אבי ורטהיים נלחם על עסקיו והמבקרים תוקפים: "כישלון ניהולי והיעדר חזון"

בינואר האחרון הגיע מוזי ורטהיים, בעל השליטה בחברה המרכזית לייצור משקאות קלים, ומבעלי השליטה בבנק מזרחי טפחות ובזכיינית ערוץ 2 קשת, לאוניברסיטת תל־אביב. בצאתו מההרצאה שנשא בפני פורום מנהלים פנה אחד הנוכחים לוורטהיים ושאל אותו האם לדעתו אחיינו אבי יצליח לעמוד בחובותיו למשקיעים. "אבי בחור מוכשר, אני בטוח שהוא ייצא מזה", ענה ורטהיים.

ביום חמישי האחרון, לאחר שניסיונותיו להשיג הסדרי חוב כשלו, פנה אבי ורטהיים לבית המשפט המחוזי בנצרת וביקש הגנה מפני נושיו. בית המשפט אישר הקפאת הליכים של 60 יום לחברות שבשליטתו, חברת האחזקות אינספייר והחברה־הבת שלה רבינטקס העוסקת בתחום המיגון הצבאי. לפני כמה חודשים כבר איבד ורטהיים את השליטה בחברה אחרת שלו, תדיר גן, יצרנית מכלולים לרכב שגם היא נקלעה לקשיים.

"לכישלון של אבי יש שתי סיבות עיקריות", אומר מנהל לשעבר בקבוצה. "הראשונה, שלא באשמתו, היא התזמון הבעייתי שאליו נקלעו עסקיו, המשבר הכלכלי והירידה בזרם ההזמנות בתעשיית הרכב ובתעשייה הביטחונית. עם זאת, היו גם כישלון ניהולי והיעדר חזון. ההתנהלות בשתי החברות התבססה על שוק מוצרים מצומצם ומספר לקוחות קטן, והן לא הכינו אלטרנטיבות ליום סגריר, פשוט חוסר גמישות ניהולית".

"עסקי המיגון", מסביר בכיר בתחום, "הם עסקים עתירי השקעות שדורשים ניהול אגרסיבי ופיתוח עסקי מסיבי. השנים היפות של רבינטקס היו אלה שבהן ביצעה מיזוגים ורכישות, זה הלחם והחמאה שלה מכיוון שזרם ההזמנות של חברה כזו לא מובטח לשנים קדימה. בתקופתה של אינספייר לא הצליחה רבינטקס לייצר עסקאות שירחיבו את סל המוצרים שלה. אבי והמנכ"ל שלו, אהוד גנני, לא הצליחו לשמור על ניהול דינמי של רבינטקס".

"הגדולה של משקיע טוב היא לקנות חברה שאפשר להשביח אותה" אומר מקורב אחר לעסקי ורטהיים. "להערכתי, רבינטקס נרכשה בעיתוי לא נכון ולא רק בגלל המשבר הכלכלי שאותו היה קשה לחזות, אלא גם בגלל שאבי לא זיהה שהחברה הגיעה לשיא שממנו אפשר רק לרדת. זה היה שיא במחיר המניה, אבל גם שיא בפעילות".

דרך עצמאית

זה לא תמיד היה כך. במהלך שנות התשעים היה אבי (אבירם) ורטהיים (53), רואה חשבון בהשכלתו, אחד האנשים הקרובים ביותר לדודו, מוזי ורטהיים, שלפי הערכות שונות אף ייעד לו את ניהול האימפריה העסקית שלו.

אבי ורטהיים מכהן ב־15 השנים האחרונות כיו"ר אלוני חץ, המוחזקת על ידי נתן חץ (21.3%) וורטהיים אחזקות (25%), אבל את קרש הקפיצה המשמעותי ביותר שלו קיבל אבי מדודו מוזי כאשר מונה בסוף שנות התשעים ליו"ר בנק מזרחי, שבשליטה משותפת של משפחת עופר ומוזי ורטהיים. אבי כיהן בתפקיד במשך כשנתיים ולאחר מכן כשנתיים נוספות כדירקטור, עד שהחליט לצאת לדרך עצמאית שהגיעה בסוף השבוע האחרון לנקודת שפל.

בשנת 2003 השתלט ורטהיים, דרך חברת הניהול שלו, על חברת ההון סיכון הציבורית שדות מו"פ. ורטהיים התעניין בזמנו בעיקר בקופת המזומנים השמנה של החברה (כ־130 מיליון שקל ב־2002), מונה ליו"ר, שינה את שמה לאינספייר ואת ייעודה - מחברה שמשקיעה בחברות סטארט־אפ לחברה שמתמקדת בהשקעה בחברות בוגרות בתחום התעשייתי.

כמה חודשים לאחר מכן הוביל ורטהיים את אינספייר להשקעה הראשונה שלה בעידן החדש - יצרנית המכלולים לרכב תדיר גן. אינספייר רכשה ב־2003 כשליש מתדיר גן בתמורה ל־6 מיליון דולר, ובהמשך, לאחר שתדיר גן הונפקה בבורסה, רכשה את השליטה מידי קרן פימי. במקביל, יצאה אינספייר לאתר השקעות חדשות. היא רכשה 23% מיצרנית מוצרי הפלסטיק המדויקים רימוני ו־31.5% מיצרנית מכשירי המדידה קפרו.

ורטהיים גם רכש מניות ביצרנית אריזות המזון פלסטופיל וביצרנית המגבונים הלחים די.פי.אל, שתי השקעות שמומשו בשנים 2010–2009. ההשקעה בפלסטופיל מומשה ברווח, אך זו בדי.פי.אל - בהפסד.

נישא על כנפי הרזומה העסקי אך גם המוניטין המשפחתי, ומגובה בחמש עסקאות בשלוש שנים ובשורה של משאים ומתנים (דוגמת נור מקרופרינטרס ויצרנית הגרביים גבור אלפא), יצא ורטהיים גם לגיוס כספים, ובסוף 2005 גייס 100 מיליון שקל באג"ח סטרייט ואופציות.

בשנת 2007, ערב המשבר הכלכלי, ביצע ורטהיים את ההשקעה שסיבכה אותו יותר מכל - רבינטקס. החברה, הפועלת בבית שאן, נראתה בזמנו כהבטחה גדולה - הימים היו ימי פוסט מלחמת לבנון השנייה וחברות התעשייה הביטחונית צפו זרם של הזמנות לחידוש מלאים ממערכת הביטחון. מניית רבינטקס זינקה ב־2,000% בתוך חמש שנים במקביל להרחבת פעילותה בעולם. החברה צפתה עלייה בהזמנותיה לאחר שביצעה שורה של רכישות בתחום הביטחוני, הבולטת שבהן רכישת ברטק האמריקאית בתחום מיגון כלי הרכב, אבל ההבטחה לא מומשה.

שנה לאחר שרכשה אינספייר את החברה עזב אותה המנכ"ל רון גפני, ובמקומו מונה אהוד גנני, לשעבר מנכ"ל התעשייה הצבאית, אולם הוא לא הצליח לעצור את הסחף ועזב את החברה לפני כמה חודשים. המשבר הכלכלי וסיום הלחימה בעיראק הביאו לירידה בהזמנות, היקפי הפעילות של רבינטקס צנחו דרמטית ואיתם גם ההכנסות ומניית החברה, ובמאי 2009 נכנס ורטהיים לראשונה להסדר עם מחזיקי החוב של רבינטקס לפריסת חובות.

בנוסף לרבינטקס החלה לשקוע גם תדיר גן. החברה נקלעה לקשיים על רקע המשבר העולמי בתעשיית הרכב, וגם כשהגיעה ההתאוששות התקשתה החברה לעמוד בקצב האספקה עקב בעיות תפעוליות וייצור בלתי יעיל. ורטהיים, שהתחיל לחוש את טבעת החוב מתהדקת על צווארו, פנה לשותפו לשעבר ישי דוידי והציע לו לרכוש בחזרה את השליטה בתדיר גן. דוידי נענה והזרים לחברה 42 מיליון שקל, הבנקים מחלו על סכום דומה וורטהיים איבד את השליטה בחברה.

במקביל המשיכה אינספייר לנסות ולחלץ את עצמה מהבוץ. כדי לפרוע את תשלום הקרן הראשון למחזיקי האג"ח, לקחה אינספייר הלוואה של 80 מיליון שקל מקרן המנוף אוריגו. זה לא הספיק. כיום חייבת אינספייר למחזיקי האג"ח 76 מיליון שקל, לקרן אוריגו 85 מיליון שקל ולבנק הפועלים 51 מיליון שקל נוספים. במקביל חזר ורטהיים למחזיקי החוב של אינספייר וביקש הסדר חוב ובו תספורת של 95% מהחוב "אין בכוונתי להזרים הון לאינספייר. ב־2008 הזרמתי לחברה 20 מיליון שקל לבדי בהנפקת זכויות. אני לא במצב שבו אני יכול לעשות יותר מזה", אמר בזמנו באחת ההתבטאויות הנדירות שלו ועורר עליו את זעם המשקיעים. בסוף השבוע האחרון פנתה, כאמור, אינספייר לבית המשפט לבקש הגנה מפני הנושים, ובהם מחזיקי החוב שמאיימים בהעמדה לפירעון מיידי וקוראים למגבלות רבות על פעילות החברה.

חזרה לחיק המשפחה?

מצבה של אינספייר מעורר הדים שליליים בשוק ההון, שרבים מפעיליו ציפו מורטהיים להכניס יד לכיס ולהזרים כסף. עם זאת, מקורביו של ורטהיים טוענים כי אין לו מאות מיליוני השקלים הנדרשים, "אבי הכניס לחברה 20 מיליון שקל בהנפקת זכויות, הוא גם ביצע רכישות חוזרות של אג"ח בהיקפים משמעותיים. הוא משועבד עד מעל לראש, ואין לו כסף אישי בהיקפים האלה כדי להזרים לחברה. וזה גם לא שהוא יכול לבוא לדוד שלו ולהגיד, 'תן לי הלוואה של מאות מיליוני שקלים במזומן'. הוא שקל בעבר לקחת הלוואה מחברות שקשורות במשפחה, אבל גם אז הוא נאלץ להתחייב לתנאי שוק מסוימים והריביות היו מאוד גבוהות".

האם כישלון ההרפתקה האישית תחיש את חזרתו של האחיין לזרועות העסקים המשפחתיים? "קשה עדיין להעריך", אומר מקורב, "אני מאמין שהוא ימתין למציאת פתרון לחברות שלו בטרם יעשה כזה מהלך. אבל אני מאמין שאם הוא ירצה לחזור, מוזי ייקח אותו בשמחה. זה גם מגיע בטיימינג מתאים של העברת הניהול לדור הבא. מוזי כבר החליט לחלק את השליטה באימפריה בין בנו דודי לבתו דרורית, אבל אין ספק שגם אבי יכול להשתלב במבנה הזה כמנהל, ואז ייתכן שיקבל גם נתח מניות".