ביקורת הצגה: סוף טוב

תיאטרון הקאמרי מעלה את הפנטזיה המוזיקלית "סוף טוב" מאת ענת גוב בבימוי עדנה מזי"א למוזיקה של שלומי שבן ולכוריאוגרפיה של יחזקאל לזרוב. בהשתתפות ענת וקסמן, זהרירה חריפאי, שרית וינו אלעד, רוני שובל, יפתח קליין, רותי אסרסאי, אלחי לויט ועוד. קהל היעד: אלה שאוהבים לדבר עם המוות ואלה שממש לא. דבר המבקרת: נערת רוק לשעבר, ניצולת שואה ואם לשישה מהמגזר הדתי מטופלות באשפוז יום של המחלקה האונקולוגית. בוקר אחד מגיעה טליה רוט, שחקנית תיאטרון מוכרת שקיבלה גם היא את ה"ההפתעה" שלא רוצים לדבר עליה, ומקבלת החלטה שמפתיעה את חברותיה לחדר הטיפולים ואת הצוות הרפואי. הכתיבה של גוב שנונה ואינטליגנטית להחריד. היא לקחה נושא מרכזי ברשימת החרדות של האנושות כולה והפכה אותו למשעשע. זה לא שלא התהפכה לי הבטן עשרות פעמים במהלך ההצגה, אבל אז מיד הגיעה אתנחתה קומית או תצוגה גרוטסקית ששחררה את הלחץ. התוצר הסופי מבריק הודות לבימוי הנפלא של מזי"א, התפאורה והתלבושות של אורנה סמורגונסקי ומשחקם הנפלא של כל השחקנים. וקסמן נפלאה בתפקיד טליה, וינו אלעד נהדרת כנקודת האור האופטימית של המחזה ושובל מרגשת. על קליין תפור תפקיד הרופא החתיך ששומר על דיסטנס, ואסרסאי, שקיבלה לאחרונה את פרס השחקנית המבטיחה, מקיימת את ההבטחה בגדול. המלכה של הערב היא חריפאי, שבגילה המופלג עוד מצליחה לעשות מטעמים מכל שורה בטקסט ואף מפעימה בנמבר מוזיקלי סוער. הקאמרי מחזיק בידיו אוצר תיאטרוני אוניברסלי שראוי שיזכה ליצוא ויעלה בעתיד אפילו על במות ברודוויי. ציטוט למזכרת: "לא אמכור את נשמתי לסרטן" (פרטים: 03-6060960).

שורה תחתונה: מחזה סופני!