אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ארה"ב: ביהמ"ש העליון פסל חוק שאוסר מכירת משחקי מחשב אלימים לקטינים צילום מסך: www.rockstargames.com/IV

ארה"ב: ביהמ"ש העליון פסל חוק שאוסר מכירת משחקי מחשב אלימים לקטינים

השופטים טענו כי האיסור נוגד את חופש הביטוי המוגן בחוקה האמריקאית ודחו את החוק של מדינת קליפורניה ברוב של שבעה שופטים מול שניים

27.06.2011, 18:41 | בלומברג
בית המשפט העליון בארה"ב פסל חוק שאוסר על מכירת משחקי מחשב אלימים לקטינים, בטענה כי האיסור נוגד את חופש הביטוי המוגן בחוקה של המדינה.

בית המשפט הגבוה דחה היום (ב') את טענת מדינת קליפורניה כי משחקים אלימים מקבילים לחומרים המכילים תכנים בעלי אופי מיני, אותם הממשלה כן יכול להגביל כדי להגן על ילדים. ההצבעה לביטול החוק התקבלה ברוב של 7 שופטים מול 2.

"אפילו כשהמטרה היא הגנה על ילדים, ההגבלות החוקתיות על פעילות הממשלה תקפות", כתבה השופטת אנטונין סקאליה.

החלטה שהייתה נותנת תוקף לחוק, אשר מעולם לא נאכף, הייתה עשויה לעודד חקיקה דומה במדינות אחרות ברחבי ארה"ב. תעשיית משחקי המחשב מגלגלת יותר מ-10 מיליארד דולר בשנה.

שתי קבוצות של התעשייה, איגוד סוחרי הבידור ואיגוד תוכנות הבידור עתרו נגד חוקתיותו של החוק. חברות בשני האיגודים כוללות את מיקרוסופט, סוני וטייק טו אינטראקטיב, יצרנית משחקי "גרנד ת'פט אוטו".

ההחלטה של היום הותירה על כנה החלטה של בית המשפט לערעורים בסן פרנסיסקו.

החוק, שנפסל היום, היה אמור להיכנס לתוקף ב-2006, ולפיו משחקי מחשב אלימים היו צריכים לשאת תווית ומכירתם או השכרתם לקטינים מתחת לגיל 18 הייתה נאסרת. הקנס על הפרת החוק היה צריך להגיע על 1,000 דולר. החוק לא היה מונע מהורים לרכוש משחקים כאלה עבור ילדיהם.
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

