כך נראית מערכת פוליטית שלא מצליחה לעמוד בקצב

"זו מלחמת הכל בכל", כך הגדיר אתמול (ד') פקיד ציבור בכיר את האווירה במסדרונות הממשלה. המאבקים שמתנהלים ברשת וברחובות מוציאים את מקבלי ההחלטות מדעתם. בכנסת כולם רוצים לגזור קופון, ובממשלה הפקידים אובדי עצות לנוכח הלחץ על השרים.

גלי המחאות סביב הקוטג', תנאי הרופאים המתמחים ומחירי הדיור תפסו את הפוליטיקאים בירושלים בהפתעה. חלקם אמנם רגילים להפגנות מחוץ לבית, אבל היקף המחאות הנוכחי, והזמן שהמחאות נותרות בכותרות, מפחידים אותם ומאיצים בהם לפעול.

אך משמעות המילה "לפעול" משתנה לפי התפקיד. בעוד שהכנסת ניזונה ממחאות ופותחת בפני הח"כים הזדמנויות להצטייר כקשובים או מושיעים, נאלצים משרדי הממשלה ליישם תוכניות עבודה מעשיות, ולייצר הצלחות. התוצאה הכוללת - כאוס שפעם מקדם פתרונות ופעם תוקע אותם.

מהומה בלי תוצאות

הימים האחרונים סיפקו כמה דוגמאות לכאוס הזה. האופוזיציה בלמה את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, ועיכבה את אישור החוק בתירוצים עמומים. כתוצאה ממאבק פנים־ממשלתי בין שר החוץ אביגדור ליברמן לבין הליכוד, בפרט ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ, חל צינון עמוק ביחסים בין שטייניץ לבין סיעתו של ליברמן, ישראל ביתנו. עד כדי כך שאנשי האוצר החרימו ישיבה שנועדה לקדם את החינוך הפיננסי - עוד עניין שדרכו חולבים את הציבור. שר הפנים אלי ישי הודיע אתמול שהוא תומך בהצעת חוק ל"דיור בר־השגה", שניות לפני שהקואליציה הפילה אותה.

עניין הדיור נותר נושא מרכזי עבור ראש הממשלה. משעות הצהריים אתמול, כינס נתניהו בלשכתו את שר השיכון אטיאס ואת שטייניץ כדי לנסות לגבש הסכמה בעניין כלים נוספים לטיפול בבעיית הדיור לחסרי דיור, ובראשם שאלת גובה מחירי המינימום במכרזי "מחיר למשתכן" של משרד השיכון. במשך היום נכנסו השרים ויצאו מחדרו של נתניהו; בכל פעם שלח אותם ראש הממשלה לשפר את הצעותיהם, וצוותים מקצועיים ממשרדי האוצר והשיכון נועדו עמם מחוץ ללשכת נתניהו כדי לסייע להם בכך. לבסוף הסתיים הדיון ללא תוצאות.

נראה כי הספורט הפרלמנטרי של הגשת הצעות חוק כלכליות או ייזום דיונים על ההתייקרויות הפך לפופולרי יותר מתמיד. בימים האחרונים דנו ועדות הכלכלה, הכספים, וביקורת המדינה - פעמים רבות בחפיפת נושאים - בהשתוללות מחירי שוק החלב, המזון, הדלק ועוד. כמה מהשרים מלינים שהח"כים משאירים את הנושא על סדר היום כדי לגרוף כותרות.

בנימין נתניהו | צילום: בלומברג

רוצים להיות חברתיים

גם האופוזיציה, המרוויחה המסורתית מקריסת מערכות, מבולבלת. מפלגת האופוזיציה הענקית קדימה חלושה. יו"ר האופוזיציה ציפי לבני מגבשת בימים אלה תוכנית כלכלית עם פרופסורים לכלכלה. באותו הזמן יריבהּ הפוליטי של לבני, שאול מופז, רוקם תוכנית חלופית בהתייעצות עם פרופסורים אחרים. סיעות העבודה, העצמאות וש"ס קיימו בנפרד דיוני בון טון כדי "לעדכן" את תפיסת העולם החברתית שלהם.

למרות ההתנגשויות וההתעקשות לפעול בבידול, שימשה הכנסת בחודשים האחרונים סוכן לא רע של הציבור בהיבט הכלכלי; אמנם סוכן פזור דעת, רודף תקשורת ובעל פיצול אישיות, אך גם שרושם הצלחות. הממשלה שינתה את מדיניות המסים שלה באמצע השנה וויתרה על מסי דלק, מינתה ועדות לפירוק הריכוזיות והוזלת המזון, ומהססת בכל הנוגע להעלאת גיל הפרישה.

