דו"ח טכנולוגי: ובתפקיד מיקרוסופט, גוגל

רעה או לא?

אחרי שנים של רחרוחים ושמועות, אישרה גוגל בסוף השבוע שמתנהלת נגדה חקירה מצד רשות הסחר הפדרלית, בחשד לניצול לרעה של מעמדה כמונופול בתחום החיפוש. גוגל, כמובן, טוענת שהיא לא מונופול ושהשימוש בה הוא "בחירה של המשתמש", מה שלא בהכרח נכון אם המשתמש הזה מוריד את פיירפוקס, למשל, שגוגל היא ברירת המחדל שלו למנוע חיפוש.

גוגל, כמובן, לא מתייחסת לעיקר הטענה נגדה: שהיא משתמשת בשליטה שלה בתחום החיפוש – על פי כל ההערכות, מדובר לפחות ב-65% מהשוק בארה"ב והרבה, הרבה יותר מזה באירופה – כדי לקדם את המוצרים שלה. קידום כזה, מטבע הדברים, קובר תוצאות של חברות אחרות. האיחוד האירופי מנהל בדיוק חקירה כזו כנגד גוגל – בין השאר, בחשד שהיא נתנה דחיפה קטנה למטה לאתרים מתחרים.

לפני כעשור, קצת בסיוע של גוגל, הרגולטורים האמריקאיים שקלו לפרק את מיקרוסופט, בטענה שהיא מונופול שמשתמש בכוחו לרעה. עכשיו הגלגל הסתובב. בגוגל גילו לאחרונה, כנראה להפתעתם – עובדי החברה קונים במידה רבה את התעמולה של עצמם – שהקונגרס, לפחות, די עוין כלפיהם. וגוגל היא כבר לא החברה הקטנה והחביבה שפרצה לחיינו לפני 12 שנים: היא הצליחה להעמיד לעצמה רשימה ארוכה למדי של אויבים, ממיקרוסופט ועד לבעלי זכויות היוצרים, שגוגל פשוט מרשה לעצמה לבזוז (סריקת הספרים שלה, למשל, היא דוגמא קלאסית).

כמי שתמך בפירוקה של גוגל לפני יותר משנתיים, קשה לא להיות מרוצה מההתפתחויות. מצד שני, הרגולטורים תמיד זזים לאט מדי: הסכנה האמיתית היום היא במידה רבה פייסבוק.

המשקיע ביאהו מקלקל את החגיגה

 

קרול בארץ וחבר המנהלים של יאהו ערכו את פגישת המשקיעים השנתית שלהם בסוף השבוע, ולמרבה ההפתעה – בהתחשב בחוסר התפקוד המוחלט של יאהו – היא עברה כמעט לגמרי בשקט. לקראת הסוף, עם זאת, מישהו קלקל את החגיגה.

המשקיע סטיב לנדרי, שלדבריו מייצג חברה שיש לה מיליוני מניות של יאהו, תקף את החברה ואת ההנהלה שלה, במיוחד את בארץ עצמה, והגדיר את התנהלותה "אסון". הוא אמר שהשווקים כבר לא מאמינים ביכולתה של יאהו לשנות את עצמה, וקרא לחבר המנהלים לפרק את החברה או למכור אותה, כי בצורה הנוכחית אי אפשר להמשיך.

לנדרי הקדיש התקפות לבארץ עצמה, וקרא לה להתפטר בהקדם כדי שאפשר יהיה להחליף אותה במנכ"ל יעיל יותר, ומיד, כי החברה לדבריו לא יכולה לשרוד עוד תקופה של ברווז צולע כמנכ"ל. כאן הוא כנראה טעה: ספק אם יש מנכ"ל שמסוגל להציל את יאהו. היא התפזרה ליותר מדי כיוונים. פירוק הוא כנראה התוצאה הסבירה היחידה.

בארץ קיבלה את זה קשה, ואחרי שהודתה לו בארסיות על כך שהביא לידיעתה "את דעתם של בלוגרים ואת השמועות", היא הפטירה "עוד משהו? נהדר. זה היה דאונר". איך אמרו פעם, בבכיינות לא בונים חומה.

נבעטה דרך הדלת, וחזרה דרך החלון

דיווחנו בשעתו בהרחבה על קריסתה של תכנית הצנזורה הממשלתית באוסטרליה, שהיתה אמורה להביא לסינון של הרשת ולהאטה מסיבית שלה כתוצאה מכך – תכנית שחוסלה על ידי המחוקקים ועל ידי ספקיות הרשת.

עכשיו חוזרת תכנית הצנזורה למרות הכל. ארבע ספקיות רשת מובילות באוסטרליה הודיעו כי הן יסכימו, מרצונן, לחסום רשימה של אתרים. הרשימה השחורה שהכינה הממשלה מכילה, בינתיים, 500 אתרים – ובעבר הממשלה הובאה במבוכה כאשר הסתבר שהרשימה כוללת גם אתר של רופא שיניים חף מפשע. שר התקשורת האומלל של אוסטרליה, סטיבן קונרוי, אף טען בשעתו שהמאפיה הרוסית הכניסה את האתרים הלגיטימיים לרשימה כדי לדפוק אותו. קונרוי כבר לא בתפקידו.

ה-EFF מזהיר שאין שום שקיפות ברשימת האתרים: הממשלה יכולה, וגם עשתה זאת בעבר, לחסום גם אתרים שמדברים על הפלות, למשל. אין גם שום הליך של ערעור על הכנסתו של אתר לרשימה, ואין שום דבר שמונע מהממשלה להכניס אליה אתרים שפשוט לא מוצאים חן בעיניה. בקיצור, הענקת סמכות כזו לממשלה היא שוות ערך למינוי חתולים לשמור על שמנת.

