גרשון, ברוך הבא לישראל

החזרה של פיני גרשון לכדורסל הישראלי אינה מלהיבה. נראה שיותר מדי תנאים צריכים להתקיים כדי שנראה מהו שוויו בהנהלה של הפועל חולון.

כאשר אדם מתנה את ההתחייבות שלו בדברים שעליהם אין לו שליטה מלאה, זו בעיה. במיחוד בעולם הספורט הישראלי שבו לבד מרצון טוב כל השאר משתנה על בסיס יומי.

קחו לדוגמה את המשימה הראשונה של גרשון – מציאת ספונסרים. מה יקרה אם זו לא תצלח, האם הוא ימשיך לעבוד בקבוצה שנמצאת ממילא על סף פשיטת רגל?

השאלה של פיני גרשון היא שאלת הרצון: מהי מידת המוטיבציה של האדם שכבר זכה בכל הפרסים האפשריים באירופה? האם הוא יידע לקחת תפקיד ניהולי, להצטנע ולעבוד מאחורי הקלעים? האם יוכל לגלות סבלנות ולתת לתהליכים של המאמן דן שמיר להבשיל? האם יתן לדן שמיר לעבוד, גם אם מבחינה מקצועית הוא חושב ששמיר טועה? אסתכן ואומר, שהרצון והיכולת שלו לעשות זו תצביע, במידה רבה, גם על היכולת שלו להמציא את עצמו מחדש מחוץ למגרש.

ופיני גרשון זקוק לתדמית חדשה. לעזאזל, הוא זקוק למשהו גדול בהרבה. הוא זקוק לפיני גרשון חדש לחלוטין. לא עוד המכביסט בעל הפה שמבטל את החשק לראות את הקבוצות שלו. לא עוד מאמן שמתעניין, על פי השמועות, בהשקעות שלו לא פחות מבאימון עצמו.

אם פיני גרשון באמת מועניין בכך, הוא יכול להמציא את עצמו מחדש כמנהל בעל ערך מוסף אדיר: אסמכתא מקצועית. גרשון יכול להיות מה שצביקה שרף לא הצליח להיות במכבי תל אביב – האדם שיודע להסביר לצד הכלכלי למה עליו לסתום את הפה ולתמוך בצד המקצועי גם בימים קשים.

אבל כדי שזה יקרה, גרשון צריך לרצות לשרוד בכדורסל הישראלי, שהוא מיקרוקוסמוס מדהים של החברה הישראלית: יש את העשירית שיש לה הכל, ויש את כל השאר, שנאבקות על מחייתן.

ברוך הבא לישראל, פיני גרשון. המעבר הוא קשה, במיוחד למי שנהנה מזה עשור מכל מה שמכבי יכלה להציע לו.

עבור מי שהתרגל למכבי תל אביב, לעבוד בכדורסל הישראלי האמיתי שווה ערך לפקיד אוצר לשעבר שיתנדב בעמותת "לתת" ויוותר על התפקיד שקיבל בתאגידים.

זו משימה קשה, והדבר היחיד שיכול למנוע מלהפוך אותה לבלתי אפשרית היא רצון. מה יכול לגרום לגרשון להפגין רצון עז כזה? קשה להאמין שרק שעמום או רצון לקחת חלק במשהו – חולון מציעה מעט מאד אפסייד לחיים טובים ונוחים. או שפיני השתנה, או שפיני יודע שלמכבי הוא כבר לא יחזור.