דו"ח טכנולוגי: מה עשתה פייסבוק למפרסם שהפנה לגוגל+?

פאניקה בממלכת צוקרברג 

קודם כל, העובדות. מפתח בשם מייקל לי ג'ונסון, שרצה להגביר את החשיפה שלו, פירסם מודעה בפייסבוק שבה ביקש מאנשים לפנות אליו בגוגל+, כי הוא בין הנבחרים שקיבלו הזמנה מוקדמת לשירות. התגובה של פייסבוק היתה מהירה, חזקה וכל כך לא אלגנטית שהיא מעידה על מצוקה נפשית עמוקה: היא מחקה לא רק את הפרסומת הזו של ג'ונסון, אלא את כל הפרסומות שלו. רק חסר היה שהיא תמחק את הפרופיל שלו ותשרוף לו את הבית.

החברה לא טרחה להסביר את פעולותיה: היא אמרה לג'ונסון שהוא כנראה עבר על אחד מסעיפי השימוש שלה, אבל שלא בא לה להסביר לו איזה מהם, שייחפש בעצמו ושיודיע לה אם הוא מצא משהו שעשוי להתאים. במקרה הזה, אפילו פנייה של כלי תקשורת - אתר חדשות הטכנולוגיה Cnet - לא עזרה לשכנע את הכנופיה של צוקרברג לרדת מהעץ.

ראוי לציין שההתנהגות הבריונית של פייסבוק בנוגע לרשת החברתית החדשה היא עקבית: במסגרת המאבק על פרטי המשתמשים מול גוגל, היא מקשה מאוד על הגולשים להעביר את פרטי החברים שלהם לגוגל+, הכל כדי שהם לא יברחו לה.

ספק אם יש פרסומת מוצלחת מזו לגוגל+. לגוגל יש הרבה חסרונות: בתור התחלה, היא כנראה אם כל המונופולים, ומגלה יחס אדיש עד אגבי לזכויות היוצרים של אנשים אחרים. אבל לגוגל יש גם חוש מצוין לזיהוי אסונות יח"צ עוד לפני שהם מתהווים, והחברה יודעת בדרך כלל - גוגל באזז והריגול בסטריט וויו הם חריגים בולטים - להתחמק מהם ולמנוע אותם. פייסבוק, מתברר, קצת פחות מוצלחת בכך.

יש לצוקרברג ושות' סיבה טובה לדאגה: מנכ"ל גוגל, לארי פייג', אישר רשמית בסוף השבוע שגוגל+ הגיע לעשרה מיליוני משתמשים תוך שבועיים ומשהו, מה שמחזק את ההערכות שהיא פה כדי להישאר (עבדכם הנאמן כבר החל לבחון בעניין כובעים אכילים-למראה). והשירות כל כך יותר מוצלח מפייסבוק, שהוא עשוי להפוך את הטרשת החברתית הגדולה בעולם לנחלת העבר עוד בטרם הונפקה.

ספק אם יהיה סוף מתוק יותר לסיפור אם גוגל+ תעשה לפייסבוק מה שפייסבוק עשתה למייספייס, ותהפוך את מארק צוקרברג לנוכל בדימוס עוד בטרם הגיע לגיל 30. ואם זה מצריך לעיסה איטית של בד כובעים צבעוני, שיהיה.

גוגל כבר תזכור בשבילי

עוד חיסרון של גוגל, מעיק יותר מהשאר, הוא שהיא מוחקת חלק מהזכרונות שלנו. בערך.

התלונה על כך שטכנולוגיות חדשות כפוגעות בזכרון ימיה כימי אפלטון: הפילוסוף הידוע התלונן על כך שכתיבה פוגעת בזיכרון, משום שכל זמן שהיית צריך ללמוד דברים בעל פה או לשכוח אותם, הזיכרון שלך היה חד יותר. בזה, בניגוד להרבה מאוד דברים, הוא צדק, והטענה הזו אוששה על ידי מחקרים: כניסתו של הכתב אכן פוגעת בזכרון.

ומה קורה כשאתה כבר לא צריך לרשום רשימות? כשדי לך לדעת שאם אתה צריך לחפש פריט מידע מסוים, הוא זמין ברשת ואתה רק צריך לדעת מה לחפש? מחקר חדש טוען שבמצב כזה, המוח שוכח במהירות את פריט המידע - או לפחות את הדרך להגיע אליו בזריזות.

