חקר ביצועים: השבוע של ג'וקוביץ'
אלוף חדש בווימבלדון, קריסה בחברת היצוא החקלאי, מתחרה חדשה לפייסבוק ומה נשאר ממחאת הקוטג'?
ג'וקוביץ'
מושלם
בכל פעם שהכוכב התורן בטניס מטפס לראש הפירמידה הוא זוכה לסופרלטיבים כאילו היה אלוהים, או מסי (תלוי מי מוכשר יותר לדעתכם). השבוע הגיע תורו של אלוף ווימבלדון החדש, המדורג מספר אחת בעולם נובאק ג'וקוביץ'. ובכל זאת, למרות ההגזמות, מגיע לו. הסרבי הזה הצליח לגרום לרפאל נדאל, מהשחקנים המוכשרים והעקשנים אי פעם, להיראות כל כך רע במשחק הגמר, רק תפאורה להצגה המושלמת של האלוף החדש. כל כך מושלמת, שהדבר היחיד שפגם בה היה שכאשר המנצח ביקש לומר תודה המיקרופון לא עבד. גם לא המיקרופון החלופי שהביאו. אז אולי בכל זאת לא מדובר באלוהים.
גולן פרידנפלד
אגרקסקו
אוצר שהוכחד בידי האוצר
המדינה סירבה השבוע להשקיע פחות מ־2 מיליון יורו באגרקסקו, שנמצאת על סף חדלות פירעון. רק לפני שנתיים הוערך שווייה ב־600 מיליון שקל, ועכשיו כבר ברור שהיא תימכר בהרבה פחות. למה? כי תחת עינה הפקוחה של המדינה, בעלת המניות הגדולה בחברה, נוהלה אגרקסקו בצורה מביכה, אולי אפילו בתחום האפור. ברור שבידיים אחרות היא היתה נראית היום אחרת. כמה אחרת? אפשר להסתכל על מפעל הנשק הקל של תעש שנקלע לקשיים, נמכר לפני שבע שנים לסמי קצב בפחות מ־10 מיליון שקל ושווה היום מאות מיליונים. קרוב לוודאי שזה מה שיקרה גם עם אגרקסקו: איש עסקים עם חושים טובים ייהנה ממחיר רצפה, הנושים יקבלו פירורים, ובעוד כמה שנים, אחרי דיאטה חריפה, נגלה ששווייה זינק בעשרות אחוזים ואולי נשמע על אקזיט מרשים. אגרקסקו היא פשוט עוד אוצר שלצערנו עבר תחת ידיהם של פקידי האוצר.
נעמה סיקולר
נתניהו
עושה אמריקה
בנג'מין, ראש הממשלה של יזרעאל, מאוד אוהב את אמריקה. לרגל חגיגות הפורת' אוף ג'וליי, מכון ראנד האמריקאי זכה בתקציב של מיליוני שקלים לגיבוש האסטרטגיה הכלכלית של ישראל ל־15 שנה. אמריקה! אבל רגע, בשביל מה יש לנו המועצה הלאומית לכלכלה, חברת הייעוץ שלדור, חברי הכנסת והשרים? הם לא שם כדי לגבש אסטרטגיה, לחוקק חוקים וליישם אותם תוך מחשבה גם על הטווח הארוך? אה, סורי, מיי מיסטייק, הח"כים והשרים לא באמת יודעים לחשוב לטווח שארוך יותר מהפגרה הבאה, מקסימום הפריימריז. וחוץ מזה, מדובר באמת בהברקה הנד־מייד ביי ביבי - בפעם הבאה שנבוא בטענות לממשלה על מחסור בכבאיות או מחירי הקוטג' מיד ישלחו אותנו, עם האצבע המאשימה, לאמריקה. לכו תענישו את וושינגטון.
סופי שולמן
גוגל פלוס
מטריפה. מבדידות
בארבע וחצי בבוקר נזכרתי ב"הניצוץ" ובג'ק ניקולסון, מסתובב במסדרונות הארוכים והמפוארים של המלון העזוב ונטרף מבדידות. זה קרה לי בזמן ששוטטתי במסדרונות הארוכים והמפוארים של גוגל פלוס, הרשת החברתית שבעזרתה מקווים סרגיי ברין ולארי פייג' להראות למארק צוקרברג מי הוא באמת האחראי על האינטרנט. העיצוב נקי ויפה, הממשק נוח למשתמש והפיצ'רים החדשים מגניבים, לפחות רעיונית. ובכל זאת, לא היה שם אף אחד. בפייסבוק, לשם השוואה, לפחות 20 מחבריי היו אונליין, מתוכם שלושה במצב ערני. נכון, זה לא הוגן להשוות רשת בת שבוע לרשת שכבר עשו עליה סרט, ובכל זאת - מה שיש עכשיו בגוגל פלוס דומה מדי לפייסבוק. בניגוד לאפיל המרדני של טוויטר, למשל, המקום שבו אנשים מרשים לעצמם להתפרק בפני חבריהם ועוד אלף עוקבים, גוגל פלוס מושכת כרגע רק כי היא אקסקלוסיבית. לאורך זמן, במסדרונות הריקים האלה, ספק אם זה יחזיק.
