רפרודוקציה: עמית שעל
האיש שמכר ללבייב חלומות מזהב
בני סינבטי הוא עבריין מס שהסתבך בחובות, התרועע עם אנשים בעולם התחתון ומיודד עם הח"כ המורשע יחיאל חזן. סינבטי הוא גם האיש שיו"ר אפריקה ישראל לב לבייב בחר כשותף לעסקיו הפרטיים, לאחר ששמע ממנו על מרבצי זהב בקירגיזסטן. עכשיו שניהם בבית המשפט עם תביעה של 2.5 מיליארד שקל. נגד לבייב
לא נעים לראות את המכונית שלך עולה באש. לבני סינבטי זה קרה בלילה שבין 8 ל־9 באפריל 2008, כשמישהו הגיע לחניון הבניין שבו גר בהרצליה והצית את שני הג'יפים שלו. כששאלו אותו במשטרה מי לדעתו כעס עליו עד כדי כך, הוא נקב בשמו של העבריין מיכאל מזרחי מירושלים. באותם ימים סינבטי ומזרחי היו מסוכסכים על רקע פרויקט משותף להקמת קזינו בבורגס, בולגריה, שנתקע, קרס ונהפך למסכת של תביעות הדדיות. מזרחי נעצר, נחקר ושוחרר, ותעלומת ההצתה מעולם לא נפתרה.
חצי שנה קודם לכן, בספטמבר 2007, סינבטי נראה כמו הקלף המנצח של מזרחי וחלום הקזינו הבולגרי שלו. מזרחי, שבעבר נידון למאסר על ארגון הימורים לא חוקיים ועבירות מרמה, חיפש יזם בעל אמצעים ויכולת ארגונית שיזרים 480 אלף יורו להקמת הקזינו הבולגרי, ויבצע חלק מהעסקים בשטח. סינבטי היה היזם הזה. הוא בעצמו היה מהמר לשעבר, והוא התחייב להזרים את הכסף ואף הביא איתו עוד שותפים, ובהם חבר הכנסת לשעבר יחיאל חזן, גיבור פרשת "ההצבעות הכפולות".
עד עכשיו לא ברור מה השתבש. סינבטי ושותפיו טענו בתביעתם שכל מיזם הקזינו היה ניסיון עקיצה של מזרחי, שלקח מהם את הכסף ולא הקים בו שום קזינו. בתביעה שכנגד טען מזרחי שסינבטי כלל לא העביר את מלוא הסכום, ושעתה הוא מנסה לנשלו מזכויותיו בקזינו ולהקימו בלעדיו. הסכסוך הסתיים בפשרה ובהסכמת שני הצדדים להסיר את תביעותיהם. עסקה אחת שלא הלכה, אמר על זה סינבטי אחר כך.
אלא ש"העסקה האחת" הזאת חושפת תמונה לא נעימה על הטיפוסים שמסתובבים בעולם העסקים הישראלי, ועל מי שניאות להיכנס עמם לשיתופי פעולה. סיפור הקזינו לא היה הפעם האחרונה שאיש העסקים יוצא הדופן בני סינבטי והסובבים אותו מסתבכים בעסקה כושלת וסכסוכים. בימים אלה משתתף בסיפור דומה לא אחר מבעל השליטה באפריקה ישראל לב לבייב. במקום קזינו מדובר הפעם במכרות זהב ברפובליקה המרכז־אסייתית הרעועה ומוכת השחיתות קירגיזסטן, ובמקום ג'יפים שרופים יש חילופי השמצות ותביעות של מיליארדים, אבל המנגינה נשמעת דומה.
בוץ הזהב של לבייב
כך נראה המצב המביך שלבייב, מאנשי העסקים הבולטים בישראל, הכניס עצמו אליו: בספטמבר יחל שלב ההוכחות בבקשתו של סינבטי לאשר תביעת עתק בסכום של 2.5 מיליארד שקל נגד לבייב ואנשיו. בתביעה סינבטי טוען שלבייב ניסה להעביר זיכיונות בשווי מאות מיליוני דולרים לכריית זהב וכן מפעל לעיבוד עפרה וזהב מרשות החברה המשותפת של קבוצתו ושל סינבטי, SHG, לחברות שקשורות בעקיפין ללבייב, תוך נישול סינבטי מהעסק. לבייב מנגד טוען שסינבטי הונה אותו במצגי שווא וגרם לו להשקיע 17.5 מיליון דולר בזיכיונות ששוויים הוא לכל היותר 11 מיליון דולר, ושהוא לא ניסה לגזול את נכסי החברה, אלא להגן עליהם בכל כוחו מממשל מושחת שניסה להשתלט עליהם באופן לא חוקי. בין לבייב וסינבטי תלויים עוד הליכים משפטיים ותביעות הדדיות, ובהם תביעה של 7 מיליון שקל שלבייב הגיש נגד סינבטי.
