אילן בן־דב מחבר מסכים: פרטנר מנסה לשלב זרועות עם ערוץ 10

אילן בן־דב, בעל השליטה בפרטנר, בוחן כניסה לערוץ 10. כרגע מדובר במגעים ראשוניים; אם המשא ומתן יבשיל לכדי עסקה, סביר להניח שבן־דב יקנה את המניות השייכות לארנון מילצ'ן וניוז קורפ, השייכת לרופרט מרדוק (24%). הרכישה תתבצע ככל הנראה באמצעות אתר האינטרנט תפוז או באמצעות סאני, יבואנית מכשירי סמסונג, שניהם בבעלות בן־דב. השווי המוערך של ערוץ 10 עומד על כ־100 מיליון שקל.

יצוין כי רון לאודר, בעל מניות בערוץ (25%), עדיין מנהל מגעים לרכישת המניות של מילצ'ן וניוז קורפ.

מחאה עובדי ערוץ 10 עתרו נגד המעבר לירושלים; ירון לונדון: אתפטר לדברי המגיש, "נסיעה ממושכת מדי יום, ואחר כך הגשת תוכנית הדורשת חדות וערנות, כבר אינן לפי כוחי" שלי פריצקר, 56 תגובותלכתבה המלאה

לאודר ובעל השליטה בערוץ, יוסי מימן (51%) הם היחידים שמזרימים כסף לערוץ, שלא הצליח לראות רווחים מאז הקמתו. בסוף 2010, למשל, הם הזרימו 15 מיליון שקל לקופה. מאז הקמת הערוץ הזרימו בעליו יותר מ־1.3 מיליארד שקל, וזכו לראות רק הפסדים. ב־2008 הפסיד 143.4 מיליון שקל, ב־2009 רשם הפסד של 99 מיליון שקל וב־2010 צמצם אותו לכ־40 מיליון שקל.

הערוץ נתקל לאחרונה בבעיה כאשר לא קיבל את ההלוואה שלה המתין, בהיקף של 100 מיליון שקל, מקרן המנוף אוריגו - ועליו להחזיר בקרוב את סכום הביניים שכבר קיבל מהקרן בהיקף של 30 מיליון שקל.

כל התקשורת זורמת לחבילה אחת

ניסיון הכניסה של אילן בן־דב לערוץ 10 מונע משני אלמנטים: אגו ועסקים. בשנים האחרונות הפכו ערוצי הטלוויזיה והעיתונים לבון־טון של בעלי הממון, והכניסה להשקעות בהם אינה מהווה תמיד הסתכלות פיננסית טהורה, בלשון המעטה. בהיבט זה, נוח להאשים את בן־דב בניסיון להכפיף לעצמו ערוץ מדיה שיסייע לו לדברר את עצמו. באותה מידה ניתן גם לטעון כי אמצעי המדיה האחרים אמורים לאזן את התמונה — במיוחד כאשר הם נשלטים בידי חלק ממתחריו.

מעבר לנושא האגו, כדי להבין את המהלך מבחינה עסקית, יש לזכור לאן מתקדם שוק התקשורת: אם הרגולציה לא תמנע מבעדן, חברות התקשורת הישראליות נמצאות לקראת התכנסות השירותים שהן מציעות. מבחינת הצרכן, מדובר על התגשמות חזון ה"חבילה" במודל מורחב יותר מזה שמציעה כיום חברת HOT: כיום הצרכן יכול לקבל מ־HOT חבילה הכוללת תוכן טלוויזיוני, תשתית לאינטרנט ושירותי טלפוניה קווית, אך בסופו של התהליך שהשוק הישראלי אמור לעבור בשנתיים הקרובות, יצטרפו לחבילה זו גם שירותי סלולר, ספק אינטרנט וייתכן שגם שירותים נוספים.

כדי להגיע למצב כזה דרושים שני תהליכים הכרוכים זה בזה: התהליך הראשון הוא יצירת שיתופי פעולה בין ספקי שירותים שונים — אם באמצעות מיזוג בין חברות המציעות חלק מהשירותים לחברות אחרות, ואם מדובר על הסכמים לשיווק משותף שאינם כוללים מיזוג.