פסיכולוגים בחנו את גבולות הזיכרון של משתתפי ניסוי, ומתברר שכאשר נאמר להם שהמידע שהרגע למדו ניתן יהיה לשליפה מאוחרת יותר מהמחשב, הם מתקשים יותר לזכור אותו. לקבוצה אחרת נאמר שאם הם לא יזכרו את המידע, הוא יימחק ויאבד. הם זכרו אותו היטב. המשתמשים ש"שמרו" את המידע במחשב לא זכרו אותו – אבל, מצד שני, זכרו היטב באיזו תיקייה שמרו אותו.

גוגל, אומרים החוקרים, לא הופכת אותנו לטיפשים, אבל היא בהחלט משנה את האופן שבו אנחנו זוכרים דברים. החיבור לרשת הופך למעין זיכרון חיצוני – מה שעשוי בין השאר להסביר את תחושת המועקה, שכבר תועדה היטב, של גולשים שהחיבור שלהם לרשת אובד לפתע.

הדלפות? זה כל כך פאסה

אתר ההדלפות וויקיליקס עסוק בשבועות האחרונים בעיקר בקידום עמדתו של המנהיג היקר, ג'וליאן אסאנג', במשפט ההסגרה שלו, כמו גם בנסיונות - כושלים - לארגן לו מסיבת יום הולדת כלל עולמית.

אשר להדלפות עצמן, נו, הנושא השולי הזה מקבל קצת פחות תשומת לב בימינו. כיוון שאחד הפעילים ערק יחד עם קוד ההעלאה המאובטחת לאתר של וויקיליקס, מה שקרה לפני לא פחות משבעה חודשים, יש כעת רק דרך אחת לשלוח מידע סודי לוויקיליקס: דואר. לא אימייל, מכתב אמיתי: אתם יודעים, הדבר הזה עם הבול והצב – שימוען לתיבת הדואר 4040 באוניברסיטת מלבורן, אוסטרליה. אימיילים שנשלחו לכתובת הרשומה של אסאנג' לא הגיעו ליעדם.

למען הסר ספק: אם החלטתם לעשות את חובתכם הפטריוטית ולחשוף לציבור איך הממשלה/תאגיד/האוליגרך התורן דופקים אותו במסווה של שמירה על הבטחון/הצמיחה/היוזמה החופשית, אל תעשו את זה בדואר. זה לגמרי, אבל לגמרי, לא בטוח. וויקיליקס שבים ואומרים שב"עתיד" הם יקבלו הדלפות נוספות דרך האתר שלהם. לא הייתי עוצר את נשמתי בציפייה, בלשון המעטה.

האימייל של האיומים

צרפת הקימה, אחרי מאבקים ארוכים, רשות שמטרתה לעקוב אחרי משתמשים שעוברים – או שנראה שהם עוברים, או שנראה שהם עשויים לעבור – על חוקי זכויות היוצרים, כלומר מורידים שירים, סרטים ותכנים אחרים באופן פיראטי. הרשות אמורה לנזוף בהם ולאיים עליהם, ובמידת הצורך גם לקרוע להם את הצורה בבית משפט. היא נקראת Hadopi, ופרסמה את הדו"ח הראשון שלה בימים האחרונים.

המצב לא משהו: עד כה קיבלו שומרי החומות של תעשיית התוכן 18 מיליון תלונות. בתגובה הם שלחו 470 אלף מכתבי איום ראשוניים, 20 אלף משתמשים זכו להתראה שניה, ועשרה בדיוק קיבלו מכתב איום שלישי, שמשמעותו גם סנקציות.

דוברת האדופי אמרה שהפער בין היקף התלונות ומספר מכתבי האיום נובע משני גורמים: קודם כל, המערכת הנוכחית שלהם לא עומדת בעומס. זה צפוי להיפתר כאשר תותקן מערכת חדשה וטורפנית יותר. הנקודה השניה היא שבהאדופי לא באמת רוצים להעמיד אנשים לדין: הם מעדיפים לתת למשתמשים זמן לתקן את דרכיהם הרעות.

