חשיפת "כלכליסט": מה השתבש בעסקיו הפרטיים של שי לבנת

סכסוך עסקי חריף פרץ בחודשים האחרונים בין שי לבנת, בנו הצעיר של אברהם (בונדי) לבנת, לבין שותפיו בקבוצת החברות הפרטיות בשליטתו, אמיר אדלר ואילן פדלון - כך נודע ל"כלכליסט".

כחלק מהמאבק הוגשו על ידי הצדדים תביעות משפטיות; שופט בית המשפט המחוזי בפתח תקווה עופר גרוסקופף הורה לקיים את הדיונים בדלתיים סגורות והטיל צו איסור פרסום על ההליך, כך שלא ניתן בשלב זה לפרט את מהות ההליכים - לרבות הטענות שמטיחים הצדדים זה בזה.

עיקר עיסוקן של החברות הוא בתחום התקשורת והאינטרנט. הקבוצה מעסיקה יותר מ־300 עובדים, בעליה נהנים מהכנסה שנתית של כ־144 מיליון שקל ושוויה מוערך, לדברי מקורבים לקבוצה, בכרבע מיליארד שקל, באומדן זהיר. חלקם של שי לבנת ואישתו רונית בהכנסות השנתיות, באמצעות חברת האחזקות שבבעלותם, עומד לפי הערכות על כ־100 מיליון שקל בשנה. השכר שמשכו הבעלים מהחברות נאמד בעשרות אלפי שקלים בחודש.

החברות נוהלו בשנים האחרונות על ידי אדלר ופדלון במעורבות מצומצמת מצד לבנת, שהוא בעל השליטה ברוב החברות בקבוצה. בעקבות הסכסוך פעל לבנת באחרונה להשתלט בחזרה על הניהול בפועל של החברות, מינה דירקטורים מטעמו וכפה על אדלר ופדלון לתת את הסכמתם לשינוי זכויות החתימה בחברות, כך שכל פעולה מהותית מחייבת את חתימתו. אדלר ופדלון נתנו את הסכמתם למהלך זה אך מקורביהם טוענים כי הוא למעשה נכפה עליהם ויש להם טענות רבות נגדו.

ל"כלכליסט" נודע כי נכון לעכשיו לא מתקיימת תקשורת ישירה בין לבנת לבין אדלר ופדלון, אלא רק באמצעות עורכי דינם. כל הצדדים המעורבים מגדירים את מצב היחסים כ"נתק מוחלט ובלתי ניתן לאיחוי". לבנת מיוצג על ידי פרקליטה הקבוע של משפחת לבנת, עו"ד גיורא ארדינסט ועו"ד רן שפרינצק ממשרדו. אדלר ופדלון שכרו את שירותיהם של עו"ד בעז בן צור ועו"ד חגי הלוי.

עורכי הדין מייצגים את הצדדים גם בישיבות דירקטוריון בחברות, ול"כלכליסט" נודע כי לאחרונה התייצב עו"ד בעז בן צור במקומם של אדלר ופדלון לישיבת דירקטוריון של אחת החברות, כשבאותה פגישה נכח גם עו"ד ארדינסט.

13 שנה של עבודה משותפת

מלט הארץ ממלכת העסקים של משפחת לבנת האימפריה שהקים אברהם (בונדי) לבנת לפני יותר מ־60 שנה והחלה ברכישת משאית מימי המנדט הבריטי, התפתחה עם השנים לממדי ענק הדס שפר, 2 תגובותלכתבה המלאה

לבנת חולש באמצעות חברת שי לבנת אחזקות על אימפריה שכוללת שלוש חברות אחזקות: זואי החזקות בע"מ, סייפרטק בע"מ וימקום הולדינגס בע"מ. לבנת הוא בעל השליטה ברוב החברות בקבוצה, ואילו אדלר ופדלון מחזיקים במניות מיעוט. אולם מקורבים לשני הצדדים טוענים כי גם על שיעורי האחזקות נטושה כיום מחלוקת בין הצדדים.

הקרבות הנוכחיים באימפריה של לבנת פרצו לאחר 13 שנה של עבודה משותפת, שראשיתה ב־1998 כשלבנת, אדלר ופדלון הקימו כמעט מאפס את קבוצת החברות. בתחילת שנות ה־90 שימש לבנת מנכ"ל בחברת תשתית ציוד ובינוי, הנמנית עם קונצרן תעבורה בבעלות משפחת לבנת. ב־1991 הצטרף פדלון לחברה ומונה לאחר מכן כסמנכ"ל הכספים שלה. ב־1995 הצטרף לחברה גם אדלר בתפקיד עוזר למנכ"ל.

