הנס של אסטנה: עיר הבירה שהוקמה מאפס בערבות קזחסטן

רק 13 שנה נדרשו לאסטנה, בירתה החדשה של קזחסטן, כדי להפוך מעיירה סובייטית נחשלת מוקפת אלפי קמ"ר של ערבות שוממות לעיר מודרנית ונוצצת, שופעת שדרות רחבות ידיים, מלונות פאר, פארקים פורחים, מגדלי יוקרה ומרכזי קניות הומים. אסטנה החליפה כבירה את אלמטי ב־1998.

חגיגות יום השנה ה־13 צוינו בה בשבוע שעבר באופן חגיגי במיוחד: התושבים קיבלו שלושה ימי חופשה ואלפי אמנים הופיעו בבימות שפוזרו ברחבי העיר. משלחות של עיתונאים מרחבי העולם הוזמנו כדי לחזות בתוצאות השינוי, שעליו הופקד, לאחר תחרות בן 47 קבוצות אדריכלים, האדריכל היפני קישו קורוקאווה, העדפתו האישית של נשיא קזחסטן, נורסולטן נזרבייב.

המגדל הגבוה באסיה

קורוקאווה, אדריכל העיר שהלך לעולמו ב־2007, הציג את הפרויקט הדינמי ביותר שאפשר לאסטנה התפתחות מתמדת. בהשראתו עובדים בה כיום עשרות אדריכלים בעלי שם עולמי, ובהם נורמן פוסטר הבריטי. פוסטר הקים בעיר את ארמון השלום וההסכמה ואת קניון חאן שאטיר, הבנוי בצורת אוהל ענק שמאכלס שלוש קומות של חנויות, פארק מים ופארק שעשועים. בימים אלה שוקד פוסטר על פרויקט נוסף - מתחם אבו דאבי פלאזה הכולל מגדל בן 88 קומות, הגבוה באסיה, וכן בתי מלון, שוק וגן בוטני. עלות הפרויקט מוערכת ב־2 מיליארד דולר, ומחשבה רבה מושקעת בהיבטים הסביבתיים. למרות היותה של קזחסטן עשירה בגז ובנפט, חלק גדול מהחשמל במתחם יופק מאנרגיה סולרית. קצב הצמיחה הזריז של האוכלוסייה מחייב מהרשויות דאגה למקומות עבודה ולשכונות חדשות. פארק תעשייתי גדול מוקם בימים אלה בעיר ובו כבר ניתן למצוא מפעלים של חברות כמו ג'נרל אלקטריק ונוקיה.

לתהליך פריחתה של קזחסטן שותפים גם יזמים ישראלים, ואחד הבולטים בהם הוא דוד בן נני, בן דודו של אברהם נניקשווילי, בעל השליטה בחברת מנופים. בן נני, שהעתיק את מגוריו לקזחסטן, שוקד על אחד הפרויקטים הגדולים בעיר ששוויו מוערך ב־6 מיליארד דולר. באמצעות חברת ליאור קורפוריישן שאותה הקים, בונה בן נני את הרובע סנטרל פארק המשתרע על שטח של 740 אלף מ"ר וכולל 120 בניינים, ובהם מגדלי מגורים, משרדים, בתי מלון, מבני ציבור ושטחי מסחר.

מגדלי זהב במרכז אסטנה

"מכרה זהב לישראלים"

בן נני מדגיש כי הוא מעדיף לעבוד בקזחסטן בשל היעדר חסמים בירוקרטיים והקצב המהיר שבו מאושרים פרויקטים. "מה שלוקח בישראל כמה שנים טובות, כאן אני עושה בתוך שבועיים", הוא אומר ומציג את חוברת הפרויקט שלו בחתימת עיריית אסטנה. בן נני, יליד גיאורגיה, מסרב בתוקף לעבוד בארץ הולדתו וטוען כי השלטונות שם אינם הגונים.