בשיחות פרטיות מכנה כל אחד מהצדדים את זולתו בביטויים חריפים כגון "שקרן" ו"גנב". "הם עשו כלפיי מעשה תרמית, נפנפו אותי החוצה וגרמו לי לאבד את העסק שהיה כל חיי והיה שווה מיליארדים", אומר סינבטי בתגובה ל"מוסף כלכליסט". "כל זמן שאני חי אני לא הולך לוותר. אני יודע שלא אראה שקל מהתביעה, אבל זה מאבק עקרוני, להוכיח לעולם מי זה האדם הזה". מטעמו של לבייב נמסר כי לבייב בטוח שסינבטי מנסה לסחוט ממנו כספים שלא מגיעים לו, ולכן יוצר הד תקשורתי "כדי להפעיל לחץ פסול, שלא לומר חמור מכך".
החומרים שהצדדים הגישו לבית המשפט מגוללים את הפרשה על הסתעפויותיה וניגודי הגרסאות בה. אך מעבר לכך, הם גם חושפים כמה מהנורמות הפחות נעימות של עולם העסקים הישראלי, ומספקים הצצה נדירה לקרביים של הפעילות העסקית הפרטית שהטייקון הישראלי ושותפיו מנסים לבצע במדינות העולם השלישי. תהא אשר תהא הגרסה שיאמץ בית המשפט, על דבר אחד אין עוררין: בעלי אפריקה ישראל, אותו איש עסקים מוביל שב־2008 אמר בראיון לערוץ 2 "השקעותינו מגובות בנכסים ריאליים, לא השקענו בעסקי ירח וחלל" וכעבור שנה הודה כי אינו יכול לפרוע הלוואות שלקח מהציבור, ערך בשנים האחרונות עסקאות של עשרות מיליוני שקלים תוך התעלמות מהרקע של שותפיו. "עשינו טעות, והיום אנו משלמים עליה", אומר אחד ממקורביו של לבייב, ומוסיף: "תמיד בדברים האלה אתה גאון רק בדיעבד. היום אנו זהירים פי אלף".
זיכרונות מהשוק האפור
בני סינבטי הוא אדם צבעוני. הוא בן 63, כריזמטי וחד לשון. בחדרה, העיר שבה גדל מאז עלה מרומניה כילד, הוא היה מוכר כחובב הימורים, לווה סדרתי של כספים, מגלגל צ'קים בשוק האפור ו"חתול רחוב שתמיד נופל על הרגליים", כפי שמתארים אותו מכרים ותיקים. "כשהוא צריך כסף הוא יודע להידבק אליך ולרושש אותך. מי שנגע בו - נפגע", אומר מכר של סינבטי שלדבריו הפסיד כספים כתוצאה מקשרים עמו. מנגד, חברו של סינבטי מחדרה חבר הכנסת לשעבר יחיאל חזן מתאר אותו כ"אדם ישר, הגון ואיש עסקים ממולח".
כבר בגיל 10 הצטרף סינבטי לעסק המשפחתי לממכר סיטונאי של סיגריות וממתקים. כשבגר נהפך לקבלן בניין והקים את חברת ש.ח.ג בניין ופיתוח, ששמה הוא ראשי התיבות של שמות שלושת בניו. הוא מספר איך ביצע פרויקטים מפוארים בראשון לציון ובערים נוספות עבור משהב, חברת בינוי שמתמחה בבנייה למגזר הדתי. בדיקת "מוסף כלכליסט", לעומת זאת, גילתה כי ב־2002 סינבטי הורשע בשורת עבירות מס ומע"מ שביצע בשנות התשעים, ובהן אי־דיווח על הכנסות וניכוי מס שלא כדין. אז נגזרו עליו חודשיים מאסר ו־24 חודשים על תנאי וקנס של 50 אלף שקל. בספטמבר 2003 סינבטי שוב הובל לבית המשפט, הורשע בעבירות של "אי־הגשת דו"חות במועד", וקיבל שנה מאסר על תנאי וקנס כספי.