אברהם לבנת | צילום: כפיר סיון/ישראל סאן

הקשרים האישיים והעסקיים בין השלושה נוצרו עוד קודם לכן: אדלר, מהנדס תעשייה וניהול בהשכלתו היה מגיל צעיר בן בית במשפחת לבנת המורחבת, הוריו היו חברים של בונדי לבנת, והוא עצמו היה חבר קרוב של שי לבנת. פדלון, רואה חשבון ואיש הכספים של הקבוצה, התוודע למשפחת לבנת על בסיס קשרי החברות בינו לבין צביקה לבנת, אחיו של שי לבנת, שתחילתם לפני שנים רבות.

ב־1997, ובעקבות סכסוך משפחתי, עזב שי לבנת את חברת תשתית והחליט לצאת לדרך עצמאית. הוא לקח עמו תחילה את אדלר וכעבור זמן קצר הצטרף גם פדלון.

עוד לפני העזיבה, ב־1996, הקימו שי לבנת ואדלר את חברת קמה תקשורת, לצורך השקעה בכבל תקשורת תת־ימי המחבר בין ישראל למדינות העולם. זה היה למעשה הנכס העיקרי שנטל עמו שי לבנת כשעזב את האימפריה המשפחתית ופנה לדרך עצמאית.

מקורביהם של אדלר ופדלון אמרו ל"כלכליסט" כי אותה עזיבה יצרה קרע עמוק וכעס גדול של בני משפחת לבנת כלפי אדלר ופדלון, ולמעשה טמון בה זרע הפורענות שעשוי להסביר את הסכסוך הנוכחי. "הם נתפסו כמו מאהבת שגוזלת את שי מחיק משפחתו", טוען מקורב לשניים. "אילן פדלון היה תמיד קרוב מאוד לצביקה לבנת, הוא היה איש של צביקה, ופתאום הוא עבר לשי. זה חלק מהסיבה לטינה ולכעס שנשארו הרבה מאוד שנים. משפחת לבנת התעלמה מהעובדה שהיא שבעטה את שי החוצה; מבחינתם האשמים היו אילן ואמיר".

מנגד, מקורבי משפחת לבנת מגיבים בלעג לגרסה זו וטוענים כי פדלון עזב והצטרף ללבנת לאחר שלא התמנה לתפקיד המנכ"ל במקומו של לבנת שפרש, אך כי בכל מקרה משפחת לבנת נתנה את ברכת הדרך לבן שי ורצתה בהצלחתו. "היה אמנם כעס, אבל שי קיבל גיבוי מלא ועזרה מהמשפחה", אומר מקורב למשפחת לבנת. "המשפחה רצתה שהוא יצליח ועשתה הכל כדי לעזור לו בתחילת הדרך. אין שום קשר בין האירועים בעבר למה שמתרחש היום".

בחמש השנים הראשונות היה שי לבנת מעורב בעצמו בכל פעילות החברות. החל ב־2003 הוא החל לחזור בהדרגה לפעילות משותפת בחיק משפחתו, והותיר את עיקר ניהול האימפריה שלו בידי אדלר ופדלון. בחלוף יותר משבע שנים, פרץ במפתיע בחודשים האחרונים הסכסוך, ונראה שהוא כולל לא רק הרבה מאוד כסף אלא גם הרבה רגשות.

"כל חטאו של שי היה בכך שהוא נתן את אמונו במי שלא היו ראויים לכך", אמר ל"כלכליסט" מקורב למשפחת לבנת. "אדלר ופדלון נהנו מאמון מוחלט של שי". לדברי מקורב אחר, "שי הוא אדם מוכשר, הגון מאוד אבל גם נאיבי. הוא נשמה טובה והוא סמך בעיניים עצומות על אדלר ופדלון. היום הוא מרגיש נבגד".

מנגד, מקורביהם של אדלר ופדלון טוענים כי השניים הם שמרגישים נבגדים. "הם היו שלושה חברים שיצאו ביחד לדרך משותפת ופעלו לכל אורך הדרך בתיאום מלא", סיפר מקורב לשניים. "אדלר ופדלון הובילו את קבוצת החברות להצלחה ושגשוג, גם בתקופות קשות. היום הם פגועים ומרגישים מנוצלים ומרומים".

עסקי תקשורת משגשגים

כאמור, ב־1998 היה לבנת בעל השליטה בחברת קמה, והוא הקים באמצעותה ובשיתוף גורמי תקשורת את חברת מד־1 כבלי תקשורת תת־ימיים בע"מ, אשר עמדה להקים כבל תקשורת שיקשר את מדינת ישראל לתקשורת לעולם. בתוך זמן קצר התבררה עסקה זו כמוצלחת ביותר והיא הניבה ללבנת רווחים עצומים.

ביולי 1998 הקים לבנת עם אדלר ופדלון את חברת האחזקות זואי, שאליה הועברו אחזקותיו של לבנת בקמה ובכבל התקשורת. לבנת היה בעל השליטה והחזיק 90% ממניותיה, ואילו אדלר ופדלון קיבלו 5% כל אחד. כמה שנים מאוחר יותר, ב־2002, גדל הנתח של אדלר ופדלון ל־15% לכל אחד ובידי לבנת נותרו 70%.