אילן בן-דב | צילום: עמית שעל

התהליך השני הוא שינוי התפיסה הרגולטורית בפועל, שאמנם מצהירה כי היא יודעת שבסופו של דבר תאשר חבילות משותפות כאלה, אך בדרך לשם היא עדיין נדרשת לפצח אגוזים נפיצים. כאלה, למשל, הם ההפרדה המבנית המוטלת על בזק ו־HOT; ההיתרים שניתנו לשיווק של כמה שירותים בידי קבוצת בזק (שלטענת המתחרים פוגעים בחברות הקטנות יותר); ההחלטה לגבי מדיניות הרגולציה באשר לתוכן המשודר על גבי האינטרנט, וההבדלים (אם ישנם, מבחינה רגולטורית) בינו לבין תוכן המופץ בידי שיטות שידור מסורתיות יותר, ועוד.

כשהטכנולוגיה אחידה, התוכן הוא המלך

שוק התקשורת נע תמיד בקצב מהיר יותר מהרגולציה, ולפיכך התכנסות החברות החלה בפועל בעת שפרטנר רכשה את הבעלות על 012 סמייל לפני כשלושה חודשים. מעט לאחר מכן הודיעה סלקום על כוונתה לרכוש את הבעלות על 013 נטוויז'ן, וספק אם יוכל משרד התקשורת למנוע עסקה כזו לאחר שאישר את עסקת פרטנר־סמייל. גם HOT ומירס הודיעו על כוונתן להתמזג.

כאן נכנסת לתמונה זרוע התוכן של קבוצות התקשורת המתהוות: שירותי התקשורת האחרים אינם מציעים בידול משמעותי, מבחינה טכנולוגית, שיגרום ללקוח להעדיף קבוצת תקשורת אחת על פני האחרת. אינטרנט הוא אינטרנט, טלפון נייח הוא טלפון נייח ושיחה סלולרית היא שיחה סלולרית, ללא חשיבות למותג המפעיל אותם. גם בידול באמצעות תמחור לא יחזיק מעמד זמן רב, שכן עלויות התפעול של הקבוצות בהיבטים אלו דומות, ולפיכך, למעט מבצעים קצרי טווח שמטרתם לצבור נתח שוק מיידי, התמחור צפוי להיות דומה בין הקבוצות.

היכן נמצא הבידול? בתחום התוכן. הקרב בין HOT ל־yes ניטש בין החברות על היצע הסדרות שהן מציעות, הפקות המקור הישראליות השונות ונגזרות של דרכים לצרוך את התוכן, כדוגמת הממירים המקליטים, הפצת התוכן לצפייה באינטרנט ו־VOD. חברת HOT מנסה למנף בשנים האחרונות את יכולתה להציע חבילה משולבת, לעומת yes שאינה מורשית לעשות כן עדיין, אך בעידן של קבוצות ללא הגבלות, גם יתרון זה יימחק. גם בחינת התחרות בערוצים המסחריים (רשת, קשת וערוץ 10) מציגה תחרות המבוססת על מותגי תוכן המניבים רייטינג, וכנגזר מכך מפרסמים.

הבידול באמצעות התוכן ייגרר גם לעידן הקבוצות - וכאן מצויות פרטנר וסלקום בעמדת נחיתות: לקבוצת בזק יש אחזקה בחברת הלוויין yes (כ־50% בידי בזק עצמה, והשאר בידי שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק, שאמור למכור אחזקות אלו על פי הוראת רשות ההגבלים העסקיים בתוך תקופה לא ידועה). לקבוצת HOT־מירס יש כמובן את פעילות הטלוויזיה של HOT.

לפרטנר, מנגד, אין כיום זרוע "טלוויזיונית", אך בשלוש השנים האחרונות היא מפעילה את מיזם Orange Time, המאפשר לרכוש סדרות וסרטים ולצפות בהם באתר החברה. פעילות זו עדיין אינה מאיימת על ספקיות הטלוויזיה הגדולות, אך מבחינת פרטנר היא התנסות בעולם התוכן הטלוויזיוני לקראת הכניסה לעידן הקבוצות.

