הון אנושי: לימדתי אותו כל מה שהוא יודע

יום חמישי, מוזיאון ארץ ישראל, ערב התרמה לילדים בפריפריה שהפיקה המועצה לישראל יפה. רטרו. העמותה הוותיקה ורבת הפעלים הזאת זכורה לטוב מתשדירי השירות שלימדו אותנו לא ללכלך, ומהלוגו היפה שלה שהתנוסס פעם על כל פח בישראל. גם ההרכב האנושי היה רטרו, עם דור המייסדים של האלפיון והורי הטייקונים במיטב מחלצותיהם, ודן טהורי אחד שהוריד את הגיל הממוצע.

התוכנית האמנותית היתה ההצגה "שם פרטי", אבל אני חשבתי שהיה צריך להקרין לקהל הזה דווקא את "הערת שוליים", סרטו של יוסף סידר על התחרות בין חוקר מקרא מבוגר לבנו המצליח ממנו, שעוסק בדיוק באותו תחום. יצחק דנקנר, למשל, אמר לי: "היום כל מה שמעניין את כולם זה רק נוחי, נוחי, נוחי, ולי אתם קוראים האבא של נוחי דנקנר. פעם קראו לו הבן של יצחק דנקנר. אני הייתי האישיו. אף שאני מאוד גאה בו, איזה אבא לא היה גאה בבן כזה מוצלח?". וזהבה, אמא של נוחי, הוסיפה: "מאיפה אתה חושב הוא קיבל את החינוך לעזור ולתרום? מהבית כמובן. אני לא זכיתי בפרס ישראל כי אני האמא של נוחי דנקנר, אלא בזכות התרומה שלי לקהילה במשך שנים".

איילין רקנאטי

ניסיתי לבדוק איך מגיב לעניין ישעיהו לנדאו, אבא של איש הגז והנפט יגאל לנדאו (רציו). קראתי לו "אבא של יגאל", החמאתי לו על כך שבנו עושה חיל, והתגובה לא איחרה לבוא: "מאיפה אתה חושב שהוא קיבל את הכסף? הרי הכל בא ממני". הוא אמר שהוא עדיין מעורב בעסקים, מגיע שומע ומתעניין, ואחר כך הוסיף: "תדע לך שמי שמרוויח מגילויי הגז זה בעיקר הציבור, אנחנו חברה ציבורית". שאלתי לדעתו על הסימנים החיוביים לגז בשדות שרה ומירה, שבהם מחזיקים בין השאר נוחי דנקנר ועופר נמרודי, והוא אמר: "כרגע אין להם כלום ביד. אני לא ממליץ לאף אחד להתלהב ממה שהם עשו. יש יותר מדי סימני שאלה. אצלנו מצאו גז, ואצלם זה לא ודאי".

אחר כך שוחחתי עם אריה קידרון, הבעלים של חברת האלקטרוניקה ניסקו. החלטתי להמשיך בניסוי, ואמרתי לו שאני מכיר את הבן שלו. אני לא באמת מכיר את הבן שלו, אבל גם הוא נדלק. "הנה, מכירים את הבן שלי ולא אותי", הוא אמר לאשתו, "לאן הגענו?". הרגעתי אותו שהוא עדיין ראש השבט, ומשם המשכנו לדבר על הריכוזיות במשק. "ברור שיש ריכוזיות במשק", אמר קידרון, "אתה לא רואה את זה? זה לא ברור לך? הבעיה הגדולה תתרחש אם אחד הגדולים, ואתה יודע בדיוק למי אני מתכוון, יקרוס פתאום. ואז מי יחזיר לציבור את הכסף? הבנקים? בחיים לא. זה יגרום למפולת כלכלית חסרת תקדים".

זהבה ויצחק דנקנר עם הנכדה יעל

רגע לפני שכולם נכנסו לאולם פגשתי את איילין רקנאטי, אמו של לני רקנאטי. היא מדברת רק אנגלית, אף שהיא חיה בארץ עשרות שנים, או כמו שהיא אומרת: "הרבה יותר מדי, אני מתביישת להגיד, כי הייתי אמורה כבר לדבר עברית". היא שאלה אם אני מכיר את הבן שלה. אמרתי לה שלא יצא לי להכיר אותו באופן אישי. "טעמת את היין המצוין שהוא עושה ביקב בנימינה?", היא שאלה, ואני אמרתי לה שאין לי כסף לזה ושאני מסתפק בגביע קוטג'. שאלתי מה עם עסקים אמיתיים, למה הוא לא נהיה טייקון, ואז יצאה ממנה הלביאה: "הוא מצליח יותר מתשובה והאחרים. יש לו קרן השקעות והוא עושה בה חיל. אני לא משווה אותו לאף אחד אחר, בעיניי הוא הכי מצליח בעולם". יכול להיות שזה ההבדל בין אמהות לאבות, או שזה רק ההבדל בין אנשים שכל חייהם ספרו את הכסף לאנשים שמעדיפים לדבר על יין?