השבוע/ ממד הזמן

רוני רון ומארי פיזם נשלחו השבוע למאסר עולם. רוז הקטנה, בתקופת חייה הקצרה, הפריעה למהלך החיים החולני של אמה וסבה, עד שרון נהג בה כאחרון היתושים שזמזמו באוזנו. תמצית אחת הגרסאות שהביאו למותה של הפעוטה. חטאה היחיד של רוז היה שנולדה לצעירה שלא הייתם מפקידים בידיה את החתול שלכם - ולו לשעה קלה.

בישראל אין בית דין שמורשה לנהוג בצדק עם רוצחי ילדים. הגיליוטינה הדמוקרטית הציונית מתוכנתת לכלוא מפלצות אדם, ולא לשחרר את ראשם מצווארם. כאמור, דעת הרוב.

במצרים הרוב הכריע מהפכה, אבל הדמוקרטיה מתעכבת, ולכן מומלץ לא לנסוע לשם. לא לערש התרבות, לא לכיכר א־תחריר ולא לסיני, אף על פי שהים שם עדיין כחול אלוהי, ולמרות שהגעגוע לימים ששארם היתה פרבר דרומי של אילת מוצק מתמיד.

לאחר מעצרו של אילן גרפל, הישראלי התורן בכלא המצרי, כמעט הכיתי על חטא שלא פרסמתי את אזהרת המסע שלי. למען השקיפות אתוודה, שמעולם לא הצלחתי לעצור את מכריי שנדדו כמו החולות לסיני. צרור הנוירוזות שטיפחתי לא הרשים את זולתי. הן נקשרו בחייל מצרי שטווח קבוצת מטיילים ישראלית, בנפגעי תאונת דרכים שחילוצם התעכב מסיבות מצריות עד צאת נשמתם, ובעזאם עזאם שנצרב בזיכרוני בגלביית האסירים בכלוב הנאשמים, אף שמזמן שב לכפרו, למע'אר. מכריי דבקו בנוסטלגיית השלווה ובמחיר הצנוע של הזולות, וטענו בשאננות שהגורל ממילא נקבע ביום הלידה.

על אף קולה הנחרץ של הדטרמיניסטיות, שהוכיחה בין השאר את מותה של רוז, בחרתי לאמץ אל לבי את הנוירוזות ואת המשפט שמיוחס לרבי עקיבא: "הכול צפוי והרשות נתונה", ובתרגום חופשי: לא מזיק להיזהר.

אין לי יומרות קוסמיות, אבל נדמה לי שגרפל הוא לא האחרון. במקרה שלו הדרכון האמריקאי עשוי לפתור למוח'בראת את הדילמה ולמדינת ישראל את הטיפול המתיש בהשבת אסיר נוסף לגבולה.

ג'ונתן פולארד, המרצה מאסר עולם בכלא המצרי... אופס האמריקאי, ביקש חופשה לסעוד את אביו בשעותיו האחרונות. אמריקה היא לא מצרים, אבל מערכת המשפט של ארצות הברית אדוקה לא פחות מההיגיון של המוח'בראת. לאחר שמדינת ישראל התעשתה משלב הבושה ומשנות ההתנכרות לפולארד, הוגשו פעמים ספורות בקשות חנינה רשמיות ובלתי רשמיות לממשל האמריקאי לשחרר את המרגל היהודי. עד הלום, כ־25 שנים לאחר שנכלא, הצלחותיה של מדינת ישראל הגיעו עד האחים אברג'יל.

בביקורו האחרון בוושינגטון ייתכן שנתניהו הרהר בחירותו של פולארד, אבל האווירה לא סייעה לקדם את היגיון הלב. ללא ספק נתניהו מצטער על הגורל הדפוק של פולארד, אבל בנסיבות שנוצרו לא נותר לו אלא לאחל לפולארד את שהוא מאחל לגלעד שליט. את חלוף הזמן.