אפליקציה חדשה: חיים

ג'ה באום ויאן ג'אן קים נפגשו ב־2008 בצ'ט. שנה לאחר מכן הם כבר היו זוג נשוי והורים לתינוקת סה־רנג, "אהבה" בקוריאנית. ב־24 בספטמבר 2009 נכנסו השניים הביתה ומצאו את בתם ללא רוח חיים - עיניה פקוחות וצלעותיה בולטות מבעד לעורה הדק. היא מתה מרעב והזנחה. בשלושת החודשים שקדמו למותה, שלושת החודשים היחידים בחייה, היו הוריה עסוקים בטיפול מסור בבתם האחרת, אנימה - ילדה וירטואלית שעזרה להם לחסל מפלצות במשחק הרשת "פריוס אונליין". לפי כתב האישום נגדם, הם האכילו את בתם המציאותית רק פעמיים־שלוש ביום, בין סשנים של עשר שעות ויותר שבהן שיחקו ב"פריוס".

בריאן צ'ן | צילום: Jonathan Snyder

הסיפור הזה וסיפורי אימה דיגיטליים אחרים שוטפים לאחרונה את התקשורת העולמית כאילו היו משלים, תמרורים המזהירים מפני הסכנות הצפויות לאלו שייתנו לטכנולוגיה להשתלט על חייהם. טיפשות, אנוכיות, שטחיות, נרקיסיזם, בעיות ריכוז והתמכרות - זוהי רשימה חלקית של הרעות החולות המיוחסות שוב ושוב לעולם הטכנו־וירטואלי שהמרחק בינו לבין העולם הממשי מצטמצם ממש מדי יום. אחרי סדרה של מחקרים, ספרים וכתבות על השפעת האינטרנט על חיינו, עוברת כעת תשומת הלב לשלב הבא: מה קורה לנו כשהמחשבים הולכים איתנו לכל מקום.

"מקטרת הקראק הדיגיטלית שבכיס שלנו", קורא בריאן אקס צ'ן לסמארטפונים ולטאבלטים, ובעיקר לאייפונים ולאייפדים. כבר חמש שנים שצ'ן הוא הכתב שמסקר את אפל עבור "וויירד", מגזין הטכנולוגיה המוביל בעולם. עכשיו הוא מתפנה לבחון מה הסם הקטלני בכיס עושה לנו, ואיך אפל, עם המוצרים שהופכים את המשתמשים למכורים, משנה את בני האדם. את התוצאות כינס בספר "מחוברים תמיד", שכותרת המשנה שלו עוסקת באופן שבו האייפון שחרר אותנו ואפשר לנו לחיות בעולם שבו עושים הכל, בכל זמן ובכל מקום, אבל בעצם כלא אותנו ("Always On: How the iPhone Unlocked the Anything-Anytime-Anywhere Future, and Locked Us In"). עם 300 מיליון משתמשי אייפון בעולם, ברור שצ'ן נוגע בסוגיה מהותית. מה שקורה להם היום הרי יקרה לכל השאר, בעתיד הקרוב או הרחוק. לא בכדי זכה לתשומת לב ולשבחים. "זהו מסע מרתק אל עתידן של קצות אצבעותינו", הגדירו אותו ב"וואניטי פייר". מבחינת צ'ן עצמו, המחקר שעשה היה גם מסע אישי. "כשקיבלתי את המכשיר הראשון שלי, ב־2007, חשבתי: 'הדבר הזה טיפשי, אין לו בכלל מקלדת'", הוא מספר בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "אבל ניסיתי לשמור על ראש פתוח, ובסוף הוא שינה את חיי". ולא רק את שלו. "אני חושב שאנחנו חיים בזמן מיוחד מאוד, חסר תקדים. זה לא דומה לאף טכנולוגיה שצמחה בעבר", הוא מודה.

