אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: פרידה מהשעון המעורר צילום: shutterstock

דו"ח טכנולוגי: פרידה מהשעון המעורר

רוב המחזיקים בסמארטפונים ובטאבלטים נעזרים בהם כדי לקום ולנווט את דרכם לעבודה, אבל לא רק השעון המעורר ומכשיר ה-GPS בדרך לגימלאות. וגם: כאב הראש הסיני של צוקרברג ומחאה נגד בתי משפט בארה"ב שדורשים מנאשמים לחשוף סיסמאות

11.07.2011, 13:23 | יוסי גורביץ

בדרך לערימת הגרוטאות

סמארטפונים, ובמידה משמעותית הרבה פחות טאבלטים, משנים את פני העולם: הם הופכים חלק ניכר מהמכשירים שאליהם התרגלנו לכאלה שאבד עליהם הכלח. הטלפון הסלולרי הרגיל כבר פטר חלק ניכר מהאוכלוסיה מהצורך ללכת עם שעוני יד, והשאיר אותם לאנשים שמעוניינים בו כסמל סטטוס, ולא כדי לדעת מה השעה. אתה יכול למחות על הקביעה הזאת עד מחר, הקורא אהוד ברק.  

מחקר שנערך לאחרונה מגלה עד כמה התרגלה האוכלוסיה להשתמש בסמארטפונים כתחליף להמון דברים אחרים, שפעם הצריכו גאדג'ט משלהם. השימוש הפופולרי ביותר, כמובן, הוא שעון מעורר: 61.1% מבעלי הסמארטפונים משתמשים במכשיר שלהם ככזה. שעון ליד המיטה? כל כך המאה ה-20.

אחרי השעון המעורר מגיע מכשיר ה-GPS האומלל, שבקושי הספיק להכנס לעולמנו וכבר 52.3% ממשתמשי הסמארטפונים מצאו לו תחליף. גם מצלמות ה-Point and Shoot מאוימות על ידי הגרוטאות הנמצאות בכל מקום: 44.3% עושים בסמארטפונים או טאבלטים שלהם שימוש דומה, וקשה לחשוב על מישהו שעוד לא השתמש בסלולרי שלו כמצלמה. כן, האיכות מזכירה לוויין סובייטי מקרטע משנות ה-70, אבל זה בדיוק מה שנותן את כל אפקט הווינטאג'.

וכן הלאה, וכן הלאה. טלפונים קוויים, מצלמות וידיאו, ספרים, נגן DVD ואחרים – לכל אלה משמשות הגרוטאות הקטנות והניידות תחליף. התעשיות שסופגות את המכה הולכות ומתרבות, ולעוד ועוד חברות יש סיבה טובה לתהות בחרדה מתי יגיע זמנן לבקר בבית הקברות האלקטרוני.

סמארטפונים. מכשירים אחרים? מי צריך את זה? סמארטפונים. מכשירים אחרים? מי צריך את זה? סמארטפונים. מכשירים אחרים? מי צריך את זה?

פייסבוק בסין? זה לא יכול להיגמר טוב

 

הנוכל הנערץ ביקום, מארק צוקרברג, מוצא את עצמו בבעיה מציקה. הוא כנראה לא יאהב לשמוע את זה, אבל הוא בדיוק במקום שבו עמדה גוגל לפני שבע שנים בערך, והוא עומד לעשות את אותה הטעות.

הוא רוצה מאוד להכנס לסין, ולהביא את פייסבוק איתו. אבל סין היא לא בדיוק מה שהתועמלנים שלה מוכרים למערב. לפני כשבוע, כחלק מחגיגות 90 שנה למפלגה הקומוניסטית הסינית, התכנסו שורה של בכירים בחברות הטכנולוגיה, בהם בכירים בבאידו, ושרו שירים מהפכניים. אחר כך הכריז רוברט לי, אחד ממייסדי באידו ומי שבילה תקופה לא קצרה בעמק הסיליקון, ש"סוציאליזם באותיות סיניות מוביל את התפתחות הרשת הסינית".

סביר להניח שלי לא יזהה סוציאליזם גם אם הוא יעמוד מולו, יניף דגל גדול ואדום וישלח אותו לעמול במכרות הפחם, אבל זאת לא הנקודה. העניין הוא שחברות סיניות נאלצות לשלם מס למשטר, ולא תמיד מדובר רק במס שפתיים ובנפנוף בדגל. פעמים רבות מדובר בהחלטות של חיים ומוות, כמו הפעם ההיא שבה הסכימה יאהו להסגיר דיסידנט סיני למשטר.

צוקרברג. בדרך לעשות טעות, צילום: בלומברג צוקרברג. בדרך לעשות טעות | צילום: בלומברג צוקרברג. בדרך לעשות טעות, צילום: בלומברג

חברות מערביות יכולות לפעול בסין, אבל אז הן ייתקלו בכמה בעיות מול המשטר: מלבד שנאת הזרים שלו, שמשתלבת נהדר עם הפראנויה שהיא מנת חלקו של כל משטר קומוניסטי, בייג'ינג דורשת מהחברות התרפסות קשה והתיישרות עם הקו שלו. גוגל, צריך לזכור, צנזרה במשך שנים תוצאות חיפוש בסין, עד ששרתיה הותקפו.

להתרפסות הזאת צוקרברג כבר מוכן. הוא אמר לאחרונה ש"פייסבוק היא חברה אמריקאית, אבל לא הייתי רוצה שהיא תהיה מזוהה עם ערכים אמריקאים". הוא גם אומר ש"אי אפשר לרצות לחבר את כל העולם ולהתעלם ממיליארד אנשים".

זה נכון. אם אתה רוצה למכור לכל העולם פרסומות - התרגום המדויק של דברי צוקרברג - תצטרך לעשות עסקאות עם טיפוסים לא נעימים כמו הגנגסטרים של המשטר בבייג'ינג. אבל אז הם נמצאים במצב המאפשר להכתיב לך תנאים. לא לגמרי ברור מה יישאר מהעסק שלך אחר כך. עם קצת מזל נגלה בקרוב עד כמה מוכן צוקרברג להתקפל, ועם המון המון מזל אולי ניפטר מפייסבוק באותה הזדמנות.

אוסטרליה וסקסטינג לא מסתדרים

מגיפת הסקסטינג, התופעה שבמסגרתה צעירים שולחים תמונות עירום זה לזה ואחר כך מגלים שמישהו הפיץ אותן לכל העולם ופדופיליו, מכה קשות באוסטרליה. המקומיים, שחשבו שמדובר במחלה אמריקאית בלבד, מזועזעים כעת לגלות שגם אצלם היא קיימת.

התופעה היא בלתי חוקית באוסטרליה, שחוקיה מגדירים שליחת תמונות כאלה כפורנוגרפיית ילדים, למרות העובדה שמי ששולח אותן הם הילדים עצמם. זה לא מפריע לתופעה להגיע פחות או יותר לכל בית ספר תיכון. רוב בתי הספר מנסים לסגור את הנושא מבלי לערב את הרשויות, למרות העבירה על החוק, כי הם הגיעו למסקנה ההגיונית שאין שום סיבה להפוך לעבריינית ילדה שכבר דפקה לעצמה את החיים.

מחקר ראשוני שנעשה במחוז פיירפקס מצא שנערות שולחות סקסטינג יותר מנערים, שחלק מהתמונות הגיעו למאגרי תמונות של פדופילים (מישהו באמת מופתע מזה?), ושסקסטינג היא תוצאה של חברה שמדגישה מיניות, במיוחד את מיניותן של נערות (נו שיט, שרלוק!). בנוסף התברר שלחלק משולחי התמונות יש שני חשבונות פייסבוק, אחד שעליו הם מדווחים להורים ושנראה כמו עמוד בית של מנזר, ואחר שמשמש אותם לניהול חייהם האמיתיים.

המשטרה האוסטרלית, בינתיים, לא כל כך יודעת איך להתמודד עם התופעה, ועל כן פתחה בנוהל "תרנגולת ערופה", שנוצר במיוחד עבור מצבים כאלה וכולל ריצה חסרת תוחלת במעגלים.

על סיסמה והפללה עצמית

דיווחנו בהרחבה על שחיקתו של התיקון הרביעי לחוקה בארה"ב, זה שאוסר על חיפוש ללא צו בית משפט. עכשיו מסתבר שגם התיקון החמישי, שמקנה את זכות השתיקה, אמור למנוע הפללה עצמית ומוכר מהביטוי I take the Fifth, נמצא תחת התקפה.

יותר ויותר בתי משפט בארה"ב דורשים מהנאשם לספק את הסיסמה שמונעת כניסה למחשב שלו או לקבצים בתוכו, כדי שאפשר יהיה לראות את החומר - המפליל לעיתים קרובות - שנמצא מאחורי הסיסמה. כעת הגיש ה-EFF, ארגון זכויות הגולשים הוותיק בעולם (הוא פעיל מ-1990) תצהיר לבית משפט, שבו נטען שהדרישה לחשיפת הסיסמה פוגעת בזכויותיו של הנאשם, על פי התיקון החמישי, שלא להפליל את עצמו.