סינבטי נמוך ורזה. במבט ראשון הוא אינו מרשים במיוחד, אך מרגע שהוא מתחיל לדבר הוא יודע לשלהב את בן שיחו בסיפורים אישיים מרתקים ובלשון ציורית. אנשים רבים שפגשו בו העידו על קסמו האישי הרב, על כך שהוא "יכול למכור קרח לאסקימוסים", על איך שהוא מתבל כל טענה והבטחה בסיפור מסעיר.
להרפתקה בקירגיזסטן, זו שלבייב מסובך בה היום, סינבטי יצא לפני יותר מעשור, וגם היא החלה בסיפור צבעוני, בכיכובו של לא פחות מהרב יעקב איפרגן, "הרנטגן", שאשתו של סינבטי היא קרובת משפחתו. "ב־1998 הרב אמר לי: 'אתה עומד להיות אחד האנשים העשירים בעולם'", נהג סינבטי לספר. "כשיצאתי ממנו אמרתי לאשתי, מאיפה אני אהיה פתאום עשיר? מעוד בניין? פתאום, אחרי שלושה שבועות בא אליי מהנדס שעבד אצלי ואמר לי שיש לו פועל עם קשרים באוזבקיסטן ושאפשר לקנות שם בזול מפעל לברזל. בתוך שבוע עלינו למטוס ונסענו לשם, ואחרי שהחלטתי לא לעשות את העסקה הם המליצו לי לנסוע לקירגיזסטן - ושם הם פשוט לא הריחו אילו אוצרות טבע יש להם".
סיפוריו על רכישת הזיכיונות לכריית זהב כוללים פרטים אקזוטיים על מסיבות ליליות עם אנשי השלטון. "נהייתי מלך קירגיזסטן", הוא מספר גם היום. "וזה כי הראיתי להם שיש לי מילה, ושיש לי כסף. את הכסף הבאתי במזוודות. ככה זה היה אז, אתה לא יכול בלי לשלם שוחד במדינות האלה", הוא מספר.
הוא אכן הגיע לקירגיזסטן עם מזוודות מלאות מזומנים, שאת חלקם לווה בשוק האפור. רבים מהמלווים היו חברים שגדל איתם בחדרה. "חדרה היא אבן שואבת למלווים בריבית, חלפנים ומנכי צ'קים, ובני סינבטי עבר בין כולם, וכל הזמן סיפר כמה הוא יהיה עשיר מהעסק בקירגיזסטן", מספר עו"ד דן שפריר, שייצג כמה חלפנים שתבעו את סינבטי, וטוען שעד היום הצליח לגבות ממנו כ־2 מיליון שקל עבור לקוחותיו. בתביעה שעדיין מתנהלת נטען כי סינבטי נעזר בעבריין מהעולם התחתון שאיים על מלווה בריבית כדי שזה יסגור תיק הוצאה לפועל שפתח נגד סינבטי ("לא התעסקתי בחיים שלי עם כאלה אנשים", העיד כשהכחיש זאת בבית המשפט). תביעה אחרת נגעה לכספים שסינבטי לווה מחברו לשעבר יצחק אמסלם, שנודע כ"חלפן מספר אחת של חדרה" ושברח לפני שנים לחו"ל לאחר שהסתבך, ומשותפו רזי גומה, שמאז מת. שתי תביעות דומות ניהלו מולו גם ניר יטקובסקי, מקורב ל"מלך השוק האפור" שלי נרקיס, וכן חלפן נוסף ששמו נקשר בעבר לבני רביזדה, שכונה במשטרה "בנק ישראל של השוק האפור". בכמה מהתיקים לא זאת בלבד שבתי המשפט פסקו לחובתו של סינבטי, אלא גם הטילו ספק במהימנותו ובגרסאות שמסר. עו"ד שפריר מספר שסינבטי גם התעמת איתו אישית. "הוא הגיע למשרד שלי, נופף מולי באצבע וצעק: 'אני אתקע אותך, אני שווה מיליארדים'. אמרתי לו שאם באמת יש מיליארדים בקירגיזסטן, הקירגיזים כבר היו הורגים אותו וקוברים אותו שם, ולכן זה לא שווה שקל".