המכתב הראשון, שנשלח באימייל, זוכה לתגובה של שבעה אחוזים מהמקבלים בלבד. השני, שנשלח בדואר רשום, כבר מושך את תשומת ליבם של כ-15%. רוב התגובות, אומרים בהאדופי, מנומסות ומטרתן לקבל מידע טכני. סביר להניח שהרשות תקבל מכתבים קצת פחות מנומסים אם יותר גולשים צרפתים ינותקו מהאינטרנט.

קצרצרים

סמארטפונים, כבר כתבנו, חונקים את שוק המצלמות הזולות, ה-Point And Shoot. אחת היצרניות המובילות בתחום הצילום, אולימפוס, לא מקבלת את זה ברוח ספורטיבית: מסע פרסום שלה באוסטרליה מתבסס על המסר התוקפני "אם המצלמה שלך גם שולחת הודעות טקסט, זה מסביר למה התמונות שלך הן זבל". אני מזדהה לגמרי: כאוהב צילום, משהו בי מת בכל פעם שאני מפעיל את המצלמה הסלולרית. ספק, עם זאת, אם אולימפוס בחרו בדרך הנכונה למשוך לקוחות. 

להוטמייל נמאס להיות שירות הדואר שכולם צוחקים עליו, גם אם הוא השירות המוביל ברשת, אז שינו שם את המדיניות שלהם: מעתה, משתמשים שינסו להשתמש בסיסמאות מטופשות כמו "123456" "password", "מירי רגב" וכן הלאה - יקבלו הודעה תקיפה שהם צריכים לחשוב על סיסמה אמיתית. אנשים שכבר משתמשים בסיסמאות שגורמות לילדי-הסקריפטים של אנונימוס לעוויתות צחוק יתבקשו להחליף אותן בהקדם. אל תצטרפו לסטטיסטיקה: הכחישו שיש לכם חשבון הוטמיי... אה, שנו את הסיסמה בהקדם.

אפל הודיעה שהיא נכנעת לדרישות של עיריית טאייפיי שבטיוואן, והיא תתיישר מעתה עם החוק המקומי ותאפשר למשתמשים להחזיר אפליקציות שהם לא רוצים אחרי שבוע ניסיון. ומה אכפת לה? אחרי הכל, על פי תנאי השימוש הדרקוניים של אפל, מי שיצטרך להחזיר את הכסף הוא המפתח – שיחזיר 100% מהכסף, למרות שקיבל מאפל רק 70%. העירייה הציגה דרישה דומה גם בפני גוגל, מה שגרם לכך שהיא הפסיקה לעת עתה למכור אפליקציות בטיוואן.

כמה נשים משתמשות בגוגל+? בעוד שנשים נחשבות למובילות בשימוש באתרים חברתיים, ברשת החברתית החדשה של גוגל+ הן במיעוט (אני מניח שהגיע הזמן להרוג את הביטוי "שכבה חברתית"). שורה של אתרים טענו שיש רוב גברי מוכח - בין 75% ל-89% - בשירות. מנגד פול אלן - לא המיליארדר, ההוא מהאתר של עצי המשפחה – טוען שהדיווחים מוגזמים, וששיעור הנשים בגוגל+ עומד על כ-33.6%, ושחשוב מכך, הוא עולה בהדרגה. אלן העריך לאחרונה שמספר המשתמשים בגוגל+ הגיע ל-10 מיליון - טענה שגוגל עצמה אישרה, אך בעוד שאלן טען שהקו הזה נחצה כבר ביום שלישי, לארי פייג' הודיע על כך רק בסופ"ש.

פעם היה נהוג לומר שזה לא חכם להתחיל מריבה עם מישהו שקונה דיו בחביות, כלומר שיש לו עיתון. עיתונים בלגים מגלים שזה כבר לא המצב: כמה מהם תבעו את גוגל על הפרת זכויות יוצרים אחרי שגוגל שיתפה, ללא הסכמתם, תוכן שלהם בגוגל ניוז. הם ניצחו את התמנון העליז בבית משפט, קיבלו פיצויים ראויים, ואז גילו שגוגל נקטה נגדם בפעולת תג מחיר: עכשיו התוכן שלהם נעלם לא רק מגוגל ניוז, אלא מכל האינדקס של גוגל. העיתונים צורחים בקולי קולות בעקבות הגילוי, אבל אם עיתון לא מופיע בגוגל, האם מישהו שומע אותו צורח?  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"