יום לאחר ההפגנה הגדולה: רבים מהמאהל ברוטשילד מתוסכלים

יום אחרי מפגן הכוח הגדול שהוציא רבבות לרחובות תל אביב, ובקרב רבים מדרי המאהל ברחוב רוטשילד בתל אביב יש תחושה קשה של תסכול, כשבמקביל נשמעות האשמות הדדיות בין מובילי המאבק.   

מסתבר שנציגי אגודת הסטודנטים הסתכסכו עם מנהלי המאבק, דפני ליף וחבריה, שלא אפשרו להם לנאום בכנס.

עופרי, נציג התאחדות הסטודנטים, אמר ל"כלכליסט" כי "אנחנו מתוסכלים מכך שלא איפשרו לנציג שלנו לנאום. אנחנו לא גוף פוליטי אך יחד עם זאת בחרו שלא לאפשר לנו לדבר בהפגנה. אגודת הסטודנטים היא חלק מהמאבק, נציגים שלנו נמצאים בועדות בכנסת, גרמנו לכך לכך שהדיון על חוק הוד"לים ידחה. חשוב לציין שהמאהלים מחוץ לתל אביב הוקמו בעזרת אגודת הסטודנטים, והיום אף תתקיים צעדה בירושלים לכנסת. אנחנו נמשיך להיאבק, אנחנו נאבקים על דיור הוגן, ויש לנו, בניגוד לקבוצות אחרות כאן, גם דרך פעולה. אנחנו לא מוחים בשביל למחות, אנחנו מוחים כדי למצוא פתרון".

אורי, שהתגייס למאבק לפני כשבוע אמר ל"כלכליסט": "לא ייתכן ש-20 אנשים יכתיבו כאן לכולם איך המחאה שלנו תיראה. אני לא מוחה רק על הדיור, אני מוחה באופן כללי על המשטר הקפיטליסטי החזירי.

"השפעות ממדריד" 

היו גם קולות אחרים במאהל היום. כך לדוגמה, איה שושן, בת 27, חזרה ארצה בשבוע שעבר ממחאות מדריד היישר למחאת האוהלים ברוטשילד, ומיד מונתה למנהלת האסיפה הכללית במאהל. לדבריה, "הגעתי לרוטשילד אחרי חודשיים של הפגנות סוערות במדריד שמוחות על המדיניות הכלכלית של הממשלה והכשל הדמוקרטי במדינה. אני נמצאת בקשר יומיומי עם פעילים מרכזיים במדריד שמביעים עניין במחאה בישראל. אנחנו למדים מהם את שיטת העבודה הדמוקרטית, אימצנו את מודל האספה הכללית, לפיו כל אחד מביע את עמדתו וההחלטות נקבעות באופן דמוקרטי. בינתיים שיתוף הפעולה קורה רק במאהל ברוטשילד, השאיפה היא להטמיע את שיטת קבלת ההחלטות גם במאהלים נוספים".

לשושן חשוב להדגיש כי יש מגוון דעות במאהל לגבי מטרות המאבק והדרישות שיועלו, ולשם כך מתארגנות אסיפות וקבוצות דיון ולמידה. "אני סבורה כי המאבק אינו מאבק על הדיור", אמרה שושן. "הדיור הוא סימפטום לשלל בעיות כלכליות חברתיות במדינה. דרוש שינוי כיוון דרסטי מכיוון הממשלה כדי שהחלטותיה לא יקבעו על ידי אינטרסים של מספר מצומצם של בעלי הון אלא ישרתו את כלל האוכלוסייה".