סינבטי עצמו מספר ל"מוסף כלכליסט" שכבר החזיר את רוב חובותיו, ושלשם כך נאלץ לשעבד את הדירות של אמו ואחותו, "שאותן שחררתי אחרי שעשיתי איזו עסקה צדדית טובה", הוא מרגיע. ועכשיו, הוא אומר, כדי לממן את המאבק המשפטי מול לבייב נאלץ למכור את ביתו בהרצליה, כמה רחובות ליד דירתו הקודמת, שבה גר כאשר שני הג'יפים שלו הוצתו, "ואני גר פה בשכירות". לדבריו, "מ־2008 אני לא מתעסק בשום דבר, לא הרווחתי שקל. כל האנרגיה שלי הולכת למאבק על הצדק, מול לבייב".
הטעות של נשיא האוניברסיטה
איך לבייב הצטרף למיזם של קבלן קטן ששקוע בחובות ובסיפורים? מתברר שהוא לא היה הראשון שעשה זאת. קדמו לו כמה אנשי עסקים, כגון בעלי חברת ההנדסה קומבה יואב שחר שהשקיע 4 מיליון שקל, הקבלן מבאר שבע אליעזר שחם שהצטרף בתיווכו של הרב איפרגן והשקיע 3 מיליון שקל, ושני אנשים נוספים, בעלי פרופיל גבוה במיוחד.
אחד מהם היה שר האנרגיה לשעבר ד"ר גונן שגב, מי שב־2005 נשלח למאסר לאחר שניסה להבריח לישראל 32 אלף כדורי אקסטזי. בסוף שנות התשעים, זמן קצר לאחר שסיים את כהונתו בממשלה, ניהל שגב עבור סינבטי את העסקים בקירגיזסטן. בשיחת טלפון מאפריקה אומר שגב ל"מוסף כלכליסט": "בני האמין שהוא הולך להיות מיליארדר וממש ישן עם חלומות של זהב, אבל מהר הבנתי שאין מה לעשות שם מבחינה עסקית, כי כמויות הזהב קטנות והמדינה היתה בלתי אפשרית".
ב־2001 הצליח סינבטי להכניס לחברה את מי שיפתח לו לא מעט דלתות בהמשך: נשיא אוניברסיטת תל אביב לשעבר פרופ' חיים בן־שחר, ששמו גם הוזכר בעבר כמועמד לתפקידי נגיד בנק ישראל ושר האוצר. "אמרתי לו: 'אני מוכן להביא לך 1% במתנה, רק תביא לי משקיעים כדי שלא אחנק'", מספר סינבטי. ובן־שחר אכן הביא קבוצה אמריקאית שהשקיעה בחברה כחצי מיליון דולר, ואף השקיע מכספו שלו. "קורה שטועים בשיקול הדעת, אף אחד לא מושלם", אומר היום בן־שחר ומסביר: "סינבטי הגיע אליי דרך שגריר ישראל לשעבר בקירגיזסטן, ישראל מי עמי. הוא סיפר על המכרות, ושלחתי לשם שותף שלי שחזר עם המלצה חיובית. על יסוד זה המלצתי בפני קבוצת משקיעים להיכנס, וכיוון שהרגשתי מחויבות כלפיהם הייתי פעיל בעסק עד לפני שלוש שנים".
שמו של בן־שחר הופיע ב־2005 בפרסומים המתוקשרים שלפיהם חברת SHG - גלגול לועזי לשם חברת הקבלנות של סינבטי ש.ח.ג - מתכננת הנפקת ענק בלונדון, מהלך שלא יצא לפועל. מה שיצא לפועל לבסוף הוא סכסוך משפטי: עו"ד אביתר קנולר, שבן־שחר גייס לחברה כדי לסייע לה להנפיק, תבע מסינבטי מאות אלפי שקלים שלטענתו סינבטי לווה ממנו כשנקלע למצוקה כספית, ואחר כך סירב להחזירם בטענה שמדובר בהשקעה בחברה. בית המשפט הורה לסינבטי להחזיר לקנולר יותר מ־700 אלף שקל, ובתביעה אחרת הורה לו לשלם 600 אלף שקל בגין שכר טרחה שלא שולם על עבודת משרדו של קנולר.
