ארסנל - בנייה מחדש או קריסת הקונספציה?

את ההבדלים בין ארסן ונגר לאלכס פרגוסון ניתן לראות בברור בשוק העברות השחקנים בקיץ הנוכחי.

אלכס פרגוסון היה מהיר וחד בקיץ הזה. הוא החתים במהירות יחסית שלושה שחקנים שיהיו חשובים ביותר לעתיד של הקבוצה שלו, מנצ'סטר יונייטד. על פיל ג'ונס, אשלי יאנג ודויד דה חאה הוציא קרוב ל-50 מיליון ליש"ט. כולם מוכשרים, צעירים ודי מנוסים ביחס לגיל שלהם. כעת יש לו זמן לעבוד איתם באימוני קדם העונה ולהשקיע אנרגיות בקנייה הגדולה של הקיץ שלו – כנראה ווסלי סניידר מאינטר.

בינתיים, ונגר משחק פוקר. "אנחנו בזמן המתנה", אמר לפני כשבועיים. "כולם מחכים שהמועדון האחר יזוז. הקלפים של כולם צמודים לחזה, מחכים לרגע לעשות את התנועה לכיוון רכישה. שום דבר לא זז עדיין. בסוף יולי תהיה יותר פעילות".

זה לא נכון. הקבוצות ניסו לזוז מהר מאוד בשוק העברות. מנצ'סטר סיטי החתימה שני שחקני הגנה צעירים (אחד מארסנל – גאייל קלישי), ברצלונה מאוד ברורה ופתוחה לגבי מה שהיא רוצה, ריאל מדריד החתימה שחקנים צעירים רבים בהרבה מאוד כסף, צ'לסי הביאה מאמן ב-15 מיליון יורו והחלה בבנייה מחדש במצב ניהולי לא פשוט. ונגר עצמו הודה כי "הוא מבלה לילות בלי שינה כדי להחתים שחקנים". אבל ונגר, זהיר הרבה יותר עם הכסף מאשר פרגוסון. "ונגר צריך מישהו כמו דייויד דין, שהיה סגן הנשיא שעזר לו בשוק העברות השחקנים", אמר קית' אדלמן, מנכ"ל ארסנל לשעבר, "דין גרם לונגר להרגיש יותר נוח בלהוציא סכומי כסף גדולים". היה זה דין שהיה אחראי על ההחתמות החשובות בהיסטוריה הלא רחוקה של המועדון – דניס ברגקאמפ, סול קמפבל, תיירי הנרי ועוד.

ונגר, לעומת זאת, שומר על הכסף ולוקח הרבה פחות הימורים. הוא מחכה לסוף יולי או אוגוסט כדי להחתים שחקנים שהוא חושב שהם טובים בסכומים נמוכים יחסית. זה בעייתי כי אז בסוף יולי אפשר להחתים שחקנים כמו סבסטיאן סקילצ'י, שהובא ב-4 מיליון ליש"ט לארסנל לקראת תום מועד העברות בקיץ שעבר, והטעויות שלו עלו לארסנל בנקודות פרמיירליג רבות.

קונים בשוק כמו שהקבוצות שלהם משחקות

כשוחשבים על זה, ונגר מתנהל בשוק העברות השחקנים כמו שהקבוצה שלו מתנהלת על המגרש – עם הרבה אלגנטיות ולעיתים תנועות חסרות פואנטה, שהן, בעיקרון, ניסיון למציאת פתח בהגנה (כלומר "מציאה" בשוק העברות השחקנים). אם מועדון כלשהו קשיח מדי במשא ומתן אז ונגר, בדרך כלל, מאבד את השחקן שהוא רוצה. כמו שהקבוצה שלו מפסידה, בדרך כלל, מול קבוצות קשוחות.

זה קרה כבר הקיץ עם פיל ג'ונס, שבחר מנצ'סטר יונייטד על פני ארסנל, וריקי אלברס, קשר ולס שבחר באינטר במקום ארסנל. ונגר לא פועל מהר מספיק, הקבוצה שלו מפסידה בשוק העברות וכמו שהוא מתרץ הפסדים הוא מתרץ הפסדים בשוק העברות – ה"אנחנו לא נשלם סכומים משוגעים" שלו זה כמו "אנחנו לא נוותר על משחק המסירות שלנו" שלו.

זו תפיסה שהובילה להפסדים רבים במשחקים חשובים ב-6 השנים האחרונות בהן המועדון לא זכה בתואר. והיא עשויה להוביל כעת לאובדן שלד השחקנים, שנבנה בשנים האחרונות באצטדיון האמירייטס. ססק פאברגאס רוצה לעזוב לברצלונה גם בגלל שארסנל פשוט לא טובה מספיק עבורו. סמיר נאסרי גם כן מעוניין לעזוב לקבוצה שאיכפת לה יותר מזכיות בתארים מאשר מחשבון הבנק שלה. גאייל קלישי כבר עזב ורובין ואן פרסי ות'יאו וולקוט, שני כוכבים נוספים של התותחנים, כבר הזהירו את ונגר שהם רוצים לראות "חיזוקים משמעותיים בקיץ הזה".

בניגוד מוחלט לוונגר, מנצ'סטר יונייטד מתנהלת בשוק ההעברות כפי שהיא מתנהלת על המגרש – היא קבוצה הרבה יותר ישירה וחדה. פרגוסון נחוש להשיג את המטרות שהוא הציב לעצמו והוא לא מפחד להיות אכזרי אם צריך. עבורו לשלם 2 מיליון ליש"ט יותר פרמיום על שחקן, רק בגלל שמנצ'סטר יונייטד רוצה אותו, זה לא בעיה. הוא ישלם והוא ישיג את המטרה שלו.

ונגר בנה את ארסנל מחדש והוביל אותה ליציבות חסרת תקדים בהיסטוריה שלה. ב-15 שנותיו בארסנל הקבוצה מעולם לא סיימה מתחת למקום הרביעי – זה משהו שקרה רק 23 פעמים לפני ונגר בהיסטוריה של 125 שנים של ארסנל.

עם זאת, ארסנל – מועדון הכדורגל השלישי בשוויו בעולם – צריכה לשאוף ליותר. הקבוצה אמנם הביא את ג'רבינו אבל הוא לא השחקן שיביא את השינוי שהקהל מחכה לו. הוא עוד שחקן, שבנה את שמו בליגה הצרפתית, החלשה בהרבה מהליגה האנגלית והוא לא הבלם האנגלי הכריזמטי שאוהדי ארסנל רוצים. הוא גם לא סופרסטאר שהחתמתו היא הצהרת כוונות חד משמעית. הוא עוד החתמה ונגרית טיפוסית – וזה לא מעורר תקווה בקרב האוהדים, שמשלמים את מחירי הכרטיסים הגבוהים ביותר בכדורגל האנגלי – ורוצים לראות יותר מקבוצת נוער משודרגת.

עם זאת, ההססנות של ונגר בשוק העברות הביאה אותו למצב שהוא נלחם על להשאיר שני שחקנים חשובים ופחות בלהביא שחקנים חשובים לפיתוח הקבוצה שלו. ונגר כעת במצב שהוא צריך להוכיח שהוא יכול לשנות את עצמו לטובת המועדון – ואם זה לא יקרה – עונת 2011/12 תהיה, כנראה, עלובה כמו העונות האחרונות של המועדון, שהוא עשה כל כך הרבה עבורו. וזה חבל.