לא "רעידת אדמה", סתם הידרדרות טבעית

הכותרת "רעידת אדמה" היתה שמורה פעם להפסדים של מכבי ת"א (כדורסל) במשחק ליגה.

היום נעשה בה שימוש לחקירות שחיתות בכדורגל הישראלי אשר מגיעות גם לשער הראשי של העיתונים.

הקהל הישראלי נמצא בתהליך התנתקות מהכדורגל המקומי והתחברות הולכת וגדלה לכדורגל האירופאי. תהליך ההתנתקות הזה אינו ניתן לעצירה ואפילו מאמץ מלאכותי בדמות שיטת הניקוד היצירתית של ליגת העל הביאה לתוצאות מוגבלות בלבד.

חוויתי את הכדורגל הישראלי כאוהד וכעיתונאי במשך 30 שנה. כיום כאשר אני רואה את התהליך מצידו העסקי ביכולתי להסביר את התופעה די בקלות.

כבוד לאוהד

במרחק 200 מטר זה מזה נמצאים אולמות הקולנוע והיציעים המזרחיים של אצטדיון רמת גן. האם האוכלוסייה המגיעה למקומות אלו שונה? אני לא חושב כך. באולמות הקולנוע המושבים מרופדים, השירותים נקיים והכניסה נוחה. לעומת זאת הכניסה לאצטדיון דחוקה, השירותים זמניים והמושבים, מושבי אבן (האמת שאין צורך בריפוד. הקהל ממילא עומד כתוצאה מחוסר סדרנים וממזנונים שמסתירים ליושבי השורות הראשונות). הדוגמה הזו היא תמצית נושא הכבוד אשר ניתן לאוהד הישראלי הממוצע.

מלחמה שיווקית

הקבוצות עדיין סבורות כי מספיק שילד ייוולד בעיר מסוימת בכדי שיהפוך לאוהד הקבוצה המקומית. ההתאחדות סבורה כי מספיק להיות תושב המדינה בכדי להיות אוהד הנבחרת. טעות גדולה. הילדים של היום מעדיפים לבחור קבוצה מחו"ל כקבוצה ראשונה ולמה שלא יעשו זאת? כמות המידע, השידורים ופרטי הלבוש של קבוצות מחו"ל הנגישים לכל אחד בישראל עולה פי כמה על ההיצע של רוב הקבוצות המקומיות. האנגלית כבר לא מפחידה אף ילד ולכן ילד מקרית שמונה יעדיף את ברצלונה או מנצ'סטר יונייטד על פני הקבוצה המקומית אשר באתרה מופיעה עדיין הידיעה מלפני שנה על העלייה לליגת העל.

המלחמה הזו אבודה ואין מי שכלל מודע לכך שהוא מפסיד כל יום את האוהדים של מחר.

המתחרים ויכולותיהם

הקהל הישראלי הינו צרכן ענק של תיירות ספורט. להערכתנו הישראלים מוציאים בשנה כ-20 מליון דולר בשנה על נסיעות למשחקי ברצלונה בלבד. נוסיף עוד עשרות מיליונים המושקעים בנסיעות למשחקי קבוצות נוספות בעולם ונבין כי האיכות, החוויה והכבוד לאוהד הישראלי מנצחים. האירוניה היא שהרבה מהקבוצות אינן מתייחסות כלל לאוהד הישראלי כלקוח. הן פשוט מספקות לו את מה שהן מספקות לכל אוהד אחר וזה הרבה יותר ממה שהוא מקבל כאן.

הטכנולוגיה

היום בבוקר האזנתי למשחק הבייסבול של הקבוצה האהודה עלי מסן פרנסיסקו באמצעות האייפון שלי, בעבור 40 דולר נוספים אוכל לצפות בכל 2,430 משחקי הבייסבול המתקיימים בעונה הסדירה באייפד שלי. האם אני צריך להסביר עוד מדוע הטכנולוגיה מקרבת אלי את המתחרים של הכדורגל הישראלי?

השחיתות

הישראלי איננו אוהב להיות פראייר. כאשר הוא שומע שמישהו עושה כסף על חשבונו זה מעמיק את סלידתו ממה שקורה כאן.

התקשורת

שמרתי כותרת ראשית של מוסף הספורט של ידיעות אחרונות מינואר השנה: "סכנה, כדורגל ישראלי!". לעיתונאי הישראלי (ואני הייתי כזה כמה שנים), אין הרבה "טוב" לכתוב עליו. מסיבה זו אין אלא להדגיש את ה"רע": השחיתויות, העולם התחתון, סכסוכי בעלים, הגזענות וכו'.

ההתאחדות לכדורגל

להערכתי מטרת העל של ההתאחדות לכדורגל בישראל הינה קידום ההתאחדות לכדורגל בישראל. אני לא מתבדח. רוב הפעולות אשר נעשות בארגון זה מקדמות את הארגון ולא את הכדורגל הישראלי ולא פחות חשוב את הקהל אשר אמור לתת את הגב הכלכלי. ההתאחדות לא עושה דבר בכדי להשפיע על הנוער לאהוב את הענף, להחזיר את הקהל למגרשים או לפחות להגביר את הצפייה בשידורי המשחקים בטלוויזיה.

המטרה הראשונה של ההתאחדות האנגלית היא: "קידום פיתוח משחק הכדורגל בקרב כל גיל, רקע ויכולת בהיבטי ההשתתפות והאיכות". מהן מטרות ההתאחדות לכדורגל? לא מצאתי כל מטרה באתר ההתאחדות שלנו.

הצעות לפתרון

אינני יודע כיצד ניתן להביא לכך שיוגדרו מטרות להתאחדות לכדורגל אשר ישימו את טובת הענף והקהל על פני טובת הגוף עצמו והמרכזים השונים. יכול להיות שרק בעלי הקבוצות יוכלו לעמוד על הרגליים האחוריות ולאלץ את ההתאחדות להשתנות. זה יקרה רק אם יהיו עוד 5-6 יעקב שחר וכאלו אינני רואה באופק.

הכותב הוא המשנה למנכ"ל אתר הכרטיסים טיקטינגו מבית ספורטס איוונטס 365