הקץ לאנונימיות

 

משטרת דנמרק מבקשת בנימוס מהממשלה המקומית לאסור על אנונימות ברשת, על כל פנים בתחומי דנמרק. העילה – או שמא התואנה – לכך היא, כצפוי, מלחמה בטרור. לזכותה של המשטרה הדנית ייאמר שהממלכה הקטנה עדיין חשופה להתקפות מצד איסלמיסטים פסיכים, הרבה בגלל שערוריית הקריקטורות של מוחמד מתחילת 2006.

הדרישות של המשטרה הן שאנשים שרוצים להתחבר לרשת יצטרכו לספק לספקית הרשת שלהם מידע הרבה יותר חודרני מבעבר, כמו למשל צילומים של תעודות זהות, ושמי שרוצה להתחבר לרשת ציבורית יצטרך להזדהות לפני שהוא עושה את זה. כל המידע הזה אמור להישמר לשנים, כדי לאפשר לרשויות לחזור אליו ולחטט בו במידת הצורך.

השאלה היא איפה עובר הגבול בין נסיון לשמירה על בטחון ובין חופש. אפשר, באותה מידה, לדרוש הקמת מאגר ביומטרי של משתמשי רשת ולקחת מהם DNA, או להעניק למשטרה סמכות לפקח על האתרים שבהם יכולים האזרחים לגלוש. או שדנמרק יכולה להתנהג כמו חברה חופשית, תוך ידיעה שהמחיר של היותה של חברה חופשית הוא פגיעות יתר למחבלים – ושמי שמסכן את אזרחיה של המדינה יהיו כוחות עוינים, לא כוחות הבטחון שלהם-עצמם. ואני חשבתי שרק אמריקאים לא מבינים את האבסורד שברעיון ש"הם שונאים את החירויות שלנו ועל כן עלינו לצמצם אותן".

קצרצרים

לעבדכם הנאמן נמאס סופית מזוג התאומים ווינקלבוס, שמייללים כבר שבע שנים שאכלו להם, שתו להם, וש-65 מיליוני דולרים לא מספיקים להם. בשבוע שעבר, נדמה היה לרגע שהם הבינו שהמשחק נגמר כשהם הודיעו שהם מושכים את העתירה שלהם לעליון האמריקאי, אבל לא: הם היו חייבים ללכת לאיזה בית משפט פדרלי בבוסטון בטענה שפייסבוק הסתירה מהם מידע. מה שכנראה נכון, בהתחשב במה שאנחנו יודעים על הנוכל הצעיר מארק צוקרברג, אבל בכל זאת, אנשים – די, צאו לנו מהוורידים. אתם באמת רוצים לגמור כמו דמות מספר של דיקנס?

עוד שני שירותים של גוגל נופחים את נשמתם: החברה הודיעה בסוף השבוע שהיא סוגרת את שירות הבריאות שלה מחוסר עניין ציבורי. ובאמת, מי יכול היה להעלות על הדעת שאנשים לא ירצו לספק לגוגל את פרטיהם האישיים ביותר, כדי שהיא תמנף אותם לרווח בדרך עקלקלה כלשהי. השירות האחר שנסגר הוא שירות מעקב החשמל של החברה, וגם הוא לדברי גוגל "הקדים את זמנו", או במילים אחרות לא מצא לעצמו קהל. המהלך משאיר את גוגל עם 2,746 שירותים לא מעניינים בלבד.

במסגרת התחרות הגלובלית להאקרים, "מי רוצה להיות שמוק", פרצו חבלני-סייבר לאתר חברת EA, וגנבו משם מספר בלתי ידוע של פרטי משתמשים, כולל כתובות מייל ושמות אמיתיים. בקרוב, האנשים האלה יהפכו לקורבן של פשע מקוון כגון גניבת זהות, אבל ההאקרים כמובן יעמידו פנים שהכל בשם העקרון (השקרי) ש"מידע רוצה להיות חופשי" ושמאחורי המידע הזה לא עומדים סתם אנשים מהשורה, עם משכנתא וילדים, שבסך הכל רצו ליהנות קצת מהחיים ולשחק במחשב שלהם.

ואם אנחנו כבר שם, אז כנס ההאקרים דפקון יכיל לראשונה כנס לילדים, שמיועד לשכנע אותם שלפרוץ למחשבים זה דבר קולי, אם כי רק האקרים שנכנעו לצד האפל עושים את זה. בדיוק המסר שילדים, שהם כידוע אלופי העולם בדחיית סיפוקים, צריכים לשמוע. אם מישהו היה מציע לתת לילדים בני עשר אקדחים וללמד אותם איך מתנהלים שוטרים ומשתמשים אחראיים (בערך) אחרים בו, היו מאשפזים אותו. כלי פריצה, מצד שני – למה לא.

ועדיין בסימן האקינג: משטרת (?) רוסיה עצרה לאחרונה אחד פאוול וורובלווסקי, ממייסדי חברת ChronoPay, אחד האתרים הגדולים באפריקה לסחר מקוון. על פי החשד, וורובלווסקי שיסה האקרים במתחרים של החברה שלו. יכול להיות שזה המצב ויכול להיות שהוא פשוט לא שילם את השוחד הנדרש או עצבן באופן אחר פקידים בכירים במשטר הפוטיניסטי.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"