7.
LOL, חוק ומציאות אלו דברים נפרדים. בוודאי שכנער אמריקאי
לא הייתי נכנס לפאניקה מחשש למחסור במשחקים. במקרה הכי גרוע אתה משלם לקבצן שקונה בשבילך את האלכוהול שיקנה גם איזה משחק בדרך. היום בשביל להשיג מידע לא חייבים מלווה אחראי, לא חייבים תעודת זיהוי מזויפת, ואפילו לא חייבים כסף... אבל אנחנו מדברים כאן על העיקרון. האם למושל יש זכות להכריז על תוכן כלשהו (לא ברמת האלימות שאתה כיוונת אליה, אלא בכל רמה שיבחר) כתוכן מוגבל? לגבי "נזקי הפורנוגריה"... לו רק הייתה פה באתר אפשרות להעברת קול, כדי שתשמע את צחוקי המתגלגל. הפסאודו מאמרים האלו שמחפשים פסאודו נזקים פשוט קורעים אותי כל פעם מחדש. תגיד לי בבקשה מה זה בדיוק "תפיסות מיניות מעוותות וכאלה"? כן, יש מחקרים (חלקם אפילו אמיתיים) שהראו שאנשים שצופים בפורנוגרפיה, יש להם סיכוי גבוהה יותר להיות מעורב בפעילות מינית שמתוארת שם. (אני זוכר שריפרפתי על איזה מחקר הולנדי או שוודי על כך שמי שצופה קבע בפורנו יש לו סיכוי הרבה יותר גבוהה להיות מעורב במין אנאלי). יש גם מחקרים על 'מצוקות' של בני נוער (אלא אם אתה מברי המזל, אז זוכר איך בתיכון דאגת שיש לך כלי קטן?...), ועל חוסר הבנה(אישית, לא בדקתי אף מחקר כזה)... ויש גם "מחקרים"/טיעונים על הציפיות הזוגיות הלא מציאותיות שהפורנו יוצר אצל צופיו... כל הטיעונים ה'מדעיים' שמנסים להדביק הם אחיזה נואשת בקשים שכל תכליתה הוא פשוט להסתיר את העובדה שהכל נובע ממוסר נוצרי פוריטני ושסקס זה טאבו. למה? ככה! תגיד לי ידידי, מה זה בדיוק סרטי הוליווד רומנטיים אם לא מדיום שיוצר תפיסות זוגיות "מעוותות וכאלה"? רק שבניגוד לפורנו- זה הרבה(!) יותר פוגע בחברה, כי בניגוד לפורנו ש(תמיד מדגישים שהוא פנטזיה)אינו מקובל ועדיין טאבו, הסרטים האלו מוטמעים בקולקטיב ויוצרים לחץ ממשי (ומעצב תרבות) על הנוהג והציפיות. אבל, גם בפורנו וגם בסרטים(/ספרים) רומנטיים, ה"נזקים" הם מסוג הנזקים שכולנו חווים בחיים, וכולנו מתנערים מהם וממשיכים הלאה. זה מסוג הזנקים האקדמיים האלו שלוקחים כמובנים מאליהם אבל כשמנסחים את העניין למילים חמורות סבר- פתאום זה נשמע כמו משהו רציני ומפחיד. יש אין ספור דברים מזיקים פי כמה שאף אחד אפילו לא מתייחס אליהם, ובצדק. אגב, דיברנו אלימות? שאלתי את זוגתי אם יש לה מחקר בנושא והיא הביאה לי משהו שהיא השתמשה בו על הקשר בין חשיפה לאלימות והשפעותיה על ילדים...: http://bama.ua.edu/~sprentic/672%20Huesmann%20et%20al.%202003.pdf (אם כי אני לא בטוח לגבי הPEER REVIEW שלו..) בקיצור, ה"נזקים" הנטענים על פורנוגרפיה הם נזקי מחשבה. סוציאליזציה. הסרטים הללו מואשמים כמשהו שמראה מציאות שקרית, רק ש: א. מציאות זה דבר שאנחנו יוצרים. (ובכלל, תשווה את תרבות הנוער היום ואת תרבות הנוער של שנות ה-80. אם כבר, אז נראה לי שהמציאות מתחילה מאוד להתקרב לאידאל הפורנו...) ב. את זה ניתן להגיד גם על חינוך דתי. ג. אם ילדותך הייתה היכן שהוא אחרי שנת 90, אז סביר להניח