בן־שחר לא היה הדמות המכובדת האחרונה שהצטרפה למיזם. סינבטי ניסה לגייס כרואה החשבון של SHG את חיים רבינוביץ, המפרק של חברת קווי אשראי של הישראלי היורד יובל רן. רבינוביץ סירב להצעה - אך הסכים להשקיע מכספו. "לא רציתי להיות רואה החשבון כי במדינה כמו קירגיזסטן אתה צריך לשחד על כל צעד ושעל ולעבוד בשחור, אבל להשקיע הסכמתי. לבני היתה פנטזיה, ואמנם לא הייתי לוקח אותו כחתן לבת שלי, אבל הנחתי שגם אם הוא ייקח 50%, עוד יישאר משהו". גם עורך הדין הבכיר ישראל קנטור השקיע בחברה כחצי מיליון שקל. "קנטור אמר לי שאם בן דודו, הגיאולוג ישראל אליעזרי, ימליץ לו - הוא ישקיע", מספר סינבטי. "הבן דוד בדק וכתב דו"ח שהעניק רק לשני זיכיונות שלי שם פוטנציאל שווי של 2 מיליארד דולר". כשיצא ממשרדו של קנטור בשדרות רוטשילד, סינבטי נהג לשבת בקפה הלל, ועד מהרה גם בעלי הסניף, ערן זידנברג, ניאות להכניס את היד לכיס ולהשקיע בחברה. "הוא היה לקוח קבוע שלי", אומר זידנברג, "ושומר שעבד אצלי נסע לעבוד אצלו בקירגיזסטן, וכך נחשפתי לאמיתות של הדברים והחלטתי להשקיע".
הולך על הלב
מעגל המשקיעים במכרות הזהב המסתוריים של קירגיזסטן הלך והתרחב. "הוא נופף בשמות המכובדים ובחוות דעת וסקרים גיאולוגיים שדיברו על אוצרות זהב", מספר עורך דין שהתבקש לתווך בפגישות של סינבטי עם משקיעים. "שלי נרקיס רצה לתת לי כסף", מספר סינבטי, "אבל כששאלתי אותו באילו תנאים הוא אמר לי: 'אנחנו כבר נסתדר'. אמרתי לו: 'אני לא לוקח ממך שקל', והלכתי".
סינבטי מספר גם שניסה לגייס כדירקטורים את האלופים במיל' אביגדור בן גל ויורם יאיר. "זה לא יצא לפועל כי הם דרשו מחירים גבוהים", הוא מסביר היום. אלא שזה לא הפריע לו לטעון בראיונות שהעניק ב־2005 לקראת ההנפקה הצפויה ש"בן גל הסכים להצטרף לדירקטוריון, ובקרוב יצטרף עוד אלוף לשעבר". לפנייתנו הגיב בן גל בפליאה מסוימת: "מי? השקרן הזה מחדרה? הוא בא אליי לפני שש שנים, סיפר נסים ונפלאות, ביקש כסף ורצה שאמליץ עליו לאנשים במשק. אמרתי לו 'לא' ובזה זה נגמר. אנשים אז הזהירו אותי, אמרו שהוא חייב הרבה כספים, אז תכף ברחתי ממנו", אמר.
כשסינבטי הצליח לאסוף השקעות של 13 מיליון שקל וגילה כמה מהר הכסף אוזל הוא החל לחפש משקיע אסטרטגי. הוא נפגש עם בני שטיינמץ, ששלח את אנשיו לבדוק את העסק בקירגיזסטן. "הם היו שם כמה ימים ואחרי שהם סיימו עשיתי להם ארוחה, והם אמרו לי שהם המומים ממה שראו", מספר סינבטי. "רציתי למכור לשטיינמץ עד 20%, אבל כשנפגשנו במשרד שלו הוא אמר לי: 'אנחנו לוקחים 51% תמורת מיליון דולר'. קמתי, אמרתי ליואב שחר, 'בוא, הולכים', ונסענו. בדרך שטיינמץ התקשר וביקש שנחזור, ושאל: 'מה, סינבטי לא מבין איך עושים עסקים?'. זה היה על הספיקר אז עניתי: 'בני סינבטי מבין איך עושים עסקים, אבל הוא לא מבין שוד לאור היום'. אמרתי לו שבחיים לא אחזור אליו". מדוברו של בני שטיינמץ נמסר: "מדובר בסיפורי פנטזיה".
ואז הוא הגיע ללבייב. תחילה נפגש סינבטי עם אריה ברבוי, האחראי בקבוצת לבייב על חטיבת המכרות, אך המגעים לא הבשילו. כשהגיאולוג ישראל אליעזרי, דמות מוכרת בעולם אבני החן, נכנס לתמונה כמתווך, החלה העסקה להירקם. סינבטי הביא איתו את רשימת המשקיעים המכובדים ודו"ח של חברה אנגלית מוכרת שהעריך את שווי זכויות החיפוש והכרייה של SHG ב־836 מיליון דולר במחירי הזהב של אז (שהיו כשליש ממחיר הזהב כיום).
ביולי 2006 חזרו אנשיו של לבייב מבדיקות השטח בקירגיזסטן, ובין סינבטי לקבוצת לבייב נחתם הסכם שלפיו לבייב, באמצעות חברה פרטית קפריסאית, ישקיע בשלבים כ־17.5 מיליון דולר תמורת 51% מהחברה. הוסכם שחלק מהכסף יוזרם לחברה, חלק כהחזר הלוואת בעלים לבעלי המניות המקוריים, כולל סינבטי, ו־7 מיליון דולר לכיסוי החובות שהחברה צברה בינתיים. לבייב התחייב לפעול להנפקת החברה בבורסה ולהעביר לבעלי המניות האחרים תמלוגים על כל אונקיית זהב שתימצא בעתיד. סינבטי אומר היום: "כיוון שידעתי שיש שם 14 מיליון אונקיות, לבייב שכנע אותי עם התמלוגים ולכן הסכמתי למכור בזול, והטעות הגדולה שלי היא שהסכמתי לוותר על השליטה". גם בעלי המניות הקטנים תמכו. "אני לחצתי אז למכור ללבייב", נזכר חיים רבינוביץ, "אמרתי שאותו לא יגרשו מהמדינה כמו שיגרשו אותנו".
רשומון קירגיזי
הבעיות החלו מיד. סינבטי החל לחשוד שלבייב והמנהלים מטעמו רוצים לנשל אותו מהפרויקט. בתביעה שהגיש נגד לבייב הוא טוען שלבייב נמנע במתכוון מלהעביר את כל הכסף במועד כדי שהחברה תיכנס ללחצים מול נושיה, וכך יוכל ביתר קלות להשתלט עליה. עוד טוען סינבטי שאנשי לבייב ניסו להפיק מאותה חברת מחקר אנגלית דו"ח חדש, שיפחית משמעותית את שווי מכרות הזהב, "במסגרת ניסיון טקטי פסול להקנות לחברה ערך נמוך, כדי שיוכלו לבצע מיזוגים בשווי נמוך או הצעות רכש במחירי גזל", כפי שהוא טוען בפני בית המשפט.
הדו"ח החדש שאנשיו של לבייב קיבלו העניק למכרות שווי של 11.3 מיליון דולר בלבד. בעקבותיו פנה לבייב פעמיים לסינבטי ולבעלי המניות האחרים והציע לרכוש את מניותיהם, אך הם סירבו. "נפגשתי עם לבייב עצמו בבית נועם ברמת גן", מספר היום סינבטי על הצעת הרכש הראשונה שבה, לדבריו, הציע לבייב לשלם לפי שווי חברה של 75 מיליון דולר. "הוא בא ואמר 'אני איש שלום, אני לא רוצה לריב', והתחיל לספר על הקשרים שיש לו בכל העולם והסביר שאף אחד לא יכול לגעת בו. אשתי והבן שלי לחצו עליי למכור לו, אבל אמרתי להם שאם אסכים אז בתוך שנה לא יהיה להם לא בעל ולא אבא משום שאחיה כל החיים בהרגשה שעבדו עליי".
סינבטי טוען בכתב התביעה כי בעקבות דחיית הצעת הרכש הראשונה החלו אנשי לבייב לפגוע במזיד במצב הפיננסי והמשפטי של החברה, להטיל על סינבטי את האחריות לכך, ולטעון להתקפה על נכסי החברה מצד "גורמים אינטרסנטים בקירגיזסטן". הצעת הרכש השנייה כבר היתה לפי שווי של 40 מיליון דולר, וגם היא נדחתה. "ואז לבייב החליט לקחת את העסק בלי לשלם", אומר סינבטי. לטענתו, נציגיו של לבייב בהנהלת החברה דאגו שהחברה לא תשלם חובות לקבלנים מקומיים בקירגיזסטן ותפר את תנאי הזיכיון שלה, עד שזה יישלל ויועבר לחברות מקומיות - שסינבטי טוען ששייכות בעקיפין לחברות שמקיימות קשרים עם לבייב. אחד הממצאים שלדברי סינבטי "מפלילים" את לבייב כמי שניסה בסתר לפגוע בחברה הוא מסמך שמלמד כי עורך הדין הקירגיזי שאנשי לבייב שכרו כדי להגן על SHG בפני כונס הנכסים של קירגיזסטן הוא אביה של פרקליטת כונס הנכסים. המסמך הוגש לבית המשפט, לצד מסמך אחר המלמד שנציגי לבייב כלל לא הופיעו לדיון על הפקעת זיכיונות הכרייה.
