צילום: בועז אופנהיים
התקווה בת שנות 2010
כחלון היה שמח לעוד חוק הסדרים, למרות הצרות שהוא גורם, ופרי טלקום היתה שמחה לקבל חיבוק מאבא
הנה רשימת הרפורמות שהצליח שר התקשורת להעביר בשנת 2010: הפחתת הקנסות בענף הסלולר (שבעקבותיה היה קל יותר לישם הפחתת קנסות בכל ענף התקשורת), כפיית נדידה פנים ארצית למפעילים החדשים, מניעת חסימת שירותים על גבי רשתות הסלולר (מעין עלה תאנה שבמשרד התקשורת מכנים בטעות "ניטרליות רשת"), ופתיחה, כביכול, של שוק מכשירי הסלולר ליבוא נרחב יותר (שעדיין תקוע כיוון שמשרד התקשורת טרם פרסם תקנות המסדירות כיצד יתבצע היבוא)
גורמים במשרד התקשורת טוענים כי קצב הפעילות של המשרד הואט בחודשים האחרונים, ולא רק עקב ההתעסקות הממושכת עם המכרז להכנסת שני מתחרים חדשים בסלולר.
שיתוף אתרי חברות הסלולר במטרה לצמצם את מספר מוקדי השידור הנוכחיים ואלו שיתוספו עם כניסת שני המפעילים החדשים, הסדרת נושא מתקני הגישה האלחוטיים (האנטנות הקטנות) שתקוע בדיונים אינסופיים בין משרדי הממשלה השונים, ושילוב חברת החשמל כתשתית אינטרנט שלישית – כולם מהלכים הנמשכים זמן ממושך יותר משתכנן כחלון. כל זאת עוד לפני הקרבות המשפטיים והחקיקתיים שעוד צפויים סביב המהלכים לישום מסקנות ועדת חייק, כאשר תוגשנה - עדכון או ביטול הפיקוח על תעריפי בזק, עדכון או ביטול ההפרדה המבנית בחברות התקשורת, ישום שוק סיטונאי בתשתיות התקשורת הנייחת ואולי גם בתקשורת הניידת.
מדוע נגרמים העיכובים? פשוט כיוון שבמשרד התקשורת חזרו לעבוד "לפי הספר". כזכור, את רוב ההחלטות הצליח שר התקשורת להעביר בשנת 2010 בסיוע צמוד של אגף התקציבים באוצר והשר הממונה עליו, שהציגו לכחלון את מנוע הטורבו שהוא "חוק ההסדרים". אלא שהשנה לא יוכלו כחלון והאוצר להשתמש שוב בכלי זה – קביעתו של שר האוצר כי תקציב המדינה יהיה דו-שנתי הרחיקה גם את חוק ההסדרים הבא לסוף 2012. כעת נאלצים כחלון ומשרדו להיאבק לא רק בחברות התקשורת, אלא גם בבירוקרטיה הפרלמנטרית שאותה לא יוכלו השנה לעקוף מהצד.
הסעיף שמביא את הסעיף
אבוי לנו שבמשרד התקשורת נזכרים בערגה בחוק ההסדרים, אולי הדוגמא הקיצונית ביותר להתנהלות הדורסת כל עיקרון שלפיו אמורה כנסת ישראל לעבוד. בכדי להדגים עד כמה מאלץ השימוש בחוק ההסדרים את המשתמשים בו לעגל פינות ולכבות שריפות, החוזרות לשרוף אותן בעתיד, ניזכר בסעיף המתייחס למחיר שאמורים לשלם המפעילים החדשים שישתמשו בתשתית המפעילים הקיימים במסגרת הנדידה הפנים ארצית במשך זמן קצוב, והמפעילים הוירטואליים שיעשו כן באופן קבוע.
משרדי התקשורת והאוצר ידעו כי אף חברת סלולר קיימת לא תתנדב מיוזמתה להגיע להסדר באשר לסכומים שישלמו המתחרים החדשים על השימוש ברשתה, ולכן קבעו כי באם לא יגיעו הצדדים להסדר, יוכל שר התקשורת להתערב.
