הצהובון נחשף: "דיברנו כל הזמן עם פושעים, הם היו המקורות שלנו"
מאחורי הקלעים של "ניוז אוף דה וורלד": תמלילי שיחות שהיו צצים בהפתעה, קללות - וכתב שאולץ ללבוש בגדי הארי פוטר
"זה היה מסוג המקומות שיוצאים מהם - ולא רוצים לחזור אליהם לעולם" - כך מתאר כתב לשעבר ב"ניוז אוף דה וורלד", שנסגר בשבוע שחלף בעקבות פרשת ההאזנות, את העבודה תחת רבקה ברוקס, שערכה את הצהובון בין 2000-2003. אתמול התפטרה ברוקס מתפקיד מנכ"לית חטיבת ניוז אינטרנשיונל של ניו קורפ, שבבעלות רופרט מרדוק.
עיתונאים שעבדו בצהובון באותה תקופה מתארים מפעל מתועש של איסוף מידע מפוקפק, כתבים שנמצאים תחת לחץ רב להשיג סיפורים בלעדיים בכל האמצעים הנחוצים, ותרבות של פחד, ציניות ותחרות פנימית קשה.
"דיברנו כל הזמן עם פושעים. הם היו המקורות שלנו", מספר כתב לשעבר שעבד בצהובון הסאן, גם כן בבעלותו של מרדוק. "זו היתה מעין תחרות: 'המקור שלי נוכל יותר משלך, שלי רוצח!'"
ברוקס טוענת כי מעולם לא דרשה או ידעה על האזנות הסתר. ואולם ארבעה עובדים לשעבר בצהובון סיפרו לסוכנות רויטרס כי ההכחשות שלה אינן אמינות. לדבריהם, ברוקס חקרה באופן קבוע את אנשי דסק החדשות לגבי הסיפורים הראשיים. "הם היו חוקרים אותם שעתיים בכל יום, והכל בשביל למצוא את המקור של כל כתבה".
לטענת העובדים לשעבר, העורכים, ברוקס ויורשה אנדי קולסון היו חייבים להיות מעורבים בהאזנות הסתר, לאור הליך אישור הכתבות וכן משיקולים תקציביים - תשלומים לעבודות מסוג זה היו מדווחים. "זה פשוט לא נתפס שעורך לא היה יודע", אומר עיתונאי שעבד שבע שנים בעיתון.
לטענתם, העיתונאים לא שכרו באופן אישי את החוקרים הפרטיים, אך אם כתב הגיע למבוי סתום בסיפור מבטיח, הוא היה מקבל עזרה. "זה היה מופיע באופן מסתורי על שולחן העבודה. לא ידענו ולא שאלנו", אומר עובד לשעבר. "בכל שבוע היו מופיע תיעוד השיחות הסלולריות של מישהו, או השיחות בטלפון הקווי ואפילו תיקים רפואיים. זה היה כל כך שכיח - שזה לא היה בולט".
עובד נוסף מתאר לחץ יוצא דופן שהופעל על הכתבים, ויחס מחפיר מהמנהלים שהיו צועקים ומקללים. הכתבים חיו במשטר טרור. אם הם לא השיגו באופן קבוע כתבות, הם חששו שיפוטרו - כך שלמעשה הם התחרו אחד בשני.
צ'רלס ביגלי, כתב לשעבר ב"ניוז אוף דה וורלד", מספר שאחת מנקודות השבירה שלו היתה כששלוש שעות לאחר אסון התאומים הורו לו להתלבש בבגדי הארי פוטר לפגישה, כדי להרוויח מהפופולריות הגואה של הספרים. בשיחה שהתפרסמה איתו בדיילי טלגרף ב-2002 הוא טבע את המשפט שנהפך למזוהה עם הצהובון: "זה מה שאנחנו עושים - יצאנו כדי להרוס חיים של אחרים".
העובדים לשעבר מספרים כי לפעמים ניצלו העורכים סיפורים מרשיעים על דמויות ידועות כדי להוציא מהם מידע נוסף. "זה עבד ככה: אנחנו יודעים שאתה שוכב עם המזכירה שלך, אבל לא נפרסם את זה אם תתראיין לנו ותספר איך נזנחת בתור ילד", אומר פרילאנס לשעבר.
תגובה אחת לכתיבת תגובה