחוקי הלבנת הון, מסים ואיכות הסביבה. לא המצאנו את הגלגל".

אחת הביקורות הנפוצות היא שלילת האפשרות של נושאי משרה לביטוח ושיפוי מפני הסנקציות הצפויות. את הביקורת הזו ליכט מתקשה להבין: "כל הרעיון הוא הרתעה באמצעות ענישה כספית. אם נותנים אפשרות לביטוח ושיפוי, אז מעקרים את ההרתעה. המדינה לא צריכה את הכסף הזה ולא בונה על על הקנסות. כפי שלא ניתן לבטח כופר או קנסות פליליים, כך אי אפשר לבטח עיצומים של אכיפה מינהלית".