"הכי חשוב זה שהעסקים יימשכו כרגיל"

"38% מהתל"ג הפלסטיני מקורם בהר חברון", אומר חאלד עוסיילי (64), ראש עיריית חברון ואחד מאנשי העסקים הפלסטינים הבולטים. לדבריו, "200 מתושבי העיר פתחו בשנים האחרונות משרדי מסחר בסין". אחד הסימנים לגידול המרשים של הכלכלה החברונית הוא העלייה בצריכת החשמל. "בשנים האחרונות נמדדת כל שנה עלייה של 10% בצריכת החשמל של העיר", הוא אומר. "העלייה התלולה הזו אינה תוצאה של עלייה בצריכה הביתית, אלא בצריכה של מפעלי התעשייה ובתי המלאכה בעיר - 29% מצריכת החשמל של חברון היא לשימושי התעשייה". זהו שיעור עצום לעומת כל עיר אחרת בשטחים, וגם בישראל.

עוסיילי מרבה לדבר ולהצביע על הטכנולוגיה המפותחת של השירותים העירוניים. "בעזרת כספים מהמדינות התורמות הצלחנו להקים מערכת מחשוב מתוחכמת של צריכת המים והחשמל, ושל תשלומי המסים ורישיונות הבנייה".

ומה יקרה בספטמבר? לעוסיילי קשה להעריך. "אני חושש מבלגן", אומר עוסיילי. קשה לדעת אילו החלטות פוליטיות יקבלו המנהיגים. אבל כאיש עסקים וככלכלן הוא יודע מה היה רוצה שיהיה. "ראשית, חשוב לנו בכל מצב בעתיד שיהיה קשר עם ישראל, שהיא מבחינתנו מעצמה כלכלית. טוב לעשות עסקים עם שכן עשיר". אבל הוא מייחל גם לקשרים אמיצים עם העולם הערבי. "בעסקים הטוב ביותר הוא קיומו של שוק פתוח", אומר עוסיילי. "כל זמן שיש תנועה חופשית יש צמיחה. הגבלות התנועה, המחסומים, גם המעברים המסודרים לישראל גורמים לנו נזק גדול, מכיוון שהמשאיות נאלצות להמתין בהם שעות רבות. יש שבאים בחצות הלילה, או לפנות בוקר, כדי לתפוס מקום בתור. זה עולה כסף, מייקר את הייצור. אני מקווה גם לכך שיותר פועלים מחברון ייצאו לעבודה בישראל. למרות הפיתוח אצלנו, עדיין קיימת בעיר אבטלה גבוהה למדי, וזה בגלל הגבלות הכניסה לישראל".

חאלד עוסיילי. "חושש מבלאגן" | צילום: מיקי אלון

"זה יהיה אף יותר מסובך"

במהלך השיחה איתו מתקשר מושל המחוז הפלסטינית. הגיעו אורחים שמבקשים לראותו. בכל כמה דקות נכנסים עוזריו, לוחשים לאוזנו, כותבים לו פתקים. עוסיילי, שהתמחה בעסקי מסחר והקים אימפריה עסקית גדולה, אומר שתפקיד ראש עיריית חברון קשה לו מכל עסקיו. "המבנה החברתי בעיר מסורתי, ושומר על מאזן כוחות של המשפחות הגדולות; יש בעיות קשות עם המתנחלים; וקשה לגבות מסים מתושבי העיר המתגוררים בשכנות להם", הוא מסביר. נוסף על כך, זוהי עיר בת 250 אלף תושבים, אבל ראש העירייה הוא גם מנהיג הר חברון כולו שבו יותר מ־700 אלף תושבים. "אחרי ספטמבר זה יכול להיות מסובך הרבה יותר", הוא נאנח.

מה שעוסיילי היה מאוד רוצה לראות זה שליטה פלסטינית בשטח C. "היום הפלסטינים יכולים לבנות וליזום פרויקטים שונים רק בשטחים A ו־B שהם פחות מ־40% משטח הגדה", אומר עוסיילי. "אתה יודע מה זה אומר לגבינו כאן בחברון? אני לא יכול לבנות שכונת מגורים שתכננו, ולא אזור תעשייה חדש בן 500 דונם - מפני שהעיר מוקפת בשטחים שבשליטת ישראל, שטחי C, וכולם יודעים שהם נשלטים על ידי המתנחלים. במעבר תרקומיה הכל סודר להקמת אזור תעשייה בשיתוף ממשלת טורקיה, וזה נעצר. הטענה הישראלית היתה שאם יבנו את אזור התעשייה בשטח C זה יפגע בביטחון המתנחלים".

בתקופת מלחמת ששת הימים סיים עוסיילי את לימודי התיכון בחברון ונסע ללמוד מינהל עסקים באוניברסיטת עין שאמס בקהיר. כשחזר ב־1970, עבד זמן מה כמתמחה במשרדי מס הכנסה של הממשל הצבאי. ב־1976 התארגנה בעיר רשימה לאומית בראשות איש אש"ף פהד קוואסמה, שהדיחה את ראש העיר הקודם השיח מוחמד עלי אל־ג'עברי, נאמן בית המלוכה הירדני שכיהן בתפקיד קרוב ל־40 שנה. חאלד עוסיילי היה אז בן 28 והוא הצטרף לרשימה הלאומית ונהפך לחבר המועצה העיר הצעיר ביותר שהיה אי פעם.

מאז הוא פעיל במוסדות העירייה ובקי בכל הליכותיה, אבל את רוב זמנו הקדיש לטיפוח עסקי המשפחה שהתרחבו לכל שטחי הגדה. החברה המשפחתית עוסקת בבנייה, בעיקר ציבורית, שבונה בתי מלון, בתי ספר ובתי חולים בכל הגדה, ובעיקר ברמאללה. המשפחה שותפה בחברת התקשורת פל־טל המפעילה את רשת הטלפונים בגדה ואת חברת ג'וואל של הטלפונים הסלולריים, שהיא כנראה החברה הרווחית ביותר ברשות הפלסטינית.

חברת האחזקות שהקים חאלד עוסיילי היא בעלת סוכנויות יבוא רבות. מכוניות הונדה, חברות תמרוקים וסיגריות פיליפ מוריס (הנמכרות ביותר בקרב המעשנים הפלסטינים). סוכנויות היבוא של עוסיילי מקיפות כ־70% מיבוא התרופות לשטחים הפלסטיניים. בני עוסיילי עוסקים גם בעיבוד בשר עם משפחת סניורה מבית לחם וירושלים, ושותפים במפעל לאלומיניום בשכם. עוסיילי מאוד גאה ברשת מרכזי הקניות שהקים עם שותפים בגדה. בנו הבכור זוהייר משמש יו"ר מרכזי הקניות ברמאללה, חברון, שכם, ג'נין וטול־כרם.

הפילוסופיה של אל־ג'עברי

לפני ארבע שנים עזב עוסיילי את עסקיו הפורחים, כאשר נענה לבקשת יו"ר הרשות אבו־מאזן וחברי ההנהגה הפלסטינית ברמאללה לשמש ראש העירייה. ראש העיר הקודם, השייח הישיש מוחמד עלי אל־ג'עברי, אמר לפני מותו שב־80 שנותיו חי תחת שלטון של חמש מדינות - הטורקים, הבריטים, המצרים, הירדנים והישראלים. סיסמתו של אל־ג'עברי היתה: "כל השלטונות באים והולכים - ורק אני נשאר פה". אם היה מאריך ימים בעוד שנים אחדות אולי היה זוכה לשלטון נוסף, שישי, של הרשות הפלסטינית.