אף על פי ששופטת המחוזי רות רונן כבר אמרה ש"יהיה קשה להוכיח שלבייב גזל את מכרות הזהב", סינבטי מתעקש בבית המשפט ש"מדובר בתרמית מתוכננת, חלק מתוכנית סדורה לשם כיסוי חובותיו הכבירים של לבייב ברוסיה".
כתב התגובה של לבייב ואנשיו מכנה את תביעתו של סינבטי "תיאוריית קונספירציה פרי דמיון פרוע". לבייב ואנשיו טוענים שגילו בחברה אי־סדרים כספיים, ובהם משיכת כספים ללא פירוט ועוד דוגמאות להתנהלות "הגובלת בפלילים", כדברי כתב התשובה. הם טוענים שהחברה הפכה לאטרקטיבית אך ורק בזכות קידוחים שהחלו בתקופתם ובמימונם, ושקידוחים אלה הולידו את התנכלות המשטר שגם אותה, לדברי אנשי לבייב, לבייב ניסה למנוע בעשרות הליכים משפטיים ופגישות עם נציגי ממשל, ולשווא. הם גם טוענים שהממשל במדינה עט באותה תקופה על חברות נוספות וניסה לנשלן מנכסיהן. סינבטי עצמו מכונה בכתב התגובה "אדם אלים, בלתי יציב ורדוף, שסירב לקבל את המציאות החדשה שבה הוא אינו שולט עוד בחברה. תחושת המיאוס מסינבטי הובילה למסקנה הבלתי נמנעת כי יש להפריד את 'החבילה'", נכתב שם.
אנשי לבייב הגישו לבית המשפט מכתב שבו חברת המחקר האנגלית טוענת כי שִערכה את המכרות על סמך מצגים כוזבים של סינבטי וכי ההערכה שנתנה לו היתה טיוטה בלבד, וכן תצהיר של מנהל מקומי לשעבר ב־SHG, אסנג'אן מוסורמנקולוב, שבו נכתב כי סינבטי לא העביר כספי השקעות לפיתוח המכרות וכי מפעל הפקת הזהב שלו עמד סגור ונפתח רק לקראת ביקורי משקיעים פוטנציאליים.
"עם כסף אפשר להשיג הכל. לבייב סכסך ביני לבין הקשרים שלי בקירגיזסטן. המסמכים שלו הם בולשיט", סינבטי אומר, ומצביע על קלסרים עבי כרס על הספה בסלון ביתו שמכילים את שפע מסמכיו וראיותיו. כמה מסמכים שמציגים את לבייב באור שלילי במיוחד, הוא אומר, הוא מחביא מאחורי אחת התמונות על הקיר. "את הכל אציג בבית המשפט". גם כמה מבעלי המניות בחברה אומרים שלא יכול להיות שבמשך שמונה שנים תחת סינבטי הכל היה בסדר, ושנה וחצי אחרי שלבייב נכנס לתמונה פתאום החברה בורחת להם מתחת לידיים.
אנשי לבייב אומרים כי הם מבינים עתה שנפלו קורבן לאדם מפוקפק - "הפעם במקום דג קטן הוא תפס דג גדול", הם מודים, וכן מודים כי פנו לעורכי דינו של סינבטי כדי להגיע לפשרה. הם יודעים שהבוס שלהם לא יכול לצאת טוב מהסיפור המביך הזה. לב לבייב, הם מבינים, לא ירוויח מכך שתדבק בו התדמית של האיש שאינו מפסיק להסתבך. אבל אם זה בכל זאת יקרה, הוא תמיד יכול להתייעץ עם הקולגה שלו, בני סינבטי מחדרה.
10 תגובות לכתיבת תגובה