דו"ח טכנולוגי: התוכנה שתגן על צלמים שמביכים את הדיקטטורות

להגן על הצלמים

רשתות חברתיות הן כלי אחד של אקטיביסטים, אבל לעיתים קרובות הכלי היעיל יותר הוא תמונה, שכידוע שווה יותר מאלף מילים. העלה את התמונה שלך לאיזה בלוג שהשלטונות עוד לא חסמו, ויש סיכוי שתזכה בקלף מנצח: תשומת ליבו של העולם החופשי, שיכול לגרום כאב ראש רציני למנגנוני ההסברה של המשטר שלך.

כל משטר, דמוקרטי או לא, שונא להיתפס עם המכנסיים למטה. אבל משטרים דיקטטוריים, מטבע הדברים, נוטים להרבה יותר אכזריות כלפי המתנגדים להם. בעבר משטרים כאלה עצרו אנשים שצולמו בהפגנות, ועל כן זה תמיד רעיון טוב לצלם את המפגינים מאחור, כדי להקשות על זיהוים. אבל במקרים קיצוניים המשטר ניסה להתנקם גם בצלמים עצמם.

כדי לסייע לצלמים להימנע ממפגש מהסוג האישי עם כוחות דיכוי כאלה ואחרים, חוקרים מפתחים כעת תוכנה שנועדה להסתיר את מיקומו של הצלם במהלך צילומה של תמונה מסוימת. התוכנה הזו, שתהיה חינמית לכולם, היא תולדה של הדיכוי בבורמה ב-2007, שם צדה המשטרה החשאית הבורמזית את צלמי המהומות, בהתבסס על המקום שבו הם עמדו ביחס לתמונות שצילמו.

התוכנה מבקשת מהצלם שתי תמונות, משתי זוויות שונות, של אותה הסצינה. מהתמונות האלה היא יוצרת תמונה שלישית, שממנה קשה הרבה יותר להבין איפה עמד הצלם. הוא עדיין צריך להתחמק מכוחות הדיכוי, להגיע למקום שבו יש חיבור לרשת, לוודא שהחיבור הזה מאובטח, לשלוח את התמונה החוצה ולקוות שמישהו ישים אליה לב.

אבל אם יצליח הצלם לעשות את כל זה, הוא יהיה מוגן יותר מפעולות תג מחיר מצד המשטר. בהתחשב במספר הגדול של צלמים בימינו, הידוע גם כ"אפקט האח הקטן", יש סבירות גבוהה שמישהו יצליח לעשות זאת. 

צריך להרגיע מעט את ההתלהבות ולהזכיר שהרבה חברות קפצו בשנים האחרונות על העגלה של פיתוח תוכנות לטובת מתנגדי משטר, במיוחד מאז שמחלקת המדינה בארה"ב הודיעה שהיא תקדיש מיליונים לסטארט-אפים כאלה בדיוק. חלק מהחברות הללו, התברר באיחור קטלני, לא טרחו לאבטח את התוכנה שלהן כיאות. או, במילים אחרות: חכו שזה יצא מבטא.

ואם כבר דיברנו על אזורי דיכוי...

 

הרשתות החברתיות נחסמו. וזהו

אפשר לומר המון דברים שליליים על היעד המועדף על שר החוץ שלנו, בלארוס – שהיא מדינה מפגרת שנשלטת ביד ברזל על ידי רודן, למשל. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנה: היא רודנות שלא מנסה אפילו להתנצל.

המשטרה החשאית של בלארוס עדיין נקראת הק.ג.ב, כי בבלארוס לא מאמינים בתקינות פוליטית ולא טורחים להסוות את העובדה שמדובר במשטרה חשאית. לא מוצא חן בעיניך? אתה יכול להתאבד בקפיצה מחלון מסורג, רצוי אחרי שהתעללת בעצמך ארוכות מתוך חרטה עמוקה על פעולותיך נגד המנהיג היקר, אלקסנדר לוקשנקו.

אתמול היה חג פופולרי בבלארוס, והמשטר חשש, כנראה בצדק, שהאופוזיציה תנסה לעשות לו מובארק. אז הוא פשוט עצר את פעילי האופוזיציה המובילים, והורה לספקיות הרשת במדינה לחסום את הגישה לאתרי טרשת חברתית פופולריים. וזהו. טראח – הלכה הרשת החברתית בבלארוס.

בינתיים נראה שזה עובד. אם היו מחאות, הן לא הצליחו למשוך תשומת לב. המפגינים הבלארוסים כנראה עשו לעצמם שירות דב כאשר הגדירו את המחאות שלהם כ"מהפכה באמצעות רשתות חברתיות". המשטר, שעדיין נסבל ככל הנראה על ידי רוב האזרחים, יכול היה אחר כך להצדיק את עצמו בכך שהוא מתגונן מפני מהפכה.

וזהו. נגמר. מדינה באירופה סגרה את הרשתות החברתיות בה, ואף אחד לא שם לב. כן, זו דיקטטורה, וכן, אף אחד לא ציפה למשהו אחר, אבל בכל זאת קרה כאן משהו: הפנמה ששלילת הגישה לרשת היא מסוג הפעולות שמשטרים דיקטטוריים נוקטים בהם, ושאין מה לקפוץ כאן. רק לפני חמש שנים, עדיין רווחה התפיסה האוטופיסטית שאומרת שדיקטטורות לעולם לא יצליחו לשלוט ברשת. ובכן, הן מצליחות. והעולם התרגל.

