צילום: אוראל כהן
פלפול משפטי אינו תחליף להסדר
עסקת מכירתה של בי.ג'י.איי אולי כשרה, אך מסריחה. על בארינבוים להגיע לפשרה עם בעלי החוב
בוריס שניידמן, נציגה של מגדל שוקי הון באסיפת בעלי האג"ח של בי.ג'י.איי שהתקיימה ביום חמישי האחרון, מצא את עצמו נפגע. הוא הביט בפניה החתומות של עו"ד אילנית לנדסמן־יוגב, המייצגת את בי.ג'י.איי, וביקש בכל לשון שתחדל "להטיח במחזיקי האג"ח העלבות".
לנדסמן־יוגב אמרה באסיפה את המובן מאליו - בעלי האג"ח קראו את שטר הנאמנות ערב הנפקת האג"ח. הם ניהלו משא ומתן על תנאיו ואף דרשו תחילה תנאי לעסקה שלפיו העברת שליטה בחברה מידיו של צביקה בארינבוים תעניק להם זכות וטו, אך לבסוף, בתמורה ל"סוכריות אחרות" שלהם זכו, הם ויתרו על כך - בעיה שלהם. בארינבוים מעולם לא הבטיח להם שיחזיק בזד.בי.איי, החברה־האם של בי.ג'.איי, לנצח. בארינבוים מעולם לא הבטיח שבי.ג'י.איי תשקיע רק בחברות כמו בגיר והבנק לפיתוח תעשייה, והם לא דאגו לזכות בהבטחות שכאלה.
לנדסמן־יוגב צודקת. מבחינה משפטית טהורה, לכאורה אין למחזיקי האג"ח "קייס" (עו"ד גיא גיסין שמייצג אותם עשוי למצוא הלכות משפטיות שיסברו אחרות). אלא שההתנהלות סביב עסקת מכירת השליטה בזד.בי.איי מבארינבוים לצמד ג'קי בן זקן ואברהם נניקשוילי, כדי שאלו יוכלו לשים ידיהם על קופת המזומנים הדשנה של בי.ג'י.איי, מדיפה ריח רע.
עודד גל, מנכ"ל קרנות הנאמנות של אי.בי.אי, לא נוהג להשתתף בדרך כלל באסיפות אג"ח. ביום חמישי האחרון הוא חרג ממנהגו והגיע, ומבלי משים הטיל באסיפה את הפצצה הכבדה מכל המאיימת על הבעלים בארינבוים. "את האג"ח קנינו ממך, צביקה. נשארנו בלעדיך ובלי הבנק לתעשייה. מה שאתה עושה עכשיו זה עסקה בכוח נגדנו ולא נשכח לך את זה לעולם", אמר.
"אחד הדברים החשובים ביותר לצביקה בארינבוים זה הכבוד שלו", אמר בחדרי חדרים אחד ממחזיקי האג"ח. ואמנם נדמה שבארינבוים מצא את עצמו נבוך לנוכח מתקפת בעלי האג"ח נגדו. לא בכדי הוא החל לדבר בגוף שלישי, "צביקה בארינבוים פעיל במשך 12 שנה בשוק ההון, קונה ומוכר חברות, זו העבודה שלי", ניסה לתרץ.
זה נכון, צביקה - נפנה הפעם בגוף שני - אבל בעלי האג"ח בכל זאת בחרו בך, ובמוניטין שלך. הם השקיעו בחברה שלך בהתאם למצגת שהנחת בפניהם - הצגת בנק, הצגת רשת חנויות בגדים, ולפתע אתה בורח. ומה אתה משאיר מאחוריך? את הבטוחה בדמות הבנק שלה זכו מחזיקי האג"ח אתה מחליף בבטוחה שונה בתכלית - מניות חברת מנופים הממונפת. כיצד ישלמו בן זקן ונניקשוילי בבוא היום את קרן האג"ח? הם הרי יצטרכו לגלגל את החוב. האם באמת סביר שהם יצליחו להנפיק אג"ח חדשות באותה ריבית על בסיס הבטוחה הממונפת הזו? האם זה באמת לגיטימי להציג למחזיקי האג"ח ביום X מצג שלפיו הם רוכשים חברת אחזקות עם פרופיל סיכון מסוים, ושנה לאחר מכן להפוך אותם למחזיקים בנייר שמגלם סיכון שונה בתכלית?
ההיסטוריה של שוק ההון הוכיחה שלבעלי האג"ח, אם רק ישתמשו בו, יש כוח מעבר לנייר המשפטי היבש. לפני שנתיים וחצי נלחמו מחזיקי האג"ח של חברת הליסינג אלבר, שבשליטת אלי אלעזרא, בכוונת החברה לבצע רכישת מניות של חברת הכשרה ביטוח, אף היא בשליטתו של אלעזרא וזו בעבור תכלית אחת — לאפשר להכשרה לפרוע תשלומי אג"ח. גיסין ייצג גם אז את מחזיקי האג"ח, אך פנייתו לבית המשפט לסכל את המהלך נדחתה. אלא שלבסוף החליט אלעזרא לסגת כדי "לא להסתבך עם שוק ההון". מקרה דומה התרחש באותה תקופה כאשר רו"ח שלמה נס ניסה למכור את אחזקותיו בחברה הציבורית יולי שוקי הון לקבוצת משקיעים אוסטרלים, מהלך שסוכל אף הוא על ידי המחזיקים.
אם לצביקה בארינבוים חשוב שמו הטוב, ואם הוא רוצה לשוב לעשות עסקים עם שוק ההון ולזכות בהלוואות ממנו בריבית נמוכה המשקפת את רמת האמון בו, ובאמות מידה פיננסיות המאפשרות לו גמישות ניהולית, כדאי לו לשבת עם המחזיקים לשולחן המשא ומתן ולהגיע לפשרה. אם יעצום את עיניו לדרישותיהם, ויתכסה בלגיטימיות המשפטית של מהלכיו, יעבור הכדור למחזיקי האג"ח, שיזכרו לו את זה בבוא היום.
2 תגובות לכתיבת תגובה