שנחשפת לפורנו, והרבה ממנו. אבל הפלא ופלא איכשהו שרדנו. ד. חבל שלא הזכרת גם את ההתמכרות לפורנו, עוד טיעון שכל הקבוצות הנוצריות משתמשות בו (ויוצרות סרטים על סטיב ההומוסקסואל עם משקפיים משנות ה-70, שנהפך לכזה בגלל ההתמכרות שלו לפורנו, אבל הללויה עכשיו הוא ניצל) שצריך לזרוק מכל המדרגות... ה. הנזקים והטראומות שמקבלים בילדות מסתם משחק או הימצאות בחברה, הם *הרבה* יותר כואבים וכאלו שנשארים לתמיד. אתה תמיד תזכור את החרם שעשו עליך בכיתה ג'. או החולצה המטופשת שאימא שלך הכריחה אותך ללבוש בזמן שכולם לבשו את החולצה של גיל ססובר ובעקבות זה עשו עליך את החרם... (צלקות שהולידו תסביכים שלא יעברו לי לעולם), ועדיין איכשהו מפגשים חברתיים, הורים מביכים או הצגות שבהם אתה יכול לפשל מול קהל עצום(עוד סיפור) הם לא מחוץ לחוק... מי קובע איזה ספרים לאיזה גיל? אותו האחד שקובע איזה סרטים לאיזה גיל. המחוקק. (וכבר אמרתי שגם אני חושב שהתערבות המחוקק בגידול ילדים זו פרוורסיה נוראית יותר מכל מה שהוא מנסה למנוע. במדינה חופשית דברים כאלו לא צריכים להתקיים. אבל אם כבר קיימים, ואם אתה זורק לכלא אב שהגיש לבן שלו פלייבוי, אז אני לא רואה שום הבדל עקרוני בין איסור הגשת תכנים מיניים לקטינים לבין איסור תכני אלימות. שניהם קיימים מכוח ה'ערכים המקובלים בחברה'. להפך אלימות גרועה יותר בגלל שהיא מעבירה את המסר שהיא בסדר, וזה לא משנה אם בפועל יש עליה בה או אין...)
2  |  29.06.11
5.
ל-2: התשובה בדברי השופט
על פי הגישה האמריקאית, חופש הביטוי הוא זכות יסוד ששמירה עליה עולה על רוב השיקולים האחרים. עכשיו, זה לא אומר שאין שיקולים שמצדיקים הגבלות עליה, אבל זו צריכה להיות סיבה ממש ממש טובה: עבירה על החוק (למשל זכויות יוצרים), או גרימה מוכחת של נזק למי שיחשף לחומר. ופה הנקודה: כמו שמזכיר השופט שמצוטט בכתבה אין מחקרים שמוכיחים חד משמעית שחשיפה למשחקי מחשב, אלימים ככל שיהיו, גורמת לילדים להיות יותר תוקפניים. והיו די הרבה מחקרים בנושא. וזאת בניגוד לפורנוגרפיה שמחקרים הוכיחו שחשיפה אליה בגיל צעיר גורמת לכל מיני תפיסות מיניות מעוותות וכאלה. כמו הקומיקס בשעתו, או הרוק הכבד, או הקלברי פין והתפסן בשדה השיפון, ההאשמות בנזק הנורא שגורמים משחקים לנפשו השבירה של הנוער נובעות בעיקר מפופוליזם וזריעת פאניקה. ואם אין באמת סיבה לדאגה, אין הצדקה לצנזורה. לפחות לפי האמריקאים שחופש הביטוי הוא נר לרגליהם. אגב, בניגוד למחרחרי הפאניקה אין באמת יותר משניים שלושה משחקים מתוך אלפים שיש בהם אלימות גרפית או מרושעת יותר ממה שאתה יכול לראות בסרט אקשן לכל המשפחה, את המשחקים שכוללים איזשהו רמז לסקס אפשר לספור על יד אחת, ויש רק משחק אחד מפורסם שיש בו אונס, והוא נמכר רק ביפן. נקודה אחרונה למחשבה: היית מציב את אותן דרישות שמציב החוק למוכר משחקי מחשב גם למוכר ספרים? ואם כן, מי קובע איזה ספרים מותרים לאיזה גיל? כי שוב, לפי הרבה אמריקאים התפסן בשדה השיפון זה יותר גרוע מנזירות שובבות 