הקרדיט, כמובן, מגיע יותר למוחים מאשר לכנסת. הפעילים הרשימו את הממשלה כאשר פעלו לעתים באופן מאורגן וממוקד. הם גם גילו דרכים לעקוף את הח"כים. לכנסת נרשמו יותר שדלנים חברתיים מאי פעם. בימים האחרונים הם גם הביעו שביעות רצון מהכלים הטכנולוגיים החדשים שמקשים על הפוליטיקאים לשקר להם. בעזרת אתרים שפיתחו קבוצות לקידום שקיפות ציבורית, כמו "כנסת פתוחה" ו"תקציב פתוח", הם איתרו את הח"כים שמדברים על נדל"ן אך כלל לא נכחו בדיונים בכנסת ותקפו אותם. הם קראו את חוק הווד"לים (ועדות דיור לאומיות) שאושר, ומתחו ביקורת על כרמל שאמה שהגיע למאהל להזדהות - ולמחרת אישר את חוק הווד"לים בלי להזריק לתוכו דיור בר־השגה. הם ראו את שר השיכון אריאל אטיאס משיג מענקים לפריפריה - שאושרו בתוך שבועיים מהרגע שבו הושגו ההסכמות - ומבינים שהקלישאה "זה הכל עניין של רצון" נכונה.

ציפי לבני, יו"ר האופוזיציה | צילום: עמית שאבי

השרים גם הם אינם זקוקים לזעקות של הח"כים. המחאות מגיעות למקבלי ההחלטות במהירות מכאיבה. לכל שר ומנכ"ל ממשלתי יועצי תקשורת שמעדכנים אותם בזמן אמת בכותרות הראשיות בשלל אמצעי התקשורת. הם גם חולפים על פני הפקידים במשרדיהם ובלשכות ורואים בצגיהם את הכותרות הראשיות המאשימות אותם. במשרדים הבכירים - ראש הממשלה והאוצר - מנסים בכל הכוח לקדם אסטרטגיה אקטיבית. כמה בכירים הועלו לשידור, חולקו דפי מסרים, ואורגנו לעיתונאים יותר שיחות רקע עם הפקידים.

בכיר במשרד רה"מ ניתח את המצב וחשף גם את המאבק הפנימי בממשלה בין הפוליטיקאים לפקידים. "הדרג הפוליטי רגיש מאוד - וכך נגזרת התגובה שלהם - איך למנף את המחאות לטובתם הציבורית בטווח הקצר. הדרג המקצועי פחות רגיש, וגם פחות מודע או עסוק בניסיון לצפות את ההתפתחויות. אך הקמפיין האגרסיבי דוחק בשרים לייצר תוצאות בתוך 48 שעות, והם מלחיצים את הפקידוּת, מה שמוביל ליצירת עיוותים בעבודתה". הוא הוסיף כי "דווקא השרים המשמעותיים פוחדים מהתגובות לאחר שראו מה עשו לאלי ישי - ומסרבים להתראיין".

בכנסת מעריכים כי המצב המדיני והביטחוני היציב יחסית, הרשתות החברתיות וההצלחה במחאת הקוטג' סייעו להסיט את מטוטלת השיח הציבורי לעבר הדיון על הכיס.אולם ח"כ שלי יחימוביץ', חברת ועדת הכספים לשעבר שהמתינה שנים להתעוררות מעין זו של מעמד הביניים, הזהירה כי "השיח הכלכלי עדיין בוסרי". לדבריה, "צריך לרקום קשר ישיר בין כל המאבקים - מתמחים, דיור וחלב. זה הכל אותו מאבק של ציבור ענק שסובל מחוסר ביטחון תעסוקתי מול קבוצה קטנה שגורפת משאבים וזוכה להטבות מס".

הפנים שעוזרים למחאות

ברגע שהבינו הפוליטיקאים כי מאחורי המפגינים עומד מרבית הציבור, הם עיצבו מחדש את מדיניותם באורח מעורר השראה. בימים האחרונים ניתן לראות את הנבחרים משנים את דעותיהם מהר יותר, מתאימים אותן להלכי הרוח, ולעתים גם מחליפים אותן לחלוטין. כך, שרים מאשרים פתרונות שאותם תקפו בעבר כהצעות פופוליסטיות.

בכנסת אף נדחקים השרים ומנהלי החברות לפינות, בעוד שלנציגי המוחים לפתע מתייחסים בהדר וכבוד. בדיונים האחרונים, למשל, רוממו הח"כים את מובילי המחאות - כסתיו שפיר ויפתח שקד - וחיזרו אחריהם הרבה יותר מאשר אחרי המנכ"לים ופקידי האוצר.

ניתן ללגלג על צביעות הנבחרים, אך גם אפשר להאמין שכאשר הציבור פועל באופן מאורגן ומקדם עמדות ממוקדות, הדבר מתורגם למהלכים פרלמנטריים וממשלתיים רציניים, כמו בדמוקרטיה ייצוגית תקינה.

עם זאת, יידרש זמן עד שיאושרו המהלכים המשמעותיים שדורשים המפגינים. כל עוד המחאה תמשיך לחולל תמורות של ממש בסדר העדיפויות ובשיח הציבוריים - משתתפי המחאות יכולים לטפוח לעצמם על השכם.

"הממשלה הסתכלה על אזרחים רק דרך טבלאות אקסל", אמר לי אתמול ח"כ כרמל שאמה־הכהן, שהזדרז לבקר במאהל המחאה מיד עם הקמתו. "בזכות עוצמת המחאות, זה משתפר. הם מסתכלים מנקודת מבט הרבה יותר אנושית".