עודד דסאו הורשע בעבירות של גניבה ומרמה

איש העסקים עודד דסאו הורשע לפני זמן קצר בבית משפט השלום בתל אביב בעבירות חמורות, ובראשן גניבה בידי מנהל בפרשת משיכת הכספים מחברת גולן מלאכת מחשבת.

כתב האישום הוגש בספטמבר 2007 נגד עודד דסאו, בעל השליטה בחברה הציבורית גולן מלאכת מחשבת, ונגד מי שהיה מנכ"ל החברה, גיל פרס. הטענה היתה כי הועברו כספים באופן בלתי חוקי מהחברה הציבורית, לחשבונו הפרטי של דסאו בסכומים של עשרות מיליוני שקלים. כתב האישום תוקן שלוש פעמים ובסופו של דבר מנה שבעה אישומים, העוסקים בסדרת פעולות ומחדלים המיוחסים לו כבעל השליטה וכיו"ר הדירקטוריון של גולן, בתקופה שבין 8.8.05 ועד סוף חודש יוני 2006.

על-פי כתב האישום, דסאו ביצע העברות בנקאיות בסכומים של בין מאות אלפי שקלים, ועד עשרות מיליוני שקלים, מחשבון החברה הציבורית לחשבונו הפרטי. זאת, מבלי שהוא מבצע את הפעולות הנדרשות לשם כך בחברה ציבורית, לטענת הפרקליטות, במטרה להסתיר את המשיכות מדירקטוריון החברה, מבעלי המניות ומציבור המשקיעים.

האישום הראשון מייחס לנאשם משיכתו של הסכום 1.6 מיליון שקל בתחילת אוגוסט 2005 בהוראה טלפונית, מחשבונה של גולן והעברתו לחשבונו הפרטי, כאשר סכום זה הוחזר לגולן בסוף אותו חודש. האישום השני מייחס לדסאו את העברתו של הסכום כ-4.7 מיליון שקל בנובמבר 2005 מחשבונה של גולן לחשבונה של חברה פרטית בשליטתו, כאשר גם סכום זה הוחזר לגולן. האישום השלישי מייחס לדסאו כי בתחילת ינואר 2006, משך דסאו מחשבונה של גולן פעם נוספת סכום של 4.7 מיליון שקל והעבירו לחשבונו הפרטי, כאשר גם סכום זה הוחזר לגולן. האישום החמישי מפרט חמש פעולות של משיכת כספים שביצע הנאשם בתקופה בת ימים אחדים, בסך כולל של 18.7 מיליון שקל.

בתגובה לכתב האישום הודה דסאו כי משך את הסכומים הנטענים בארבעה אישומים מחשבונה של גולן, והודה כי שלושת הראשונים הועברו לחשבונו או לשימושו. עם זאת, הוא טען כי כל פעולותיו נועדו לקידום מטרותיה ותכליתה של גולן, וכי הוא לא התכוון לרמות ולא להפר אמונים, וגם לא להטעות משקיע סביר.

טען כי פעל בתום לב

עוד טען דסאו כי לאורך כל הדרך פעל בתום-לב, ומעשיו נעדרו כוונה פלילית. לדבריו, הוא הגיע לניהול החברה הבורסאית מעולם אחר, מענף היהלומים, שבו הפעילות העסקית שונה באופייה ובלתי פורמלית לחלוטין. להגנתו טען דסאו כי הוא התנהל בגולן על פי הדפוסים שהכיר משכבר הימים בעסקי המסחר ביהלומים, והתקשה בראשית דרכו להפנים את הנורמות החוקיות הבלתי מתפשרות אשר מתחייבות מהפעילות העסקית בחברה ציבורית ולפעול על פיהן ללא כחל וסרק. בכל הנוגע לתיעוד, לאישור פעולותיו, ולדיווח עליהן, הוא סמך על תִפקודו התקין של המנכ"ל ועל היועצים המעולים ששכר ואשר עמדו בקשר הדוק עם המנכ"ל. ציפייתו הייתה שיפעלו וידווחו כנדרש בחוק.

שופטת בית משפט השלום בתל אביב, דניאלה שריזלי, קבעה כי לא התקיים קשר עסקי בין גולן לבין ענייניו הפרטיים של דסאו, וכי הענקת מסגרת אשראי לצרכיו הפרטיים של בעל השליטה לא נכללה במהלך עסקיה הרגיל של גולן, אשר לא עסקה במתן הלוואות כעיסוק מוכרז.

עוד קבעה שריזלי כי ה"העסקאות" שביצע דסאו, קרי נטילת כספים מגולן, לא עמדה בתנאי שוק, מאחר שהיקף הסכומים בהם מדובר עלול היה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, על רכושה או על התחייבויותיה. "על כן, חייבו העסקאות, מצד אחד, דיווח לרשות הסטאטוטורית; מצד שני, אמורות היו העסקאות להיבחן ולהישקל בידי מוסדות החברה מבחינת הביטחונות והתרומה לעסקי התאגיד, ולקבל את אישורם. כל אחת ואחת מהמשיכות טעונה הייתה אישור האסיפה הכללית של בעלי המניות ברוב מיוחס" כתבה שריזלי והוסיפה: "חובות הגילוי הנאות, האישור המוסדי והדיווח סוכלו כולן בידי הנאשם".

עוד ציינה שריזלי בהחלטתה כי טענות הנאשם כי דיווח על משיכות הכספים לגורמים בחברה, וכי פעל תמיד בשקיפות מלאה – הופרכה, וכי "טענת הנאשם כי פעל בתום לב ובשקיפות, כי לא היה מודע לפסול במעשיו ובמחדליו, וכי לא נלוותה אליהם כוונה פלילית - איננה אמינה עלי".

דסאו הורשע בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, גניבה בידי מנהל ואי גילוי מידע ופרסום מטעה בידי נושא משרה בכיר בתאגיד. עוד הורשע דסאו בעבירה של הדחה בחקירה של יצחק קלפר, מעורב בעסקה בה ביקש דסאו לרכוש אחזקות בחברת אבן וסיד, וכי ניסה לשכנע את קלפר להעיד עדות שקר אם ייחקר בעניין וכן ניסה לתאם עמו עמדות.

את המדינה ייצג עו"ד ערן שחם-שביט מפרקליטות מיסוי וכלכלה. את דסאו ייצגו עורכי הדין גיורא אדרת ואורן אדרת. התיק נחקר על ידי מחלקת החקירות של רשות ני"ע.