ובכן, זה המקום לציין שצ'ן בן 26. הוא צמח עם הטכנולוגיה והשינויים שהיא נושאת, ובניגוד לאחרים, רובם כנראה מבוגרים ממנו, אינו ממהר להיגרר לתוכחות ולנבואות שחורות. הוא אוהב את מהפכת ה"הכל־בכל זמן־בכל מקום" שחוללו הסמארטפונים. קודם כל, הוא אוהב אותה כמשתמש. "אני לא הולך לאיבוד יותר", הוא מסביר. "יש לי חוש כיוון נורא, אני אידיוט גיאוגרפי. בעבר הייתי הולך לאיבוד כל הזמן. בזכות אפליקציית המפות של האייפון פתאום אני יכול לבקר חברים בניו יורק ולהסתדר לבד ברכבת התחתית". זו רק דוגמה אחת קטנה, זו לא המהפכה. המהפכה נעוצה בכך שלכל אחד יש עוד ועוד דוגמאות קטנות כאלו. "האייפון הוא לוח חלק, הוא יכול להיות כל דבר עם האפליקציה המתאימה", צ'ן מתלהב, "הוא מכשיר שונה לאנשים שונים, הוא מאות אלפי דברים שונים, וזוהי רק ההתחלה".

ויש לו גם הסבר לכך שהאייפון, בסופו של דבר, מרגש כל כך הרבה אנשים. "במובנים רבים, זהו הגאדג'ט הראשון שמתקרב לחלום על מכשיר מושלם, זה שעושה הכל. כמו מכשיר הקשר שהוא שעון יד של דיק טרייסי או הסלולרי שפורץ מנעולים וסורק טביעות אצבע אצל ג'יימס בונד", כתב בספרו. "זו המשיכה הבלתי מעורערת אל המכשיר שהחומרה המינימלית שלו נעלמת, ואפליקציה הופכת אותו לכל מה שבעליו רוצה".

התקפי חרדה טכנולוגיים

קצת כמו האייפון, גם הספר של צ'ן הוא הרבה מאוד דברים שונים בבת אחת. הוא סוקר את המודל העסקי של אפל, ואז חותך לפרק שמתאר כיצד הסמארטפונים ייצרו בחיינו שינויים דרמטיים מכפי שאנחנו יכולים לדמיין, ואז חותך לבדוק לעומק את הטענות על השפעת הטכנולוגיה הזו על המוח.

זו חזית מרכזית במאבק של צ'ן על הסמארטפונים בכלל והאייפון בפרט: הגנה על שמם הטוב שמוכתם שוב ושוב. אמנם אין עדיין מחקרים שעוסקים באופן ישיר בהשפעותיהם, אבל הסמארטפונים הם הרי אוסף משוכלל של טכנולוגיות קיימות - מרדיו וטלוויזיה דרך מחשב, אינטרנט, נגן מוזיקה, קונסולת משחקים, מכשיר ניווט וכן, גם טלפון. כך שצ'ן הסתמך על מחקרים שבוחנים את השפעת הטכנולוגיות הללו, והגיע למסקנה ש"אין שום הוכחה חותכת לכך שטלפונים חכמים עושים אותנו טיפשים יותר".

השקת אייפון 4 | צילום: תומי הרפז

אז למה כל כך הרבה אנשים טוענים שהסמארטפונים מזיקים לנו?

"עיתונאים וסופרים כמו ניקולאס קאר (מחבר רב־המכר 'רדודים: מה האינטרנט עושה למוחנו', שבו הציג מחקרים על נזקי האינטרנט) נתקפים חרדה מול הטכנולוגיות החדשות, אז הם אומרים לעצמם: 'אם אני מרגיש שזה עושה אותי טיפש, אולי כדאי שאחפש מחקרים שמחזקים את הטענה'. הם תופרים יחד מחקרים לא רלבנטיים. יש להם טיעונים חלשים בלי הרבה ראיות. ב'ניו יורק טיימס', למשל, קישרו מחקר שמראה שעכברושים צריכים לנוח 20 דקות כדי לספוג מידע חדש למחקר על מולטי־טסקינג, והסיקו שטלפונים חכמים עושים אותנו טיפשים. מדענים לא עובדים ככה, רק עיתונאים שמהנדסים את האמת לאחור. זה לא שאני חושב שאין בכלל סיבות לדאגה - אבל אני חושב שאנחנו זקוקים ליותר מחקר לפני שאנחנו מחליטים".

צ'ן בוחן מחקרים שונים ומצביע על פגמים שחותרים תחת התוקף שלהם. במקביל הוא מציע מחקרים אחרים, כאלה שמחזקים את העמדה שלו על נפלאות הטכנולוגיה והמולטי־טסקינג שהיא מרעיפה עלינו. הוא כותב, למשל, על מנגוס קרלסן הנורבגי, שבגיל 19 היה השחמטאי הצעיר ביותר אי פעם שדורג ראשון בעולם. קרלסן תיאר את עצמו כ"מבולגן עם נטייה לעצלנות", וסיפר שהוא נוהג להתאמן בשח אונליין, במקביל לצפייה בטלוויזיה ומשחקי מחשב. "קרלסן לא נעשה עילוי בזכות למידה סיסטמטית, אלא בזכות הכאוס, חוסר הסדר וחוסר העקביות של העולם הדיגיטלי".

חוץ מזה, הוא מזכיר, מולטי־טסקינג אינו עניין של טכנולוגיה. זה תמיד היה חלק מהתרבות האנושית. קחו למשל גידול ילדים. "אם אתם חושבים שטוויטר הוא מגנט תשומת לב, נסו לחיות עם ילד", מצוטט הנוירופסיכולוג ואוגהן בל בספרו של צ'ן, "ילדים הם הדבר שהכי מסיח את הדעת, וכשיש לך שלושה או ארבעה בבית בלתי אפשרי להתרכז בדבר אחד".

טיעון נוסף שצ'ן תוקף הוא זה שלפיו הטכנולוגיות החדשות פוגעות במוח ממש ברמה פיזית. "נעשה שימוש נרחב לרעה ברעיון של נוירופלסטיקה, היכולת של המוח להשתנות", כותב צ'ן. "גם אם פעילות המוח אכן משתנה בזמן גלישה באינטרנט, זה לא אומר הרבה: המוח אמור להשתנות בכל רגע ובכל יום כי זה בדיוק מה שהמוח עושה".

עשרת הדיברות של האייפון

הוא לא מתווכח לשם הוויכוח. יש מחקרים שאת תוצאותיהם הוא מקבל, ולרגעים אפילו נדמה שהוא ממש מותח ביקורת קלה. וגם אז הסמארטפונים מספקים לו את גלגל ההצלה. כך, צ'ן מודה שהגלישה באינטרנט כפי שהיא נעשית היום היא בעייתית, ולכן תוחלף בהדרגה בממשקים הנקיים ברוח אפל. "גלישה באינטרנט היא טכנולוגיה ישנה", הוא כותב בספרו, "היפר־טקסט הוא אלמנט של גלישת אינטרנט מסורתית, והיא עתידה להתחלף. עיצוב הרשת היום מבלבל מאוד וכאוטי ורועש, עם כפתורים ותפריטים מכוערים והיפר־לינקים בכל מקום. אבל אנחנו מתחילים לראות איך כתוצאה מטכנולוגיות כמו האייפד אנשים יוצרים עיצובי רשת עם פחות אלמנטים מסיחי דעת ופחות בלגן. נוצר סטנדרט חדש לעיצוב רשת.

"מערכת ההפעלה של אפל, שנמצאת גם באייפון וגם באייפד, נוטשת את הממשק המסורתי. חץ העכבר והחלונות שמונחים זה על זה נעלמו; עכשיו החץ היחיד הוא האצבע האנושית שנוגעת במסך. חשוב מכך, כל אפליקציה ממלאה את המסך לחלוטין, אנחנו יכולים לראות רק אפליקציה אחת בכל רגע. בעתיד גם כל חלונות הפופ־אפ המעצבנים ותיבות הניווט הקטנטנות ייעלמו, ויוחלפו באייקונים גדולים ונוחים. זה יאפשר לנו להתרכז יותר ולספוג מידע יותר בקלות".

להציל חיים, למנוע פשעים

אז צ'ן אופטימי. הוא חייב להיות: כמי שגדל בקליפורניה בשנות השמונים והתשעים, המציאות הדיגיטלית היא המציאות היחידה שהוא מכיר. "גדלתי בחדרי צ'ט ולמדתי לתקשר עם אנשים ברשת", הוא מספר, "זה משהו שהסתגלתי אליו לאורך השנים והצלחתי להשתמש בו כדי להתקדם בעבודה וליצור חברויות מוצלחות". בספרו הוא כותב גם: "אני פוגש אשה במציאות ואחר כך ממשיך לפלרטט ברשת; למעשה רוב מערכות היחסים שלי היו מבוססות על שיחות ברשת". כשהוא הכיר מישהי שממש העדיפה תקשורת פנים אל פנים, הוא כותב, הקשר לא צלח, אבל "זה סגנון חיים שעזר לי לבנות מערכות יחסים טובות עם אנשים".

מעבר לקשרים הבינאישיים שלו עצמו, צ'ן מתאר בהרחבה את הטוב שתרבות ה"מחוברים תמיד" עוד עתידה להרעיף עלינו, במיוחד בתחומי הביטחון, החינוך והבריאות. אוניברסיטת Abilene Christian בטקסס, למשל, חילקה לכל הסטודנטים והמרצים אייפונים, שהופכים את כל השיעורים לאינטראקטיביים, כולל חיפוש חומרים ברשת ושליחת מסדרים מיידיים בין כל הנוכחים. "זה לא העניין של המכשיר", אמר לצ'ן פרופ' ביל רנקין, מנהל המחלקה לחדשנות חינוכית באוניברסיטה. "זו שאלה של איך אנחנו חיים ולומדים במאה ה־21, עכשיו כשיש לנו אמצעים כאלה. אני חושב שזו הפלטפורמה הבאה של החינוך". כך בעצם מנסה האוניברסיטה להתמודד עם השינוי שכבר חל, זה שבו שטף המידע שבאינטרנט, שנהיה זמין עוד יותר עם הסמארטפונים, חותר תחת ספרי הלימוד, המרצים המומחים והלימודים הפרונטליים בכיתה. צ'ן סבור ש"הסמארטפונים נחוצים לשדרוג ההשכלה הגבוהה בכל העולם. כבר אין לנו צורך בקבלת מידע - אחרי הכל, המידע נמצא בכל מקום. תחת זאת, אנחנו צריכים ללמד זה את זה איך לנתח אותו".

השכלה זה חשוב, אבל סמארטפונים יכולים לעשות הרבה יותר מזה. צ'ן כותב על דן וולי, מתכנת אינטרנט אמריקאי שברעידת האדמה בהאיטי נקבר תחת הריסות בית מלון והצליח לשרוד בזכות האייפון שלו - הוא צילם את רגלו הפצועה, נעזר בפלאש כדי להצליח לראות אותה בחשכת ההריסות, והשתמש באפליקציית עזרה ראשונה כדי להעניק לעצמו טיפול רפואי בסיסי. הוא מרחיב גם על מדענים מאוניברסיטת ברקלי שפיתחו אביזר שמאפשר לכל בעל טלפון חכם, בכל מקום, לאבחן מלריה ושחפת ללא שום הסמכה רפואית. במקביל עובדת חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון על אפליקציה שתאפשר לחולי סוכרת לעקוב אחר רמת הסוכר בדם. כבר היום יש אפליקציות שמאפשרות לאנשים לערוך לעצמם בדיקות שמיעה, או לעקוב אחרי הדופק ולחץ הדם. והדוגמאות ממשיכות.

"אני מזכיר בספר למשל את עדשת המגע שמפתחים היום, שאוספת מידע מגלגל העין ומשדרת אותו לסמארטפון", הוא אומר. "כיוון שהעין מכילה מידע על כולסטרול ולחץ דם ועוד, היא מאפשרת לך לקבל מדד מעודכן של הגוף שלך בזמן אמת ואפילו לדעת שאתה עומד להיות חולה לפני שאתה מרגיש חולה. זה יכול למנוע ביקורים לא הכרחיים אצל הרופא. יעברו עוד כמה שנים עד שזה יקרה, אבל זה האזור שבו מתמקדים עכשיו הפיתוחים. ואני חושב שזה חיובי".

מכיוון אחר, צ'ן מבהיר שאנחנו נכנסים "לעולם שבו כולם דורשים דין וחשבון מכולם. כל מעשה פסול, כמו גניבה, זיהום, השלכת אשפה, התעללות בילדים או הטרדה מינית, יהיה קשה יותר לביצוע". זה חייב להיות, הוא אומר, בעולם שבו כל אחד יכול לצלם הכל בווידיאו מהסמארטפון, ושבו אחד מתחומי האפליקציות החמות והצומחות ביותר הוא זה של שידור חי מהאייפון, כפי שמפתחת חברת יוסטרים. אפליקציות כאלה פשוט יהפכו מאות מיליוני אנשים לעיתונאים ושוטרים חובבים. אפשר רק לדמיין מה זה יעשה לפרטיות שלנו, ולתחושת הביטחון. לטוב ולרע.

זה לא נגמר שם. כדי לראות את העתיד שלנו, סבור צ'ן, אנחנו צריכים להסתכל על פרופ' תאד סטרנר מקולג' ג'ורג'יה טק, שמסתובב כבר כמעט 20 שנה עם מסך מחשב מול עינו השמאלית. מהמסך משתלשל כבל אל המחשב שבתיק, מקלדת ליד אחת יושבת בכיס, וכמעט בכל רגע סטרנר מחפש דברים באינטרנט או רושם לעצמו הערות, תוך כדי הליכה ושיחה.

פרופסור תאד סטרנר

הסמארטפונים, וצ'ן הוא לא הראשון שמבחין בכך, הם הצעד הראשון בדרך לעולם כזה, של מציאות מוגברת (Augmented Reality), של שכבות מידע המולבשות על כל דבר שאנחנו רואים, מהמוצר שעל המדף בסופר, דרך האוטובוס שעצר הרגע בתחנה ועד האנשים שנמצאים סביבנו וממש עכשיו מצייצים בטוויטר. "הטכנולוגיה תגיע קרוב יותר לגוף שלנו, נוכל ללבוש את המידע על הגוף. בלתי נמנע ששם העתיד", הוא כותב.

הדברים קורים מהר. "אחרי שפרסמתי את הספר כמה מהתחזיות שלי בתחום הביטחון כבר החלו להתגשם. יש כבר אפליקציה שנקראת Moris, שיכולה לסרוק את גלגל העין או לקחת טביעות אצבע ולהצליב את המידע עם מאגר המשטרה כדי לבדוק בזריזות אם החשוד מוכר למערכת. הליך כזה לוקח היום שבע שעות - ואם לשוטרים אין ראיות מוצקות הם לרוב יעדיפו לא לבצע אותו. האפליקציה עולה כרגע 30 אלף דולר אז לא כל שוטר יכול להסתובב איתה, אבל אני מניח שבעוד חמש־עשר שנים היא תהיה נפוצה יותר. זה יכול להוביל למעצרים מדויקים יותר".

ויש עוד צד לעניין: מדובר בעולם כלכלי חדש ופורח. המכשיר הכל כך צעיר הזה כבר הוביל ליצירת מקצוע חדש ולעתים רווחי למדי, וצ'ן מתעכב גם על הנקודה הזו: אנשים מוכשרים יכולים, בעזרת השקעה מינימלית, להרוויח הרבה מאוד כסף, בלי שום צורך במנגנוני שיווק או הפצה, בלי יתרון לגופים חזקים יותר על פני נערים שפיתחו משהו בגראז'. הצרכנים, מצדם, לא ממש מרגישים שהם משלמים הרבה.

התאגידים ישלטו בתוכן

העתיד אולי נראה מרשים, אבל בינתיים מה שהרוב עושים עם האייפון זה לזרוק ציפורים או לשפד פירות, וזה גם מה שרוב האנשים מפתחים.

"משחקים הם הלהיט הכי גדול בחנויות האפליקציות, אבל אני לא חושב שאפשר להגיד שהמשחקים הם טובים או רעים. זה תלוי בתוכן, בתדירות הצריכה, לא במדיום. יש משחקים שאנחנו חושבים שהם טיפשיים רק כי הם נראים ככה - אבל האם הם באמת מזיקים לנו או הופכים אותנו לטיפשים? אנגרי בירדס הוא משחק ילדותי, חמוד ופשוט בצורה מקסימה. זו הסיבה שאנשים אוהבים אותו, כי הוא מספק הסחת דעת מענייני היומיום. זה משחק מלא בתמריצים שגורמים לך להרגיש טוב על הישגים שלך תוך כדי משחק. האם זה כל כך נורא? לי זה נראה בסדר גמור".

ומה לגבי קטגוריית האפליקציות השנייה הכי פופולרית, יישומים לשיפור הפרודוקטיביות?

"זה מוכיח שמה שאנשים מחפשים זה שילוב טוב בין עבודה ושעשועים. זו חלק מהסיבה לכך שהבלקברי מתרסק: הטלפון הזה ממוקד לגמרי בעניינים עסקיים. הם לא מבינים שאנשים נהנים ממוצר שמספק את צורכי הפנאי שלהם לצד הצרכים המקצועיים".

כן, צ'ן נשמע לפעמים כמו יחצן של אפל. הוא מסקר את החברה, אבל הוא בהחלט מכת המעריצים. אין לו בעיה להודות שאת רוב מה שהאפליקציות עושות והאייפון מציע כבר עשו בעבר. אבל כאן, מבחינת צ'ן, נעוץ כוחה של אפל: "הם תמיד עבדו כך - למדו טכנולוגיות קיימות ומצאו איך לעשות את הדברים טוב יותר". "אפל לא בהכרח ממציאה דברים, היא יותר ממציאה אותם מחדש", אמר לצ'ן מאט דראנס, ממפתחי האייפון, וצ'ן מוסיף: "בעבר הספקיות שלנו שלטו בסלולריים. הן אמרו ליצרנים אילו פיצ'רים צריך. אפל החליטה להשיג את השליטה הן על התוכנה והן על החומרה ולתת לנו טלפון שאנחנו באמת רוצים". כשהחומרה והתוכנה באות מאותו בית, הן מסתדרות טוב יותר זו עם זו והתפעול כולו חלק יותר.

ובכל זאת, לרגעים אפילו צ'ן מוכן להודות שלחיים "מחוברים תמיד" יש גם צדדים אפלים. "המחיר העיקרי הוא שאנחנו זורקים את הפרטיות מהחלון. אובדן הפרטיות מובנה בעובדה שאנחנו מחוברים כל הזמן, כי אנחנו מתחברים למרחב של מישהו אחר, שירות של מישהו אחר. חברות למטרות רווח שולטות בטכנולוגיות האלה, והן, באופן פוטנציאלי, יכולות להשתמש במידע באופן שלא ימצא חן בעינינו. הן הרי עושות כסף, והרבה מהן מרוויחות מסחר במידע".

איך נלחמים בפוטנציאל לשימוש ברעה?

"קודם כל אנחנו צריכים להיות זהירים מאוד לגבי מה אנחנו שומרים על המכשירים האלה ומה אנחנו חולקים עם אנשים באינטרנט. אנחנו לא יכולים לשים על הטלפון שום דבר שאנחנו לא רוצים שאנשים אחרים יידעו עלינו. חוקי הפרטיות אינם עומדים בקצב של הטכנולוגיה - בארצות הברית, אם נעצרת לשוטרים יש הזכות לעשות חיפוש בכל חלק בטלפון שלך באותה קלות שבה הם פותחים חבילת סיגריות. אנחנו צריכים לשנות את החוקים, חייבים לפעול עכשיו, אחרת החששות האלה רק יגברו".

מעבר לסוגיית הפרטיות, לכוח האדיר של חברות הטכנולוגיה עלולות להיות השלכות נוספות. צ'ן מראיין בספר את כתב "ואניטי פייר" מייקל וולף, שטוען כי אפל לא אישרה את האפליקציה של הטור שלו בגלל ביקורת שכתב על החברה בעבר. "אפל היא כבר מו"ל מדיה משפיע מאוד, בעקבות ההצלחה של האייפון והאייפד, והיא רק תתחזק", אומר צ'ן. "ככל שההשפעה של תאגיד גדלה כך החופש היצירתי וחופש הביטוי שלנו נפגעים. כשמגזינים ועיתונים מוציאים אפליקציות לטאבלטים הם צריכים למצוא דרך לעמוד על שלהם כדי לשמור על חופש מערכתי, כך שתאגידים לא ייהפכו לשומרי הסף של התוכן שלנו".

ובאופן אישי, אילו השפעות שליליות יש לאייפון? איך הוא השפיע עליך לרעה?

"אני אף פעם לא מפסיק לעבוד. אני יכול לבדוק אימייל בכל מקום ואני מתקשה לא לעשות את זה. האייפון גורם לאנשים להרגיש שהם תמיד יכולים להשיג אותי. אבל אני מנסה להרגיל את עצמי להתנתק כשאני לא בעבודה או בסופי שבוע ולהגיד שאני לא זמין. אני מציב לעצמי גבולות, והרבה אנשים יצטרכו להתחיל לעשות את זה. יש לנו היכולת לשלוט בזה, אנחנו לא צריכים להיות קורבנות של הטכנולוגיה, אנחנו יצרנו אותה.

"זה טבעי שאנשים מפחדים, חרדה מטכנולוגיה חדשה היא עניין ישן. סוקרטס פחד מהעט, בעבר גם פחדו מספרים וחשבו שהם יגרמו לאנשים להשתגע. עם הטלפונים החכמים אנחנו נכנסים לעידן חדש. אבל שרדנו את העט והספר והטלוויזיה והקומיקס. אני חושב שאנחנו נהיה בסדר"