יותר ויותר בתי משפט בארה"ב דורשים מהנאשמים את הסיסמאות למחשביהם, צילום: shutterstock יותר ויותר בתי משפט בארה"ב דורשים מהנאשמים את הסיסמאות למחשביהם | צילום: shutterstock יותר ויותר בתי משפט בארה"ב דורשים מהנאשמים את הסיסמאות למחשביהם, צילום: shutterstock

מחשבים, מזכיר הארגון, מכילים את סודותינו הכמוסים ביותר. יש לנו זכות להגן עליהם מפני עיניהם של זרים. הדרישה להסרת הצפנה מעמידה את הנאשם במצב בלתי אפשרי: בין ציות והפללה ובין סירוב ועמידה לדין בשל בזיון בית המשפט. בדיוק בשביל זה, מזכיר הארגון, נועד התיקון החמישי. רשויות אכיפת החוק, כמובן, רואות את זה קצת אחרת. אבל, אחרי הכל, מגילת הזכויות נועדה להגן על האזרח מפני אוכפי החוק.

קצרצרים

העליתם תמונות לפיקאסה או לגוגל+? שימו לב שתנאי השימוש של התמנון העליז מאפשרים לגוגל לעשות בתוכן שלכם שימוש פרסומי כרצונה. אף אחד לא אומר שזה קרה, או שזה צפוי לקרות, אבל לגוגל יש רתיעה ידועה מתשלום עבור תוכן, ואם יקום יום אחד מנכ"ל אשר לא זכר את אריק שמידט, תנאי השימוש בהחלט מאפשרים שימוש לרעה.

ואגב אריק שמידט, הדוקטור החביב שוב פער את לועו, והפעם דווקא אמר דבר חוכמה טאוטולוגי קצר: הוא נשאל אם יש בועת הייטק (לאחר שהביע חששות בנושא), וענה שמטבע הדברים, אי אפשר לדעת אם משהו הוא בועה עד שהבועה פוקעת. כלומר, כשנדע כבר יהיה מאוחר מדי. הוא אמר עוד שמחיר המניה של גוגל נמוך מכפי שהוא צריך להיות, ואז מיהר להוסיף שמדובר בבדיחה.

גוגל אחרון ודי: השמועות אומרות שגוגל+ עולה כפורח, ושמיליוני אנשים מצטרפים אליו. נראה (גוגל, איפה הכובע שלי?). בינתיים חשוב להדגיש את עצתו של דני סאליבן, הכותב הראשי של SearchEngineLand: אל תעבירו את הבלוגים שלכם, או כל חומר שבאמת חשוב לכם, לגוגל+. גוגל יכולה לסגור את השירות בכל רגע, ויש לה ניסיון רב בזה. שמרו על הבלוג שלכם ועל שם הדומיין שלכם. מה יש לכם להפסיד?

גוגל+. רוצים להעביר לשם את הבלוג? חשבו שוב, צילום מסך: Google גוגל+. רוצים להעביר לשם את הבלוג? חשבו שוב | צילום מסך: Google גוגל+. רוצים להעביר לשם את הבלוג? חשבו שוב, צילום מסך: Google

למרבה האימה, ההצלחה של הסרט "הרשת החברתית" גורמת לכך שיהיה בקרוב עוד סרט על סטארט-אפ. הפעם מדובר על Justin.tv, חברת וידיאו מבטיחה שבינתיים נראה שאין לה שני זלוטי לשפשף אלה באלה. אם זה יימשך, ייווצר ז'אנר קולנועי שאפשר יהיה לקרוא לו "נקמת הגיקים". תעצרו את העולם, יש לי בחילה.

חדשות טובות לסיום, ובמיטב המסורת של הטור הזה יש להתייחס אליהן בספקנות: נראה שיש ירידה בשימוש בסלולר, ובשליחת הודעות SMS, תוך כדי נהיגה - כך עולה מהודעה שפרסמה אגודת המושלים לבטיחות בדרכים בארה"ב, שבדקה 350 מחקרים בנושא. ועכשיו להסתייגויות: הנתונים ראשוניים מאוד, מתייחסים להבדלים בין 2008 ל-2009, ונראה שהם מושפעים מאוד מהתייחסות לאזורים שונים באמריקה. מצד שני, אם הם נכונים, יש סיכוי טוב שכמה מאות אנשים לא מתו באחת הדרכים הכי מיותרות בעולם.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות