משיחת יתר: המחיר של מחר

על עטיפת קטלוג המכירה הקרובה של תירוש, שתתקיים בשבת 26 ביוני, מודפסת העבודה "שיח' מוניס" של ראובן רובין. העבודה צוירה בשנים 1924-1923, ומתארת את השכונה הערבית שהפכה אחר כך לרמת אביב. זו אחת מ־100 עבודות מתוך אוסף גבי ועמי בראון שמוצעות במכירה, והעבודה הכי יקרה במכירה (היא מוערכת ב־150–200 אלף דולר).

אך יחסית לעבודות אחרות של רובין משנות העשרים, שהן השנים המבוקשות ביותר ביצירתו, לא מדובר במחיר גבוה. נהפוך הוא, מחירה נמוך באופן מפתיע. לפני עשר שנים קנה בראון את העבודה במכירה של סותביס ישראל ב־210 אלף דולר, לא כולל העמלה לבית המכירות. כמו כן, יש לזכור שערך עבודותיו של רובין, האמן הישראלי הנמכר ביותר, עלה באופן ניכר בשנים האחרונות. בסותביס ניו יורק נמכרה ב־2006 "הדרך לירושלים, עין כרם" (1925) ב־280 אלף דולר (הערכה מוקדמת: 200–300 אלף דולר) ו"צפת בגליל" (1927) נמכרה ב־2009 תמורת 340 אלף דולר (הערכה: 200–300 אלף דולר). באפריל 2008 נקבע בכריסטיס תל אביב מחיר שיא: "Old Sycamore Trees" של רובין מ־1927 נמכרה בכ־520 אלף דולר (הערכה: 250–350 אלף דולר).

לא רוקדים על הדם

"שיח' מוניס", ראובן רובין. נקנתה ב-210 אלף דולר, מוערכת ב-200-150 אלף דולר

אז מה בכל זאת גרם להערכת מחיר נמוכה יחסית ל"שיח' מוניס"? יש היום פחות אספנים גדולים של רובין, וגם יהדות ארצות הברית הורידה הילוך בעקבות המיתון. בנוסף לכך, מי שמכיר את ההתנהלות של דב חזן, מנהל בית המכירות, יודע שבשנים האחרונות הוא קובע הערכות נמוכות מאוד כדי למשוך קונים. בינתיים זה מצליח: המכירות גדושות בקהל, מחירי הקנייה גבוהים בהרבה מהמחירים שהיו נקובים בתחילת הערב בקטלוג, ובסוף המכירה מגיעים למסקנה שאין מציאות. "המדיניות ברורה", אומר חזן. "התוצאה של אתמול אינה המחיר של מחר, אחרת אנחנו מנפחים בועה שבסוף תתפוצץ".

פרט מעניין נוסף לגבי המכירה: יש בה רק שלוש עבודות של אורי ליפשיץ, שמת לפני כחודש, ושתיים מהן מאוסף בראון. בדרך כלל מותו של אמן מוכר יוצר ביקוש בשוק, ובעקבותיו גם היצע. לאחר מותו של מאיר פיצ'חדזה, למשל, הגיעו עשרות עבודות שלו לבתי המכירות. "קיבלנו החלטה למחרת מותו של ליפשיץ שלא לקבל עבודות למכירה, אף על פי שהציעו לנו", אומר חזן. "החלטנו לא לרקוד על הדם שלו".

אך נדמה שליפשיץ לא מעורר עניין בקרב אספנים. מעיון במכירותיו ב־20 השנים האחרונות אפשר לראות שעיקר הצלחתו בשנות התשעים. עבודות רבות שלו השיגו מחירים גבוהים: בסותביס תל אביב נמכר ב־1990 הציור "פסלים" ב־16,900 דולר; וב־1996 נמכרה בגלריה גורדון העבודה "אנונימיות" במחיר שיא של 30 אלף דולר (הערכה: 12–16 אלף דולר). לקראת סוף שנות התשעים השוק הוצף בעבודות של ליפשיץ, ולכן נפגע הביקוש. אך מה שפגע בביקוש עוד יותר היה ראיון שהעניק ליפשיץ ב־1998, ובו התבטא בחריפות נגד הומואים, נשים, מזרחים, אוטיסטים, נכים ומפגרים.

במכירה שנערכה בתירוש זמן קצר לאחר הראיון, הציע חזן למכירה עבודה של ליפשיץ, ואחת הנוכחות באולם קמה ומחתה בקול. חזן הודיע על הפסקה קצרה, שבמהלכה הסבירה אותה הנוכחת את ההתבטאויות של ליפשיץ ואמרה שאסור לעבור עליהן בשתיקה. כשחודשה המכירה הודיע חזן כי כיוון שאינו בעליו של הציור הוא אינו רשאי להסירו מרשימת המכירה, אך אין לו ספק שאף אחד לא יקנה את הציור. וכך היה.

השוק נזכר בליפשיץ מחדש בעקבות התערוכה הגדולה "בחזרה לעתיד" שהציג ב־2009 בגלריה אופאל ובגלריה זיסמן. באותה השנה נמכרה העבודה "לוחם השוורים" במונטיפיורי ב־20 אלף דולר ובתירוש נמכרה "מחשבות" ב־12 אלף דולר. מאז יש תחושה שליפשיץ זוכה שוב להתעניינות: כל שש העבודות שהוצעו במכירה של תירוש בינואר השנה נמכרו. העבודות אמנם נמכרו במחירים נמוכים יחסית, אך "זה השלב הראשון בהתבססות", כפי שמסביר חזן. "באיזשהו שלב יחזרו להתייחס אליו כאל צייר וישכחו את כל השטויות שאמר".