איך לשמור על ההייטק

הרבה ישראלים לוקחים כמובן מאליו את העובדה שישראל היא מעצמת הייטק, פיתוח טכנולוגי ובעלת צמיחה כלכלית יוצאת דופן. המציאות החיובית הזו היא תוצאה של השקעות אדירות בחינוך, בשנות השישים עד שנות השמונים של המאה הקודמת, כשהפירות נקצרים בשני העשורים האחרונים.

אך בשנים האחרונות החלו לדלוק נורות אזהרה, בצורת מדדי חינוך עולמיים שונים המעידים על כך שישראל נמצאת בעמידה ובמקרים מסוימים אף בצעידה לאחור. נוסיף לזה את התחרות הגלובלית שמאפשרת שינוע עובדים ממדינה למדינה ומיבשת ליבשת, ובעולם בו הכל נמדד בשורת הרווח - מתגלה שבמחיר של מוח יהודי אחד ניתן כיום להעסיק עשרות מהנדסים בהודו או בסין.

לכן על ישראל להמשיך ולהשקיע בחינוך טכנולוגי - השקעה אין סופית, שגם אם נהנים מפרותיה, אסור להפסיק אותה. כמו שאמרו חכמים ומנוסים ממני: קשה להגיע למקום הראשון, אבל הרבה יותר קשה להישאר שם. ישראל נמצאת בשלב הקשה בו צריך להמשיך ולהזיע רק כדי להישאר במקום הטוב בו היא נמצאת.

ניהול: מערכת החינוך, כמו כל מערכת תשתית מורכבת, חייבת בניהול הטוב ביותר שמתמודד עם שינויים במהירות ופועל בעולם דינמי בו כל החלטה שמתקבלת חייבת להיות נכונה גם אם בוחנים אותה בעוד שנתיים. ניהול מערכת החינוך חייב להיות בלתי תלוי בשינויים פוליטיים ואפילו לא באילוצים בטחוניים. אסור למערכת כזו לטעות. היא חלק מרכזי בעתיד המדינה והחברה הישראלית. כל טעות היא בכי לדורות.

שוויון הזדמנויות: כמו שנוהגים לומר "מלוא הזכויות לצד מלוא החובות", כך גם בעקרון שוויון ההזדמנויות. זו חובתה של המדינה לספק וחובתו של האזרח לממש את מה שמאפשרים לו. אני רואה בזה חובה, אך לא אתווכח עם מי שטוען שזו זכות. מה שחשוב הוא שיממשו את הדבר. כך נוכל להגיע לכלל המגזרים ונגלה שיש פוטנציאל אדיר בקרב אוכלוסיות גדולות שהחברה הישראלית ממהרת לוותר על כישוריהן.

המשכיות: ילד בישראל מתקדם בחייו דרך כמה תחנות ידועות מראש - בית ספר, שירות צבאי ולאחר מכן לימודים אקדמיים או שוק העבודה. מערכת החינוך צריכה לבנות לכל ילד אפשרות למצות את רצונו וכישרונו תוך ניצול כל תחנה בדרך. ילד שמתפתח בתחום מסוים בתיכון, צריך למצוא את מקומו גם בשירות הצבאי ולאחר מכן בהמשך לימודים או בשוק העבודה. בדיוק כמו שדואגים לשלב בצה"ל מוסיקאים מצטיינים, כך צריך לנהוג עם תחומים רבים אחרים - כי ללא ההמשכיות שנספק למתגייסים בעלי הכישרונות והידע, אנו מאבדים הרבה כוח.

השקעה מגיל צעיר: כלל המערכות, אך במיוחד מערכת החינוך שבאה במגע עם הילדים כבר מגיל שש, צריכות לעודד את הילדים ליצירתיות ולפיתוח תחביבים מגוונים, כך שכמה שנים לאחר מכן הם יוכלו להיהפך לכשרון ולידע.

סדר עדיפויות ממשלתי: לממשלת ישראל אסור להפסיק את ההשקעות ומתן עדיפות תקציבית לחינוך בכלל ולחינוך טכנולוגי בפרט. נכון שלא מחליפים סוס מנצח? הממשלה חייבת להמשיך ולהשקיע בסוס שנקרא "טכנולוגיה", כי זה הסוס המנצח שלנו.

שיתוף פעולה של המגזר הפרטי: מאחר וחברות ההייטק והתעשיינים הם המעסיקים הגדולים במשק, כדאי שיהיו מעורבים בכל שלבי ההתפתחות המקצועית של דור העתיד. כבר בשלב לימודי התיכון כדאי שתלמידי ישראל יכירו על בשרם את המעבדות, צוותי הפיתוח והמוצרים הטכנולוגיים. התלמידים רעבים לכך, והחברות הגדולות במשק ירוויחו מהקשר הזה - הן יהיו מחוברות לעולמם של הצעירים, אותם הן יעסיקו כמה שנים מאוחר יותר.