"תראו מה עשו לרוני פוקס", הוא אומר ומוסיף: "זו התנהלות של מאפיה אמריקאית משנות השלושים". בן נני נהנה מתמיכה בלתי מעורערת של השלטונות בקזחסטן. "גודל הפרויקט שאנחנו מבצעים כל כך משמעותי לעיר, עד שהנשיא פטר אותנו מהמיסוי", ציין. אף שבן נני הוא כמובן לא הישראלי היחיד שפועל בקזחסטן, שגריר ישראל בקזסחטן,

דוד בן נני

ישראל מי עמי, אומר באכזבה כי "קזחסטן היא מכרה זהב לאנשי עסקים ישראלים, אך הם אינם מנצלים זאת". הוא מזכיר כי כל ליטר נפט רביעי בישראל מגיע מקזחסטן, ולמרות זאת הישראלים נרתעים. מי שלא נרתע, מלבד בן נני, הוא איש העסקים מיכאל זיידמן, בין הראשונים שהחלו לעבוד באסטנה. החברה שלו התקינה בין השאר את מערכת הרמזורים והמצלמות בצומתי העיר והופקדה על סימון הכבישים.

דולאט בקישב, שגריר כללי במשרד החוץ הקזחי, אומר: "לו שאלו אותי ב־1991 אם בתוך 20 שנה נשיג את כל זה, לא הייתי מאמין. זה סוג של נס. אחרי הקשיים של שנות התשעים והכלכלה ההרוסה, כולם האמינו שפשוט לא נשרוד. היינו תלויים לחלוטין במדינות אחרות. אבל את כל מה שאתם רואים כיום השגנו באמצעות רפורמות קשות שעברנו, תחת ניהולו של הנשיא נזרבייב".

מאז פירוקה של ברית המועצות מובילה קזחסטן במדד ההשקעות הזרות לנפש מבין הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, ועוקפת אפילו את רוסיה. בשני העשורים החולפים הוזרמו אליה 126 מיליארד דולר, ולפי הערכות לא רשמיות הסכום גבוה פי שניים ויותר.

רכבת קלה בשנה וחצי

בקישב מסביר שבעקבות הקשיים של קזחסטן היה רצון עז לפתוח דף חדש ונקי בהיסטוריה של המדינה, וזו הסיבה להקמת אסטנה, שהפכה לסמל של תקומה והתעוררות. כיום, הכלכלה הקזחית נסמכת בעיקר על יצוא נפט וגז, המהווים 90% מהתל"ג. עם זאת, בקישב מדגיש כי ננקטים צעדים כדי לגוון אותה, למקסם את היצוא, לפתח תעשייה ולהשקיע בקידום ענפים טכנולוגיים. לשם כך הממשלה מחלקת מלגות ומעודדת סטודנטים לצאת ללמוד מקצועות טכנולוגיים בחו"ל, ובמקביל מוקמת באסטנה אוניברסיטה על שם נזרבייב, שבה ילמדו מומחים בעלי שם עולמי.

עיר הבירה לא נחה לרגע: ב־4 ביולי, ערב חגיגות יום הקמתה, הודיע בטוויטר ראש ממשלת קזחסטן קרים מסימוב על תחילת פרויקט רכבת קלה באסטנה.

את פרויקט הרכבת מבצעת חברת סיטיפס, המופקדת על הרכבת הקלה בירושלים. אלא שבניגוד לירושלים, שם הקמת הרכבת נמשכה 17 שנה, באסטנה מתכננים להשלים את הנחת המסילה שאורכה 16.4 ק"מ בתוך שנה וחצי לכל היותר, וב־2013 להתחיל להסיע את הנוסעים הראשונים. עלות הפרויקט עומדת על 5 מיליארד טנגה (34 מיליון דולר). מלבד זאת, במהלך שלוש השנים הבאות ישודרגו בעיר יותר מ־110 ק"מ של כבישים וייבנו עוד 200 ק"מ של כבישים חדשים, שיחברו בין 20 שכונות חדשות שייבנו בינתיים. קשה להימנע מהשוואות ולא להתבונן על פרויקטים שתקועים בישראל כבר יותר מ־15 שנה, בעוד שקזחסטן, הנתפסת בעיני רבים כמדינה נחשלת אי שם במרכז אסיה, הקימה עיר יפהפייה בפרק זמן קצר מזה. מהנדס ישראלי המבקר תכופות באסטנה אומר: "זה מה שקורה כשאנשים מבוגרים מתיישבים לשחק בסים־סיטי". אלא שאסטנה היא לא עיר וירטואלית - כי אם חיה ונושמת.