ההוצאות התכווצו? שלא יהוונו אתכם

החשבונאות איננה מדע מדויק, כך שאין זה מפליא כי תקנים ועקרונות חשבונאיים שונים שנויים במחלוקת, והדרך שבה הם מיושמים משתנה בין חברה לחברה. כמו בתחומים אחרים בחיים, גם בנושאים חשבונאיים אין "אמת" אחת. נורמה שהיתה מקובלת בעבר בנושא מסוים יכולה להשתנות, ומוסכמה שמתאימה לכמה מצבים מפספסת את העיקר במקרים אחרים.

כך היוון עלויות הפיתוח מגדיל את הרווח התפעולי - לחץ כאן

לעקרונות ולתקנים החשבונאיים שמיושמים יש כמובן השפעה מהותית על הדו"חות הכספיים של החברות. אחד מאותם נושאים, שלגביו קיימת דילמה מהו הטיפול החשבונאי הראוי לו, הוא סיווג עלויות פיתוח.

חברות אשר במסגרת פעילותן נדרשות לפתח נכסים לצורך הרחבת עסקיהן, כדוגמת חברות טכנולוגיה, נושאות בעלויות פיתוח נכסים באופן שוטף. עלויות אלו מורכבות בעיקר מתשלומי שכר לעובדים העוסקים במלאכה זו, אך לא רק.

כיצד יש לטפל באותן עלויות? האם מדובר בהוצאה, אשר יש להכיר בה בדו"ח הרווח והפסד בעת התהוותה, או שמדובר בכלל בהשקעה, ולכן יש לסווגה כנכס בלתי מוחשי במאזן ולהפחיתו לאורך השנים? ההבדל בין שתי האפשרויות עשוי להיות מהותי.

כך, למשל, אם ננקוט גישה כי מדובר בהשקעה ולא בהוצאה - הרווח הנקי של החברה, לפחות בטווח הקצר, יהיה גבוה יותר, וכך גם ההון העצמי שתציג, וזאת מכיוון שהסכום ששולם בגין אותו פיתוח לא יירשם כהוצאה בדו"ח הרווח והפסד, אלא במאזן.

בטווח הארוך יותר אותו נכס בלתי מוחשי אמנם יופחת בהדרגה ויקטין את רווחי החברה, אך בטווח הקצר הדבר תורם כאמור באופן חיובי לשורת הרווח.

הוצאה שאפשר למדוד

ההשלכות של הצגת נתונים "משופרים" כאלה בדו"חות הן הרבה יותר מסתם עניין טכני חשבונאי: הרי מנהלי חברות מתוגמלים בגין רווחים חשבונאיים אלו, והחברות נדרשות לשמור על יחסים פיננסיים מסוימים בעת קבלת אשראי - ולכן ברור שלהנהלותיהן עשוי להיות אינטרס רב בהצגת דו"חות כספיים משופרים ככל שניתן.

הקושי להכריע בסוגיה האם מדובר בהוצאה או בהשקעה בא לידי ביטוי בשוני בטיפול החשבונאי שבין התקינה האמריקאית, US GAAP, ובין התקינה הבינלאומית IFRS. בעוד שלפי התקינה האמריקאית, עלויות בגין פיתוח, ברוב המקרים, מסווגות כהוצאה ומגדילות את הוצאות החברה במלוא העלות, ה־IFRS מאפשר טיפול שונה.

על פי התקן הבינלאומי, יש להוון עלויות בגין פיתוח ולסווגן במאזן כהשקעה בנכס בלתי מוחשי, אם הן עומדות בכמה תנאים. חלק מהתנאים אפשר להציג דרך השאלות הבאות: האם קיימת היתכנות טכנית ופיננסית להשלמת הנכס? האם בכוונת החברה להשתמש בו או לממשו? האם צפוי שהנכס יפיק הטבות כלכליות עתידיות? והאם עלויות הפיתוח ניתנות למדידה באופן מהימן?

בינתיים, ולפחות עד שארצות הברית תאמץ באופן מלא את גישת ה־IFRS, שתי חברות זהות, אשר אחת מהן מדווחת לפי הכללים האמריקאיים ואחת לפי הכללים הבינלאומיים, עשויות בהחלט להציג דו"חות כספיים השונים זה מזה באופן מהותי.

קחו לדוגמה את חברת או.אר.טי, אשר הצהירה בעבר כי ברצונה להירשם למסחר בארה"ב. או.אר.טי עוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק מערכות לניהול ציי רכב ומוצרי תדלוק (דלקנים), וכפי שציינה בדו"חותיה, כדי להתמודד בתחרות הבינלאומית עליה להימצא בחזית הטכנולוגיות ולהשקיע לא מעט במחקר ופיתוח.

הדבר בא לידי ביטוי בדו"חות הכספיים. כפי שניתן להתרשם מהנתונים המצורפים, החברה הציגה צמיחה יפה בהכנסותיה וברווחים לאורך השנים, תוך שמירה על הוצאות מו"פ לא מבוטלות, שהיוו כ־10% מהכנסותיה עד לשנת 2007.