פרטנר עשויה להציע ממיר מחובר לרשת

לסלקום אין פעילות תוכן שיכולה להתחרות בחברות האחרות, והחברה, כמו מתחרותיה בתחום הסלולר, משמשת רק כמפיצה של תוכני הפקות המקור של HOT, yes וזכייניות ערוץ 2 ו־10 באמצעות הפורטל הסלולרי שלה. בעבר התקיימו מגעים בין סלקום לנענע, עוד לפני כניסתו של ערוץ 10 לאחזקות בנענע, אך הללו לא הגיעו לכדי רכישה - והם התקיימו עוד בעידן שבו הווידאו טרם הפך להיות אלמנט משמעותי באתרים הישראליים. לאחרונה רכש בעל השליטה בסלקום (ובנטוויז'ן), נוחי דנקנר, את הבעלות על "מעריב" - גם הוא גוף תוכן, אבל מתחום אחר.

התוכנית העתידית של הקבוצות שאינן מצוידות בזרוע טלוויזיונית מלאה (דהיינו פרטנר וסלקום או נטוויז'ן) היא לשווק ממירים המחוברים לאינטרנט, התומכים גם בקליטת שידורי "עידן פלוס". כך יוכל הלקוח לצפות בחינם בערוצים המרכזיים המוצעים כיום (1, 2 ו־10), ובעתיד בערוצי חינם נוספים. תוכן נוסף יוזרם ללקוח על גבי האינטרנט, דרך הממיר ואל הטלוויזיה שלו, וישמש למעשה כרכיב ה־VOD שבחבילה. פרטנר, שהרחיבה לאחרונה את שיתוף הפעולה שלה עם מחזיקת המותג אורנג', פראנס טלקום, צפויה לשכפל את המודל המצליח של האחרונה בצרפת, המספק ללקוחותיה ממיר כזה ומציע חבילת תקשורת משולבת, כולל סלולר.

ייתכן שערוץ 10 יעדיף דווקא את תפוז

אז מה מחפש בן־דב דווקא בערוץ 10? אין היגיון בכך שכניסתו לערוץ תביא לכך שהוא יהיה זמין רק למנויי פרטנר, שכן גוף הנסמך על הכנסה מפרסום לא יוותר על חשיפה פוטנציאלית לכלל האוכלוסייה ויעדיף להסתפק בנתח השוק של פרטנר (כיום כ־32%, ובעתיד ככל הנראה פחות מכך). התשובה היא, כנראה, מינוף תוכני ערוץ 10, מעבר לשידורם הראשוני בפלטפורמות ההפצה המסורתיות, באמצעות התשתית שבידו.

אם בעל השליטה בפרטנר ייכנס כבעל אחזקות מהותי בערוץ 10, הוא אמור לקבל גם את האחזקות היחסיות בנענע10, שערוץ 10 מחזיק במחצית ממנו. גם אם אחזקה זו מותרת על פי הוראות הרגולציה בנושא בעלויות צולבות של ערוצי מדיה, האחזקה המשותפת בנענע10 - מחד פרטנר ומאידך נטוויז'ן מקבוצת אי.די.בי, חברה־אחות לסלקום - תידרש להיבחן בידי הממונה על הגבלים עסקיים.

את הבעיה הזו יכולים הצדדים לפתור בקלות, ולהרוג שתי ציפורים בקליק אחד: אם תבוצע העסקה לרכישת רבע מערוץ 10, היא תבוצע ככל הנראה באמצעות חברת תפוז. בהתחשב בעובדה שאת תוכנית הריאליטי החדשה שלו, "24/7", בוחר ערוץ 10 לקיים בשיתוף פעולה דווקא עם וואלה ולא עם נענע10, תסריט שבו לאחר הרכישה ערוץ 10 מנתק את הקשר שלו עם נענע10, מוכר את אחזקותיו בפורטל לנטוויז'ן או לסלקום, ובוחר לשתף פעולה עם תפוז כזרוע האינטרנטית שלו, נראה סביר יותר ויותר.

אילן בן־דב מסר בתגובה: "ערוץ 10 הוא אחד מגופי התקשורת המרכזיים והחשובים בישראל, אולם אין כרגע משהו ספציפי שאוכל למסור".