במהלך השנים הוקמו תחת חברת זואי שתי חברות נוספות: בספטמבר 1998 הוקמה סייפרטק וב־2000 הוקמה חברת ימקום הולדינגס בי.וי, חברה הולנדית.

סייפרטק הוקמה על ידי זואי וחברת גלובסקום שבבעלות משפחת פישמן, ונועדה להוות זרוע השקעות משותפת לזואי ולגלובסקום. ב־2006 מכרה משפחת פישמן לקבוצת לבנת את אחזקותיה בסייפרטק. כיום מחזיקה סייפרטק בחברות שופמיינד, מפעילת אתר הסחר וואלה שופס (50%), סקייוויז'ן הולדינגס (30%) ובנקום מערכות אבטחה בע"מ (100%). מחזור ההכנסות השנתי שלה עומד על כ־240 מיליון שקל.

חברת ימקום ההולנדית הוקמה ב־2000 על ידי זואי. החברה הוקמה לצורך השקעה בחברת מד נאוטילוס שהתעתדה להרחיב את פעילותה של מד־1 ולהקים כבלים תת־ימיים נוספים באגן הים התיכון, ובהם כבל תת־ימי שיקשר בין ישראל למצרים. בעלת השליטה במיזם היתה טלקום איטליה, וזו לא רצתה להבליט את הקשר שלו למשקיעים ישראליים, כך שכל ההשקעות במיזם בוצעו באמצעות חברות זרות ובהן ימקום. עד 2004 נוהלה ימקום בהולנד, אולם עם שינוי חוקי המס בישראל, ניהול החברה עבר לישראל.

ב־2005 נערך ארגון מחדש בקרב חברות הקבוצה שעסקו בכבלים התת־ימיים וכתוצאה ממנו הועברו מלוא הזכויות בכבלים הבינלאומיים לטלקום איטליה, בעוד שהכבל הפנים־ארצי בישראל הועבר לחברת מד־1 אי.סי־1, שנותרה בידי משקיעים ישראליים ובהם ימקום, גלובסקום וחברת עורק.

נוסף על כך, במסגרת הארגון מחדש קיבלו המשקיעים הישראליים ובהם גם ימקום ועורק מטלקום איטליה זיכיון לייצג את מד נאוטילוס בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית, כנגד קבלת תמלוגים מטלקום איטליה למשך 11 שנה. בשבוע שעבר נחשף ב"כלכליסט" כי עם המשקיעים הישראליים שחתומים על ההסכם העמלות נמנים מנכ"ל חברת החשמל לשעבר עמוס לסקר והממונה על התקציבים באוצר לשעבר רם בלניקוב. השניים מקבלים מאז 2005 כ־900 אלף שקל תמלוגים מדי שנה.

משיכות ודיבידנדים

מקורבים לאדלר ופדלון טוענים כי כל חברות האחזקה והחברות הריאליות שבשליטת לבנת הן רווחיות היום, אך המצב לא היה כך תמיד. לטענתם, אי.סי־1 (הצלע השנייה במד 1) הפסידה מהקמתה ועד סוף 2006 לא פחות מ־48 מיליון שקל, והחברה עמדה בפני הכרזת "הערת עסק חי". החברה הצליחה להתאושש מהמשבר לאחר התחייבות בעלי המניות שלא למשוך את הלוואות הבעלים שניתנו על ידם.

ההתאוששות חלה כנראה ב־2006, כשהחברה מכרה מאז נכסים - למשל רשת של סיבים אופטיים פנים־ארציים לחברת פרטנר תמורת 16 מיליון דולר.

עוד נודע כי החל בשנת 2006 החלו לבנת, אדלר ופדלון לבצע משיכות כספים: ב־2006 חולקו 600 אלף דולר לכל אחד מהם, ב־2008 חילקו 5.6 מיליון שקל לכל אחד מהם, ב־2009 משך כל אחד משלושת השותפים 450 אלף שקל, וב־2010 משך כל אחד מהשלושה 2.8 מיליון שקל.

באוקטובר 2010, חודשים ספורים לפני פרוץ הסכסוך בין השלושה, התקבלה בדירקטוריון חברת ימקום החלטה על חלוקת דיבידנד לבעלי מניותיה בסכום של 35 מיליון שקל.

אחת ההשקעות המוצלחות והרווחיות ביותר של קבוצת החברות היתה בחברת סקייויז'ן, העוסקת בהקמת רשתות תקשורת מבוססות לווין במדינות מתפתחות. מחזור המכירות של החברה עומד על כ־70 מיליון דולר בשנה והיא מעסיקה כ־120 עובדים.