מיכל פלד פליישר
אלשיך
בהחלט יצירתית
כשנציגי עובדים בשכר נמוך, כמו העובדים הסוציאליים, מגיעים לשולחן המשא ומתן, הם דורשים תוספת שכר במזומן. הם צריכים את הכסף בשביל הקוטג'. אבל כשהחתולים השמנים רוצים תוספת, הם צריכים להמציא את עצמם מחדש, כי סתם עוד כסף לא נעים לבקש. הם ממירים את השכר בהטבות - חשמל חינם בחברת החשמל, "תוספת סטייקים" בנמל אשדוד, אייפד לכל שר, תקציב "קשר עם הבוחר" לכל ח"כ. ומה עם השופטים? יו"ר הנציגות שלהם, ורדה אלשיך, הוכיחה השבוע דמיון ויצירתיות יוצאי דופן כשביקשה לאשר מסלול VIP לשופטים בנתב"ג. הנימוק: לחסוך מהם את האי־נעימות שבמפגש מקרי עם אדם ששפטו בעבר. אבל למה לעצור רק בנתב"ג? מה יקרה בסופרמרקט, בבנק או במסעדה? בואו נסדר לכל שופט משרת אישי, שיטפל לו בכל סידורי היומיום ויחסוך ממנו את כל האי־נעימות הזאת שבמפגש עם בני אדם.
גבי קסלר
כהן
סוף סוף שינתה אותנו
הפסקת צהריים, מלון במרכז תל אביב, שני אנשים יושבים בפגישת עבודה בשולחן סמוך ומזמינים שתי עסקיות. אחר כך הם מבקשים תוספת לחם. המלצרית מציינת, כדרך אגב, שמדובר בתוספת של 10 שקלים. הגבר מרים גבה ומתקומם. האשה מרימה ראש, מכה על השולחן באגרוף, מציעה לו לוותר על הלחם כמחאה: "קוטג' לא קנית? אתה יכול להחרים גם פרוסת לחם". בשלב הזה היה ברור שלגבר לא נותרה ברירה אלא לוותר על האקסטרה הקטנה. כי מחאת הקוטג' חרגה כבר מזמן מגבולות המכולת. הבעיה אמנם רחוקה מפתרון - מדובר בשוק ריכוזי עם שחקן אחד מוביל שקובע את המחיר, כפי שהוכיחה הורדת המחירים המתואמת. אבל ההתקפה על זהבית כהן העבירה את הציבור הישראלי אל מעבר לנקודת האל־חזור: סוף סוף הוא מסתכל טוב טוב מה יוצא לו מהכיס.
גלית חמי
דמי הניהול
הם לא קוטג'
השבוע צלצלתי לקרן הפנסיה שלי, לשאול מה גובה דמי הניהול שאני משלם. הנציגה נקבה במספר שנשמע לי גבוה מדי. ביקשתי הנחה. אמרה שזה לא עובד ככה, שלחה אותי לסוכן שמולו אני אמור לעבוד. אמרתי לה שאני לא מכיר שום סוכן, שאני רק רוצה הנחה. אמרה שזו הדרך היחידה. אמרתי שאני רוצה לעבור למתחרים. אמרה שאפנה למתחרים. שאלתי אם לא אכפת להם שאעביר את הכסף שלי. אמרה שאכפת ועוד איך. שאלתי, נו, ו... ענתה שהיא תבדוק. שמעתי מוזיקת המתנה חמש דקות. אחר כך התנתקה השיחה. התקשרתי למתחרים. נתנו לי 1% פחות בדמי הניהול. בכסף שאחסוך מהשינוי הזה אוכל להגיע לפנסיה ולקנות קוטג' שימלא את כל הדירה. אולי אפילו אוכל לקנות את הדירה. העיקר שעל עשרות אגורות במחיר הגבינה אנחנו מקימים צעקה.
שאול אמסטרדמסקי
הנסיכה הבוכה
ניפצה את האגדה
אם החתונה של הנסיך וויליאם וקייט מידלטון גרמה לנו להאמין שוב באגדות נוסח דיסני, החתונה של הנסיך אלברט ושרלן וויטסטוק שלחה אותנו בחזרה לאחים גרים. האי־נוחות החלה בטקס עצמו, למראה הכלה המתייפחת ארוכות והמבטים הבלתי אמפתיים בעליל ששלח בה החתן. גם מי שחלמה כל חייה להתחתן עם נסיך לא אמורה לייבב ככה ברגע האמת. למחרת דיווחו העיתונים כי בחודשיים שקדמו לחתונה הכלה ניסתה להימלט למולדתה, דרום אפריקה, בשלוש הזדמנויות שונות. זה קרה גם ממש לפני החתונה, זה קרה גם בניסיון להסתתר בשגרירות דרום אפריקה בפריז, זה נגמר רק כשאנשי הארמון דלקו אחריה בדרך לנמל התעופה והחרימו לה את הדרכון. אפשר לקוות שהיא לא תגמור כלואה לנצח בצריח הארמון. וכדאי להזכיר, לעצמנו ולילדינו, שכנראה לא היה שום דבר רומנטי או יפה בחתונה המלכותית הזאת.
אדוה קיזלשטיין
תגובה אחת לכתיבת תגובה