בחוק ההסדרים לא היתה התייחסות למחיר שישלמו החברות החדשות עבור דקת שיחה, אך משום מה הוחלט לעגן בחוק את המחיר המירבי שישלמו החברות החדשות על תעבורת מידע. מחיר זה נקבע בתחילה כך שעבור תעבורה של מגה-בייט מידע תשלם החברה החדשה לחברת הסלולר המארחת לכל היותר את מחיר דמי הקישוריות לשיחות, שיעמוד בינואר השנה על כ-6.5 אגורות. הסברנו מדוע מדובר בסעיף טפשי במיוחד, אך באוצר העדיפו להתעלם, ובדיון האחרון שנערך בוועדת הכלכלה בנושא נקבע יחס חדש: עבור מגה-בייט מידע ישלם המפעיל החדש לכל היותר מחיר המהווה 65% מדמי הקישוריות, כלומר בערך 4.3 אגורות.
כמובן שמדובר בפיתרון עקום, שכן הוא אינו מתייחס לבעיה – בעוד העלות של חברות הסלולר המארחות באספקת תעבורת המידע לחברות החדשות (המוכרות אותו ללקוחותיהן) הולכת ופוחתת, החברות החדשות ממשיכות לשלם תעריף ליניארי שאינו פוחת. כידוע לכל מי שניהל בחייו משא ומתן, או ניגש למכרז, כאשר מוכרז מחיר מסויים כרף עליון, יהיה קשה מאוד לגרום לצד החזק יותר שלא לנסות ולהיצמד אליו. במקום להציב סעיף פסקני כל כך, ניתן היה להכריז בחוק כי לשר התקשורת הסמכות להכריע, מבלי להציב מספרים שיכולים לשמש ככלי בידי חברות הסלולר לטעון כי גם הרגולטור תומך בתימחור שהן מעוניינות לגבות מהחברות המתחרות.
כעת, חצי שנה לאחר שאושר חוק ההסדרים, נזכרו המשרדים כי בעוד מספר חודשים אמורה מירס להתחיל ולפעול, והסעיף לעיל מאפשר עדיין לחברות הסלולר לגבות מחיר מירבי שכזה, שלמעשה ינטרל את יכולתן של המפעילות החדשות להציע שירותי אינטרנט בהיקף גדול. את יכולתם של המפעילים הוירטואליים להציע חבילות אינטרנט בהיקף של גיגה ומעלה הסעיף הזה כבר ניטרל.
שלמה שמלצר מוציא הגה
בשבוע שעברנחשף ב"כלכליסט" כי שלמה sixt, זרוע הליסינג של שלמה שמלצר, תמכור לחברת פרטנר מכוניות אופל תמורת 15 מיליון שקלים. כחלק מהעסקה, פרטנר תהיה ספק הסלולר של שלמה sixt. עסקאות ברטר שכאלו הן ענין נפוץ, ושני הצדדים משיגים באמצעותן מחירים נוחים, מחד, ולקוח חדש (או מחודש), מאידך. אלא שלעסקת פרטנר-שמלצר יש גם משמעות תדמיתית ומורלית שכדאי להתעכב עליה.
שמלצר השקיע מכספו האישי בספקית הסלולר הוירטואלית Free Telecom. פרי חתמה על הסכם אירוח ברשתה של פלאפון, והיא אמורה להתחיל לשווק את שירותיה לצרכנים בשבועות הקרובים. העסקה שביצע מול פרטנר, במסגרתה הפך שמלצר ללקוח של האחרונה, מעידה על סדר העדיפויות שלו: קודם מכירת רכבים, אחר כך, אולי, דאגה למיזם הסלולר שלו. סביר להניח שבמבחן הכלכלי, שמלצר ביצע בחירה הגיונית, לאור הקשיים שפרי צפויה להיתקל בהם בכניסתה לשוק. אך במבחן התדמיתי, אנו חוזים בבעל שליטה בחברה, המצהיר במעשיו כי הוא אף אינו מתכוון להיות לקוח של החברה שלו. עם יחס שכזה מצד בעל השליטה בה, כיצד אמורה פרי טלקום לשדל את הצרכנים להפוך ללקוחותיה?
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה