יו"ר נעמת: "חייבים להיאבק. העלאת גיל הפרישה היא הקוטג' החדש"

תוכנית האוצר להעלאת גיל הפרישה לנשים ל־67 תמנע את האפשרות הקיימת כיום לקבלת תוספת של 5% לקצבת הזיקנה, שלה זכאיות עובדות אשר דוחות את גיל היציאה לפנסיה. מדובר בסכום שיכול להגיע עד לכ־540 שקל בחודש לאשה, כתוספת עבור כל שנת עבודה מעל לגיל הפרישה הקבוע בחוק - 62 כיום ו־67 החל מ־2026 לפי המלצות האוצר. יותר מ־20% מהנשים הזכאיות לקצבת זיקנה כיום ממשיכות לעבוד לאחר גיל 62 ולפיכך זכאיות לתוספת עבור דחיית קבלת הקצבה.

עם זאת, הנשים העובדות יכולות להתנחם בכך שיהיו זכאיות לפיצוי מסוים, גם אם חלקי, אשר יינתן לאור הגדלת הזכאות לתוספת ותק לקצבת הזיקנה. תוספת זו ניתנת בשיעור של 2% לקצבה החודשית עבור כל שנת עבודה מלאה ב־10 השנים שלפני גיל הפרישה. כך, אשה אשר עבדה 15 שנה לפני גיל 62 תקבל תוספת של 10% לקצבת הזיקנה החודשית. זאת, עד לתקרה של 50% . מטבע הדברים, כאשר גיל הפרישה יעלה מ־62 ל־64 ואז ל־67, יגדל מספר השנים שבגינן יהיו זכאיות לקצבה כזו.

עד לדיון בוועדת הכספים של הכנסת באוקטובר בנושא ההמלצה להעלות את גיל הפרישה של הנשים ל־64 החל מ־2012 ול־67 החל מ־2017, מתכוונים ארגוני הנשים וכמה חברי כנסת להיאבק בהמלצות האוצר. יו"ר נעמת טליה לבני אמרה בסוף השבוע ל"כלכליסט" כי "בכל הקשור למאבקו של ציבור זועם שיביא לשינוי - העלאת גיל הפרישה היא הקוטג' החדש".

חולצות אדומות בשלישי

לדבריה של לבני, המאבק על מחירו של מוצר החלב הפופולרי חייב לשמש דוגמה למאבק עתידי נגד דחיית גיל הפרישה. "הזעם הציבורי שהופנה כלפי משהו סמלי כמו גביע הקוטג' יצר תחושה שהציבור מרגיש כי הגענו לגבול מסוים, וכי ניתן לעשות שינוי גם מול כוחות חזקים", אמרה. "הציבור מרגיש שהגענו אל קו הגבול. הוא חייב להיאבק, זכותו להיאבק והוא מסוגל להיאבק. אדם לא חייב להיות במצב שבו רומסים אותו והוא לא מגיב".

ארגון נעמת יורה ביום שלישי את יריית הפתיחה למאבק תחת הכותרת "אדומות מכעס", וקורא לנשים להגיע למקומות העבודה בחולצות אדומות. הצלחת המאבק, אומרת לבני, תלויה בהבנת השוני בין המאבק שהיא מנסה להוביל לבין מאבק צרכני רגיל. "קוטג' אתה יכול לקנות או לא לקנות. בגיל פרישה אין תחליפים והוא נוגע למצב הכלכלי של כל משפחה".

יוזמת העצומה מדברת

בתוך כך, כ־35 אלף איש כבר חתמו על עצומה מקוונת נגד העלאת גיל הפרישה שהועלתה לרשת. יוזמת העצומה טל לדר סיפרה ל"כלכליסט" כי אינה משתייכת לארגון פוליטי או פמיניסטי, ולדבריה "פשוט ברור לי שכעצמאית לא אוכל לפרוש לפנסיה בגיל 62, כלומר עוד שלוש שנים. פעלתי כיוון שאני רואה את המצוקה. נשים עובדות בשתי משרות, בחוץ ובבית, וכאשר הן מגיעות לגיל 60 הן מותשות וראוי שיחיו את שנות ה־60 וה־70 שלהן באיכות חיים".