אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הבועה של רמאללה צילום: יואב גלאי

הבועה של רמאללה

מחירו של דונם בדרום העיר הגיע ל־1.5 מיליון דולר, בעוד שההכנסה השנתית לנפש היא 3,000 דולר בלבד

11.07.2011, 07:42 | דני רובינשטיין

כל מי שמבקר ברמאללה מתרשם מתנופת הבנייה של השנים האחרונות. בעיר המנומנמת של לפני 15 שנה, ובשכנתה אל־בירה, מתרוממים לפתע בתי מידות של 20 קומות ויותר. לפני כמה ימים ספרתי 30 כאלה, רובם ככולם חדשים. גם המחירים גבוהים. הכלכלן סמיר חליילה, מנכ"ל חברת האחזקות הפלסטינית פדיקו, שהשתתף בשבוע שעבר בכנס נדל"ן של המרכז היהודי־ערבי לפיתוח, מספר שמחיר דונם לבנייה עסקית במרכז רמאללה הגיע לאחרונה ל־6 מיליון דולר. בשכונת המגורים החדשה מאסיון שבדרום העיר מוכרים דונם ב־1.5 מיליון דולר. דירה חדשה באותה שכונה ששטחה כ־130 מ"ר נמכרת ב־150 אלף דולר.

מבחינת הישראלים זה כלום, זיל הזול, אבל בכלכלה הפלסטינית זה הון עתק: בשטחים הפלסטיניים ההכנסה הממוצעת השנתית לנפש היא כ־3,000 דולר, לעומת קרוב ל־30 אלף דולר בישראל, ועל רקע זה מדברים הכל על כך שברמאללה התפתחה בועת נדל"ן רצינית.

30 קומות במקום 6

הגורם לכך הוא הפיכת רמאללה לבירת הרשות הפלסטינית. לעיר נהרו עשרות אלפי פקידים של משרדי הממשלה ושל מוסדות הכלכלה והציבור. בעיר נמצאים מרכזי כל העסקים, הבנקים, הארגונים הבינלאומיים והשגרירויות - ומחירי הקרקע והדירות בה הם לפחות פי שניים מאשר באזורים מרוחקים בגדה.

חליילה אומר כי בעיית מחירי הנדל"ן מציקה לפלסטינים, המתמודדים עם מחסור חמור בקרקע. מאז הקמת הרשות ב־1994 כמעט הוכפל מספר הפלסטינים בשטחים, אולם ההסכמים עם ישראל הותירו בשליטתם את אותו שטח מוגבל של כ־%40 מאדמות הגדה.

המחסור בקרקע מאיץ בשטחים את הבנייה לגובה. בהתאם למבנה החברתי הפלסטיני, התגוררה בעבר רוב האוכלוסייה הערבית בבתים משפחתיים קטנים, ואילו עכשיו כמחצית מהפלסטינים בגדה ובעזה מתגוררים בבתי דירות. פעם היה מותר לבנות ברמאללה עד שש קומות בלבד, והיום כאמור צצים להם בניינים של 20 ו־30 קומות.

רמאללה. הקרקע והדירות יקרים פי שניים משאר הגדה, עטא עוויסאת רמאללה. הקרקע והדירות יקרים פי שניים משאר הגדה | עטא עוויסאת רמאללה. הקרקע והדירות יקרים פי שניים משאר הגדה, עטא עוויסאת

 

וברצועה - קיפאון בבנייה

מפתיע לגלות שברמאללה, ובשטחים בכלל, אין היטל השבחה. כלומר, אם פעם לבעל קרקע היה מותר לבנות בעיר עד שש קומות והיום מותר לו לבנות עוד 20, הוא משלם את אגרת הבנייה בלבד. תוספת זכויות הבנייה מעשירה מאוד את בעלי הנכסים, אבל מחלישה את הרשויות שנותרות ללא כסף. הדבר מורגש מאוד בעיר שרמת התשתיות בה עלובה: הדירות יקרות - אבל לעירייה אין כסף לבנות כבישים ומדרכות, בתי ספר וגינות נוי.

בעיה קשה אחרת היא שבשוק הנדל"ן הפלסטיני אין כמעט משכנתאות - קונים ומוכרים במזומן. רק ב־3–4 השנים האחרונות החלו הבנקים לשווק משכנתאות ל־20 שנה בריבית של 7%–8%, וההיקף עדיין מצומצם. הדבר מונע מינוף פיננסי של הקרקע, ומותיר את השוק בפיגור. על פי הנתונים שמביא חליילה, בשנות האינתיפאדה האחרונה (2000–2005) התרחשה נסיגה גדולה במספר התחלות הבנייה בגדה, ורק בשנים אחרונות הענף מתאושש. עם זאת, מספרן היום עדיין מגיע בקושי לאלה שהיו לפני האינתיפאדה.

במקביל, בעזה לא בונים כלל מאחר שמסיבות ביטחוניות אסור להכניס אליה חומרי בניין, אלא לצרכים מוגבלים. על רקע זה ההערכה היא שבעשר השנים הקרובות יצטרכו כ־72% ממשקי הבית הפלסטיניים דיור חדש. במילים אחרות, אם בישראל שוק הנדל"ן הוא הקטר המוביל את השווקים, הרי שגם בשטחים הוא עתיד לשמש בתפקיד מפתח בכלכלה הלאומית.

תגיות

17 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

לכל התגובות