8. אוקיי, עוד נקודה שחשבתי עליה: בעידן המידע של ימינו צנזורה היא מושג מיושן. פחות ופחות סרטים מוגדרים ברחבי העולם (המערבי) כ"למבוגרים בלבד", סדרות שכוללות אלימות גרפית וסקס מלא משודרות בפריים טיים, וכו' וכו'. וזה למה? כי בעידן המידע של ימינו צנזורה פשוט לא אפקטיבית. כל ילד שיש לו אינטרנט ראה גם ראה פורנו, וסרט שלא תרשה לו לראות בקולנוע הוא יראה ב-DVD בבית. וזה נכון גם לגבי משחקים. כמו שלמדו שכנינו מנהיגי מדינות ערב צנזורה ממילא כבר לא עובדת.
Bunny , חיפה  |  28.06.11
4.
ל-3. אני מבין שזה ענין של אחריות ואני מסכים איתך לחלוטין. רק לא ברור
לי למה אם כן, העיקרון הזה לא חל על כל התכנים? ואם בכל זאת אתה (או הציבור האמריקאי) מחליט שכן יש להשתית עונש על מי שמוכר לבחור בן 15 את "אחות שובבה 8"- אז לי זה נראה מוזר שמותר למכור לאותו בחור את "ערוף-דרוס-אנוס-את-הגופה-באמצעות-מקל- של-הולך-הרגל-או-המחבל IV". ובחייך, להשתמש בטיעוני עלות אפשר על כל דבר. אתה יודע כמה כסף הפסידה תעשיית הפורנוגרפיה בגלל שלא נתנו לה למכור לקטינים?... אני מקבל את מה שאמרת לגבי זה שתעשית המשחקים לא נפרדת מכל תעשיית תוכן אלים אחרת אבל צריך להתחיל היכן שהוא... ובכלל, אם אני לא טועה, סרטים אלימים שדורגו כ 18+ לא מוצגים (או כרטיס) לקטינים. ושוב, אני אישית דווקא די ליברל, אני מאמין *כבד* באחריות אישית ומתנגד לכל הגישה המוסרנית בחקיקה. אבל אם כבר מוסרנות- אז לפחות לא להיות צבוע.
2  |  28.06.11
3.
למגיבים 1 ו-2: זה עניין של אחריות
כלומר, משחקי מחשב כמו סרטים מדורגים ע"י וועדה ומסומנים מזה הרבה זמן בקבוצות הגיל להן הם מתאימים. אבל, כמו בסרטים או בסדרות טלויזיה, זוהי אחריות ההורים לדאוג שילדים לא נחשפים למשהו שלא מתאים לגילם. לא רוצה שהילד שלך יראה סופרנוס? אל תרשה לו לראות. לא רוצה שהוא ישחק GTA? אל תקנה לו. החוקים החדשים שניסו להעביר בארה"ב, לעומת זאת, ניסו להעביר את האחריות למוכר: המשחקים היו אמורים להיות (לפחות בחלק מהצעות החוק ששמעתי) נעולים ומוחבאים כמו פורנוגרפיה בחנויות וידאו או סיגריות בסופר, ולהמכר רק בהצגת תעודה. ואם היה מצליח מישהו מתחת לגיל לקנות אחד החנות היתה מואשמת בפשע. עצם ההתייחסות למשחקי מחשב אלימים כשקולים לפורנוגרפיה, אלכוהול או סיגריות (שוב, בניגוד ליחס החוקי לסרטים, סדרות טלויזה וספרים) הוא פגיעה בחופש הביטוי של יוצרי וצרכני משחקי מחשב- אתה אומר בעצם שבניגוד לכל מדיה אחרת משחקי מחשב הם מסוכנים במיוחד וצריכים יחס של סמים. אבל מעבר לזה זה פגיעה אנושה בתעשיה, כיוון שהרבה מוכרים פשוט יפסיקו להחזיק משחקי מחשב כדי לא להסתכן, ויהפכו את משחקי המחשב ממיינסטרים חזרה לשוק נישה מבודד. בסופו של דבר, אם חנות ספרים יכולה למכור כל ספר בלי חשש בקנסות ומאסר לו חלילה ילד ירכוש את "לוליטה", אין שום סיבה שחנות משחקים לא תוכל למכור את GTA רק בגלל שיש בסביבה ילדים. בשביל זה יש הורים.
Bunny , חיפה  |  28.06.11
לכל התגובות