שירת הברבור?

"כי מציון תצא שירה", זהו חזונה של קבוצת כתובת הירושלמית, שיזמה את פסטיבל "מטר על מטר" ומפעילה אותו. בראיון ל"כלכליסט" מספרים חברי הקבוצה - אריאל זינדר, ד"ר גלעד מאירי, דורית ויזמן, ליאור שטרנברג, נועה שקרג'י ושי דותן - על המאבק היומיומי עם תקציב אפסי, על התסכול מיחס המדינה והעירייה לתחום ועל החלום לצאת מהמצב הכמעט מחתרתי.

פסטיבל מטר על מטר ייפתח מחר בגן הבוטני בירושלים. כ־60 משוררים ישתתפו במפגשים של קריאת שירה ובמופעי מוזיקה. מטרתם של חברי הקבוצה היא להפיץ את השירה העברית, גם לאלה שאינם מחזיקים ערימת ספרים מהז'אנר ליד המיטה. "הקונספט של מטר על מטר מבטא עולם שנעשה קטן, מדינה קטנה עם שני עמים קטנים, עיר דחוסה כמו ירושלים, וגם השיר הקטן שמכיל את המרובה", מסביר מאירי. ויזמן מוסיפה ואומרת: "השירה חשובה גם לעסקים ולחיי היומיום. על ידי התקרבות לשירה החיים נעשים יותר שמחים".

בהצצה לרשימת המשתתפים עולים מאיר ויזלטיר, אגי משעול, רוני סומק, סיון בסקין, דניאל עוז, אפרת מישורי, ערן צלגוב, והמוזיקאים רונה קינן, ג'וני שועלי, חמי רודנר וקורין אלאל. "יש לנו העדפה לרוק ולמוזיקת עולם", אומר זינדר, ששוקד בימים אלו על עבודת הדוקטורט שלו בשירת ימי הביניים. "הסטריאוטיפ הוא ששירה צריכה לבוא עם רביעייה קאמרית, זה לא ככה אצלנו".

אבל על אף הרשימה המרשימה, סכנת סגירה ממשית ריחפה השנה מעל הפסטיבל. בשלוש השנים האחרונות הוא התקיים במרכז העיר תחת חסותו של מינהל קהילתי לב העיר, השייך לחברת המתנ"סים. בסוף 2010 נכנס המינהל לתוכנית הבראה, ותקציב הפסטיבל נפגע בכחצי מיליון שקל. כדי לגייס את המימון החסר הקימו חברי הקבוצה עמותה.

זינדר מדבר על מאבק הישרדותי שלא ברור כיצד יסתיים. "הקיצוץ הגיע בהפתעה. אנחנו עושים את הפסטיבל כדי לשמח את העיר ואת עצמנו. אנחנו רוצים לשאוב תקווה ולהיזכר שיש פה אנשים שאוהבים שירה, אבל לא בטוח שנצליח להמשיך".

חברי קבוצת כתובת. בחוג לספרות באוניברסיטה העברית לומדים עשרה תלמידים בלבד | צילום: מיכל פתאל

150 שקל לויזלטיר

כל השישה כותבים שירה, אבל לא מתפרנסים ממנה. "יש מעט משוררים בעולם המערבי שמתפרנסים משירה", אומר זינדר. "רובנו עובדים במקומות אחרים". דותן, לדוגמה, עובד במשרד האוצר, שטרנברג מורה לספרות וויזמן פנסיונרית של המוסד לביטוח לאומי. "יש מעט מאוד הוצאות ספרים שיממנו ספר שירה", אומר שטרנברג. "עלות הוצאת ספר היא בין 10 ל־15 אלף שקל, וההוצאות נרתעות כי זה לא מוכר".

עיריית ירושלים שמה דגש על תרבות מאז כניסת ניר ברקת לתפקיד, זה לא בא לידי ביטוי אצלכם?

מאירי: "בשנה הראשונה ברקת הכפיל את התמיכה, אבל נתקע שם. הפערים עצומים כי מדובר בעיר בירה עם עשרות מוסדות תרבות. מוזיאון ישראל מקבל 5 מיליון שקל ואנחנו בקושי 50–60 אלף. הקריטריונים של העירייה מציבים את הספרות במקום האחרון. מוזיאון ישראל עבר שיפוץ של מאה מיליון שקל, ולנו חסרים 200 אלף כדי לשרוד". זינדר: "אדם מן השורה רואה שבירושלים יש יותר תרבות כי יש יותר אירועים נוצצים כמו גמר 'כוכב נולד'".

איך בכל זאת גייסתם מימון?

שקרג'י: "קרן ברכה היא שותפה גדולה שעוזרת לנו המון וגם קרן ירושלים, וכמובן הגן הבוטני, שמנהליו נרתמו באופן שלא העלנו על דעתנו. אנחנו משלמים שכר סמלי של 150 שקל למשורר, ואם חתן פרס ישראל מאיר ויזלטיר מגיע בשביל סכום כזה, ברור שהמניע אידיאולוגי. עם המוזיקאים הצלחנו להגיע למחירים שנוכל לעמוד בהם. חברי כתובת עושים הכל בהתנדבות וזה שווה עשרות אלפי שקלים. אנחנו עדיין מחכים לתשובה מהמדינה, ואם לא יהיה שינוי דרמטי מצדה ומצד העירייה נהיה בסכנה".

עלות הפסטיבל השנה היא כ־200 אלף שקל, כחצי מקודמו, אבל בכתובת מבטיחים שהאיכות לא נפגמה, וההוצאות שקוצצו שייכות לשיווק.

יש הכנסות לפסטיבל?

שקרג'י: "בשנים קודמות לא גבינו דמי כניסה, אבל השנה יילקחו 30 שקל בכניסה לגן הבוטני. יש היענות עצומה, מגיעים אנשים מכל הארץ וישנים בירושלים שלושה לילות. לא רק גמלאים כפי שנהוג לראות באירועי שירה, אלא סטודנטים, צעירים וילדים".

מאירי מסכם עם נתון מצער על החוג לספרות באוניברסיטה העברית, שקרס ולומדים בו כיום עשרה סטודנטים בלבד. בחוג המקביל בתל אביב, לעומת זאת, הגישו מועמדות 150 סטודנטים והתקבלו 115. "מי שלא שם לב לפרט כמו כמות הנרשמים לחוג לספרות בירושלים לא מבין לאן העיר הזאת הולכת. אם ברקת יוכל לזהות אותנו כמשאב כלכלי ותיירותי ייתכן ונקבל תמיכה בתשתית עם מבנה וספרייה, וירושלים תהפוך לבירה ספרותית. אז אולי נהפוך למדינה יותר חולמת ופחות לוחמת".

תגובת העירייה: "עיריית ירושלים התגייסה לתמיכה במינהל קהילתי לב העיר, שנקלע למשבר כספי והגדילה במאות אלפי שקלים את התקציב. העירייה מתקצבת את הגופים שלוקחים חלק בפסטיבל בהתאם לקריטריונים המקצועיים כפי שנקבעו על ידי המדינה".