אופס, כל הרשת יודעת מה עשית במיטה

 

יש גאדג'ט קטן ולא מזיק בשם Fitbit, שהמשתמש חובש והוא מודד את הפעילות הגופנית שלו. כל סוג של פעילות גופנית, כולל פעילות מינית. אחר כך Fitbit מודיע למשתמש כמה קלוריות הוא שרף, כדי שיוכל לפצות על כך מיד במילקשייק.

יש רק בעיה אחת קטנ.. אוקיי, לא כל כך קטנה. הפרופיל של משתמשי Fitbit מוגדר, כברירת מחדל, כמשותף לכל העולם וכלבו. המשמעות היא שכאשר המשתמש עוסק בפעילות, ומגדיר אותה לטובת הגאדג'ט כ"פעילות מינית מאומצת", המידע הזה עולה מיד לרשת, שם גוגל ממהרת לאנדקס אותו. סך כל הידע האנושי או לא?

מישהו שם לב שהפרטים האלה ניתנים לחיפוש, מה שגרר גיחוכים ברחבי הרשת, עד שמישהו אחר - כנראה גוגל - החליט שזו תביעת נזיקין שרק מחפשת עוכר דין, וכמה שעות לאחר הפרסום כבר אי אפשר היה למצוא את המידע הזה ברשת. לא לפני שתשומת לב רבה הופנתה כלפי כמה משתמשי FitBit חסרי מזל, שלא בדקו מהי ברירת המחדל של השירות. אל תצטרפו לסטטיסטיקה: הקפידו לבחון היטב את ברירת המחדל של השירותים שאתם נרשמים אליהם.

קצרצרים

צחוקים: המקבילה הספרדית, בערך, של אקו"ם, היא ארגון שמנהל קמפיינים בלתי פוסקים נגד הפרת זכויות יוצרים ופיראטיות. בסוף השבוע הזה מצא את עצמו תחת פשיטה של רשויות החוק. החשד: הונאה ומעילה בכספי הארגון. כלומר, אנשים שטענו שהם רק שומרים על הזכויות של האמנים חשודים כעת בכך שבזזו אותם. ליתר בטחון, חשבונות הבנקים של הארגון הוקפאו.

נקמה מתוקה: לפני כשנה וחצי פוטר אוואן ואן נטה מתפקידו כמנכ"ל מייספייס, אחרי תקופה קצרה יחסית בתפקיד ובלי יותר מדי הסברים. ואן נטה מצא מיד תפקיד חדש בזינגה, שנמצאת בדרך להנפקה. לואן נטה יש 1.6% מחברת המשחקים , ואם היא אכן תונפק לפי שווי של 20 מיליארד דולר זו תהיה הוכחה סופית לרקבונו של הקפיטליזם בימינו, ובנוסף ואן נטה יסתובב לו עם 325 מיליון דולר. זה יותר מפי תשעה מהמחיר שבו נמכרה מייספייס כולה. הוא צריך לשלוח לבוסים שלו בניוז קורפ זר פרחים ממש גדול.

שירות חדש מנסה לרכוב על ההצלחה של טוויטר ולקצר את התקשורת שלנו. הוא נקרא שורטמייל, ומגביל את המשתמשים בו לאימיילים של עד 500 תווים בלבד. כמו טוויטר, שורטמייל סופר לך את התווים לאחור, והוא לא יאפשר לך לשלוח אימיילים ארוכים יותר. הוא מתיימר לחסוך זמן על ידי כך שהוא מלמד את המשתמש לכתוב באופן לאקוני ומדויק, אבל האם מאמצים לחסוך מילים ולשמור על משמעות גם יחסכו זמן? בכלל לא בטוח.

"הניו יורק טיימס" הודיע אמש, כמקובל בעיתונות הטכנולוגית כשמגיע משהו חדש, על מותו של משהו ישן - המפתח. לטענת הני"ט, הכלי שמסתובב איתנו כבר מהעת העתיקה עומד לגווע, כי לכל מיני אנשים עשירים יש דלתות מתוחכמות שמנהלות שיחה עצלה עם סמארטפונים. תזכורת: רוב הדלתות אינן אלקטרוניות, ולא יהיו אלקטרוניות בעתיד הנראה לעין, כי לעניים ולבני המעמד הבינוני-נמוך יש דברים טובים יותר לעשות עם הכסף שלהם מאשר להשקיע אותו בדלת אינטליגנטית. הני"ט מדווח על נסיונות של מספר מלונות ליצור מפתחות סלולריים לדלתות, אבל מלונות משתמשים כבר שני עשורים במפתח מגנטי או אלקטרוני – ואם יש אדם פרטי (בניגוד לעסקים) שמשתמש במפתח כזה, עוד לא נתקלתי בו.

לפני כמה שבועות הסתער "הגרדיאן" - יחד עם שורה של עיתונים אחרים - על ערימת האימיילים של הבדרנית הפוליטית שרה פיילין, שאותם היא נאלצה לשחרר לאחר מאבק. כדי להקשות על העיתונים שרצו גישה לאימיילים הללו, הצליחה פיילין להביא לכך שהם לא יועברו כקבצים, אלא יודפסו. "הגרדיאן" סרק את המיילים, העלה אותם לרשת, והזמין את הקוראים למצוא מטעמים. המאמץ, מודים שם עכשיו, כשל – אבל זה לא אומר שצריך להפסיק עם סוג העיתונות הזה. עם זאת, מודה העיתון הבריטי, בפעם הבאה כדאי להנמיך קצת את הציפיות.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"