ב־2007 קרה דבר מוזר, לכאורה: הכנסות החברה המשיכו לצמוח ביותר מ־17%, אך ההוצאה על מו"פ קטנה ל־18.8 מיליון שקל - כ־7.7% מההכנסות. בשנים לאחר מכן, 2008–2010, התופעה התחדדה, כאשר ב־2010 ההוצאה על מו"פ ירדה לפחות מ־14 מיליון שקל, שהיוו פחות מ־6% מההכנסות.

הירידה בהוצאות המחקר והפיתוח אפשרה לחברה להציג רווח תפעולי גבוה יחסית.

מה גרם לירידה בהוצאות המו"פ? ב־2007 אימצו החברות הציבוריות בישראל את תקני ה־IFRS, ואו.אר.טי החלה להוון חלק מהוצאות הפיתוח שלה.

עד אימוץ ה־IFRS בארץ, הטיפול החשבונאי בעלויות פיתוח היה ברוב המקרים קרוב לטיפול החשבונאי בארה"ב - כלומר בדרך כלל נרשמו העלויות באופן מלא כהוצאה שוטפת בדו"חות. לכן, עד לשנת 2007 או.אר.טי לא היוונה הוצאות פיתוח, וכל התשלום בגינן נרשם כהוצאה בדו"ח הרווח והפסד.

ב־2007, כאמור, החלה החברה לדווח לפי התקן הבינלאומי החדש, וכך קרה שבין 2007 ל־ 2010 היא היוונה הוצאות פיתוח בסכום כולל של 25.1 מיליון שקל.

משמעות הדבר היא שהרווח התפעולי באותן שנים גבוה לעומת הרווח שהיה מוצג אילו החברה לא היתה מהוונת את הוצאות הפיתוח, או אם היתה מדווחת לפי התקינה הישנה. כתוצאה מהיוון עלויות הפיתוח, הסכום שהוון לא נרשם כהוצאה, אלא כנכס בלתי מוחשי במאזן החברה, ומופחת לאורך כמה שנים.

אלכס מילנר, מנכ"ל או.אר.טי | צילום: בועז אופנהיים

היוון אגרסיבי

כמובן שלא צריך לבוא בטענות לאו.אר.טי - היא בסך הכל יישמה את התקינה החשבונאית הבינלאומית, IFRS, שמן הסתם מבוססת על טיעונים חזקים התומכים בהיוון עלויות פיתוח.

לא ניתן להכריע איזו גישה "נכונה" יותר - זו של ה־US GAAP או זו של ה־IFRS. בכל מקרה, מה שחשוב הוא שכמשקיעים תהיו מודעים לסוגיה החשבונאית הזו ותבחנו את ביצועי החברות תוך התייחסות אליה.

או.אר.טי איננה מקרה בודד, כמובן, וניתן למצוא חברות נוספות אשר מהוונות סכומים לא מבוטלים של הוצאות פיתוח ואחרות. לצורך הדוגמה נציין את בזק, שרק ב־2010 היוונה הוצאות פיתוח של 218 מיליון שקל.

מצד שני, ניתן לציין חברות עתירות מחקר ופיתוח, שהיינו מצפים לראותן מהוונות הוצאות פיתוח באופן אגרסיבי, אך בחרו דווקא שלא לעשות כן. לצורך העניין נציין את חברת ויסוניק, העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק של מערכות אבטחה מתקדמות. ויסוניק הוציאה בשנים האחרונות 9–10 מיליון דולר על מו"פ מדי שנה - סכום העולה על 10% מהכנסותיה.

למרות זאת, החברה היוונה בשנים האחרונות סכומים זניחים של הוצאות פיתוח, שהסתכמו במצטבר בפחות ממיליון דולר.

האם זה בגלל שכל הוצאות הפיתוח שלה אינן עומדות בתנאי ה־IFRS שנדרשים לצורך היוון? כנראה שלא זו הסיבה, אלא הגישה של הנהלת ויסוניק.

האם העובדה שחברה מסוימת בוחרת להוון סכומים לא מבוטלים, וחברה אחרת בוחרת לא להוון, עשויה ללמד משהו על אותן חברות? אתם תחליטו.

בסופו של דבר, צריך להבין שאותו היוון של עלויות גורם להגדלת הרווח הנקי של החברות המהוונות בטווח הקצר לעומת חברות אחרות שלא מהוונות.

לכן, כאשר משווים תמחור של חברות רק על בסיס של מכפילי רווח, יש לבחון היטב את נושא רישום העלויות וההיוון, משום שהתעלמות ממנו עלולה להוביל למסקנות שגויות - וכך חברה שמהוונת באופן אגרסיבי עלולה להיראות זולה ביחס לחברה אחרת שאינה מהוונת, אף שבפועל לא זה המצב בהכרח.

שימו לב לפרטים האלו בעת ניתוח חברות - שלא יהוונו עליכם.

השורה התחתונה: היוון עלויות ורישומן במאזן גורמים להגדלת הרווח הנקי של החברה בטווח הקצר. לכן, כאשר משווים תמחור של חברות על בסיס מכפילי הרווח שלהן, יש לבחון כיצד הן מדווחות על הוצאותיהן. היוון אגרסיבי מסייע לחברה להיראות זולה ביחס למתחרות.

הכותב הוא מנהל השקעות בכיר במיטב בית השקעות