הורה היאחזות

את יצחק אורלנד, איש עמק יזרעאל, פגשתי ממש במקרה במלחמת לבנון הראשונה. באחד מימי ההפוגה בלחימה, בעודנו רובצים במטע זיתים באזור צידון, זרק מישהו "הייתי הורג עכשיו בשביל מקלחת". כולנו גנחנו גניחה מלאת ערגה וגעגועים למקלחת שבבית אבל אורלנד, מילואימניק בן אחד מקיבוצי העמק, ניתר על רגליו והחליט להיות מגשים החלומות שלנו.

בשל היותו חקלאי הוא הבין שאם יש מטע כנראה יש גם צינור השקיה. חיש קל איתר את צינור המתכת, מישש אותו בידיים ענוגות כמו מלחציים של נפח והכריז שתוך חמש דקות תהיה כאן מקלחת ולא יעזור לאף אחד כלום. כמה דקות מאוחר יותר התכופף הצינור תחת כפות הידיים המפלצתיות ביותר שראיתי בחיי, כאילו היה צינור גומי ישן. מי שלא ראה את שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. תור המברכים ולוחצי היד של איש הברזל התקצר מאוד אחרי שהקורבן הראשון התפתל בכאבים תחת ידו של איש הברזל מהעמק. "הכל נמצא באחיזה", הסביר אורלנד.

ספק אם אורלנד שמע אי פעם על תחרויות ה־Grip (אחיזה) הנערכות במסגרת סבב התאחדות הגריפ העולמית, המכנה את עצמה The Diesel Crew. אבל אנו כאן כדי לספר לו ולשכמותו על אחת החשובות שבהן, שתתקיים ב־16 החודש בקרוקוויל, אוהיו. התחרות, North American Grip Sport National Championship שמה, תפגיש את בעלי האצבעות החזקות בעולם עם גושי מתכת השוקלים מאות ק"ג, עם קפיצים שעליהם לכווץ או למתוח ועם סרני משאיות כבדים שיהיה עליהם להניף עד גובה מוסכם כדי לעבור לאתגר הבא.

הרבה יותר משרירי הזרוע, נבחן כאן כוחן של האצבעות להצליח ולאחוז בדסקיות מתכת עצומות. בניגוד לתחרויות הרמת משקולות רגילות, המתחרים באירועי הגריפ אינם אוחזים במוט המתכת המעוגל והנוח ללפיתה אלא בדסקיות המתכת עצמן. עיגולי הברזל באים בקטרים ובמשקלים שונים המתחילים ב־30 ק"ג האחד. עם העלייה בדרגת הקושי מושחלות עוד ועוד דסקיות לאורך המוט המחבר, והאחיזה בלתי אפשרית כמעט. במוט עצמו אסור לגעת, והעזרה היחידה העומדת לרשות המתחרים היא אבקת המגנזיום שהם מפזרים על כפות הידיים למניעת החלקה.

בעלי האצבעות החזקות בעולם מול כדורי האבן

זוכרים את שתי ידיות העץ שביניהן קפיץ ומשמשות לחיזוק שרירי כף היד והאצבעות? ובכן, מלבד השימוש בהתקן הנ"ל כאביזר אימונים הכרחי, כאן זו תחרות בפני עצמה, על זמן כמובן. עוד בתפריט: הנפת כדורי אבן ענקיים במשקלים שונים, תחרויות כיפוף צינורות מתכת בקטרים ההולכים וגדלים, ושיא התחרות: הנפת חלקי מכונות מיציקת ברזל אקראיים עד גובה המותניים. בין המתחרים נערכת הגרלה לקביעת גוש המתכת שאותו יצטרכו להניף, ומשקל החלקים זהה למרות השוני בצורה.

"הקושי העיקרי הוא העומס על הגב", מצהירים במפתיע המשתתפים בתחרות, שכן ברוב חוכמתם הם אינם מקפידים תמיד על חגורת גב תומכת, שהיא אביזר חובה למתחרים בהרמת משקולות. פציעות הן חלק בלתי נפרד מהתחרויות של הגריפ. דסקית של עשרות ק"ג המחליקה וצונחת על כף הרגל אינה מבשרת טובות, אז אם אתם בעניין של גריפ, בלי קרם לחות בבקשה.