אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
זמני עבר צילום: mct

זמני עבר

לרגל יום הולדתי, הרהור על המעבר מאסתטי לפתטי

14.07.2011, 10:57 | אמיר זיו

קניתי לעצמי אופניים חדשים ליום הולדתי. הם מילאו אותי אושר גדול. העברה חלקה של הילוכים וכידון עם בולם הידראולי משמחים בן 43 בדיוק באותו אופן שבו שימחו אותו כשהיה בן 13.

אבל למחרת, במהלך נסיעת הבכורה לעבודה, נפלה עליי תוגת הגיל. לא בגלל הקושי הפיזי, שאיתו אני דווקא מתמודד בקלות יחסית. זה היה עמוק יותר, אף שהביטוי שלו היה חיצוני לגמרי.

דיוושתי לי כששרוול מכנסיי הימני מוכנס לתוך הגרב כדי שלא ייתפס בשרשרת האופניים, לגופי חולצת רכיבה אדומה גדולה מכפי מידותיי לשם הנוחות, קסדת פלסטיק אפקטיבית אך כבר בת שבע שנים לראשי, ובאוזניות הפתיע אותי נגן המוזיקה עם "The River" של ברוס ספרינגסטין, שכבר שכחתי מקיומו בפלייליסט שלי. זמזמתי בטירוף.

ואז, באחת, נחתה עליי ההבנה שלמתבונן מבחוץ אני עלול להיראות, איך נאמר בלי להעליב אותי יותר מדי, לא לגמרי מעודכן.

עד גיל מסוים, מידה מבוקרת של פוציות עשויה להיות אטרקטיבית, ולפרקים אפילו סקסית ממש. היא משדרת נאמנות לאני הפנימי שלך, אי־תלות באופנות חולפות וקורט של מרד מבורך במוסכמות חברתיות. אבל יש רגע, חמקמק מאוד לצערי, שבו אותה פוציות בדיוק נהפכת למביכה. מאותו רגע היא אינה מעידה עוד על שום דבר, פרט לכך שוויתרת ויתור נוסף במירוץ, ופער גדול עוד יותר נפתח בינך לבין דבוקת הצעירים והמעודכנים יותר ששועטת קדימה.

ברוס ספרינגסטין. באקורדים של הבוס משנות ה-80 אין שום דבר אטרקטיבי, צילום: mct ברוס ספרינגסטין. באקורדים של הבוס משנות ה-80 אין שום דבר אטרקטיבי | צילום: mct ברוס ספרינגסטין. באקורדים של הבוס משנות ה-80 אין שום דבר אטרקטיבי, צילום: mct

בלשון ויזואלית יותר, זה הרגע שבו בהגעה בחולצה מיוזעת לעבודה, עם מכנס ימני מקומט, סימן אדום של קסדה חוצה את המצח ואקורדים של הבוס של שנות השמונים באוזניים אין שום דבר אטרקטיבי, שלא לומר סקסי. הם סתם שילוב שעלול לגרום לסובבים לתפוס מרחק ולהמתין שתיכנס לחדרך כדי להחליף חולצה. ובמקרה שבו חלקם כפופים לך, זה סתם גורם להם לקרוץ זה לזה בהמתנה שהנודניק המגניב בעיני עצמו ישים דאודורנט.

חמקמקותו של "המעבר מאסתטי לפתטי" מתסכלת, והפחד הגדול הוא שהוא התרחש מזמן. שכבר ביום ההולדת הקודם, או אפילו בזה שלפניו ירחם השם, כבר לא היית פוץ מלא חן אלא סתם בוק מטופש. וזה רק אתה שעד כה פשוט לא שם לב.

לדעת מתי אתה יוצא מהאופנה זו מלאכה שאינה קלה כלל וכלל. להכיר בכך קשה עוד יותר. וזה נכון שבעתיים גם בעולם העסקים האכזרי.

קחו למשל את מתיו ברונפמן. מתי נהפך המיליארדר הצעיר והנאה בחליפה המחויטת מהבטחה כבירה למשק לסתם עוד בעל הון שהזאבים ממתינים שייפטר מנכסיו? האם זה קרה כאשר אביו דרש לסלק את יו"ר בנק דיסקונט מעל ראשו? כאשר מבנק ישראל הודלפו רינונים על חוסר שביעות רצון מהתנהלות בעלי השליטה? כאשר מזרחי טפחות עבר אותו מבחינת שווי השוק? כך או אחרת, ברונפמן יצא מהאופנה.

במקרה שלו, לפחות, נדמה שהוא קולט מהר. הרקנאטים לעומתו, קודמיו של ברונפמן בדיסקונט, יצאו מהאופנה כבר ב־1983, אבל נדרשו להם עוד כמעט 20 שנה כדי להפנים את זה.

יוסי מימן לא שם לב, אבל הפיצוצים החוזרים ונשנים בצינור הגז המצרי מוציאים אותו באטיות אך בעקביות מהמודה. כי להפסיד בחשיקת שיניים בערוץ 10 יכול להיחשב הירואי, אבל פאסון של איש מוסד מתערער פלאים כאשר כל שני וחמישי מחבל מתחיל מפסיק לו את הזרם.

איציק שרם הוא כבר מאוד לא אופנתי, חרף ניסיונות חוזרים ונשנים לעשות קאמבק. תוצאה של בחירת שותפים לא מדויקת ובחירת השקעות מדויקת עוד פחות. רון לובש אחרי הפיאסקו של פריזמה כבר לא יוכל להיות אופנתי, גם אם ימכור 22 פעם את נטפים ויחליף מסגרות משקפיים על בסיס שבועי. דני דנקנר הוצא מהאופנה, רק כדי לגלות שאף פעם לא באמת חשבו שהוא אופנתי. דני ברנר יצא מרצונו החופשי וטרק את דלת הב.מ.וו לתמיד.

דב מורן כבר לא אופנתי, אף שהוא מפתח עוד ועוד מוצרים שאחרים לא חשבו עליהם קודם. או דווקא בגלל זה. יוסי ורדי כבר לא אופנתי, גם אם הוא ממשיך לחשוב שהוא מגניב אש. רון לאודר כבר לא אופנתי מאז שאיש עשיר ממנו בהרבה מלטף לביבי את האגו.

האופנתיות של רועי ורמוס התמסמסה בתוך שנה בלבד, אבל הוא עוד מספיק צעיר לקאמבק. האופנתיות של אילן בן־דב מתפוגגת עם כל הסדר חוב חדש, וכבר עכשיו היא שברירית כמו גן זן יפני.

לעומתם, זהבית כהן היא סופר־טרנדית, דווקא משום שנהיה אופנתי לשנוא אותה. סמי עופר מת אופנתי ומתריס מתמיד, דווקא משום שמעולם לא שם עלינו קצוץ. ברונו לנדסברג יישאר אופנתי לנצח, כי הצליח להמציא קטגוריה שרק הוא נמצא בה. לב לבייב עשה את המהלך הקשה מכולם: יצא מהאופנה, נקרע לגזרים, וחזר להיות הדבר הכי מעודכן שיש. מעודכן? סקסי!

מעת לעת, תוך כדי רכיבה על האופניים החדשים, אני עוצר בחופזה, שולף עט ורושם לעצמי נקודות לכתיבה: יותר פתטי מלהיות לא באופנה זה לנסות להיות אופנתי בכוח. יותר חשוב מלהיות אופנתי זה להיות חכם, זה מחזיק מעמד הרבה יותר זמן. יותר פתטי מלהיות לא באופנה זה לבדוק כל הזמן אם אתה פתטי או באופנה.

amir.ziv@calcalist.co.il

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות