ארצות הברית לימדה את סין מה זו חשיפה בריאה לסויה

פולי הסויה כבשו בתחילת 2011 מחיר פסגה של 14.62 דולר לבושל (כ־27 ק"ג) - המחיר הגבוה ביותר שלהם מאז יולי 2008, אז טיפסו ל־16.63 דולר לבושל. אולם, מאז חודש פברואר האחרון צנח מחיר הסויה ואף ירד מתחת לרף של 13 דולר.

בתחילת יולי, אמנם, המטוטלת שוב שינתה כיוון כלפי מעלה, אך בבנקי ההשקעות גולדמן זאקס ומורגן סטנלי, שלהערכותיהם השפעה גדולה על המסחר בשוק, עדיין רואים במחירי הסחורות החקלאיות הזדמנות להשקעה, ולאחרונה המליצו על הגדלת החשיפה בעיקר לסויה ולתירס.

להערכת כלכלני מורגן סטנלי, הירידה במחיר הסויה עשויה לעודד את הצריכה שלה בסין.

סין היא היבואנית העיקרית של סויה - היא מגדלת רק כ־6% מיבולי הסויה בעולם, אבל מרכזת 53% מהצריכה - והביקוש לסויה במדינת הענק רק גדל עם השיפור המתמשך ברמת החיים.

הסויה משמשת גידול עיקרי בסין לפחות 5,000 שנה, ונחשבת בעיני הסינים כאחד מחמישה גרעינים מקודשים לצד אורז, חיטה, שעורה ודוחן. ליפן הגיע צמח הסויה רק במאה השישית, ולאירופה במאה ה־17.

מוקד הייצור באמריקה

החקלאים בארצות הברית גילו את הסויה רק באמצע המאה ה־19, לאחר שיפן נפתחה למסחר עם המערב - ואף שמקור הצמח הוא בדרום־מזרח אסיה, ב־50 השנים האחרונות ארה"ב היא יצרנית ויצואנית הסויה הגדולה בעולם.

ארה"ב, ברזיל וארגנטינה מגדלות כיום 82% מיבולי הסויה, ואחראיות לכ־90% מהיקף היצוא. מדינות האיחוד האירופי, המגדלות פחות מ־1% מגידולי הסויה, אחראיות לכ־15% מהיבוא.

בסך הכל יבול הסויה בעולם צפוי להסתכם השנה בכ־250 מיליון טונות - אמנם מעט פחות מאשר בעונה שעברה, אך בעשור האחרון צמח היבול בכ־3.5% בממוצע לשנה.

צמחי הסויה, הנוחים לגידול ואינם זקוקים לכמות מים גדולה, מכילים יותר חלבון מכל יבול אחר (כ־40%), ומהווים מקור מרכזי לתחליף חלבון מהחי. פולי הסויה עשירים גם בשמן (20%) ובסיבים תזונתיים (20%), ואחרי הפקת השמן מהם והפקת מזון, משמשות השאריות (קמח הסויה) להאכלת בעלי חיים, בעיקר חזירים ועופות.

שימוש נוסף המתפתח בפולי הסויה הוא הפקת ביו־דיזל (דלק ביולוגי המופק משמנים). בשנים האחרונות הושבחו גידולי הסויה בהנדסה גנטית, פותחו זנים שעמידים בפני מזיקים, וצומצם השימוש בחומרי הדברה.

דרכי החשיפה לסויה

בארה"ב לא תמצאו מכשיר השקעה החשוף רק לחוזי מסחר בסויה, אך קרן הסל iPath AIG Grains Total Return Sub Index ETN, שנסחרת בבורסת ניו יורק (סימול: JJG), כוללת סויה כמרכיב משמעותי. קרן זו עוקבת אחר מדד דאו ג'ונס לגרעינים, המורכב מסויה (39.2%), חיטה (21.7%) ותירס (39.1%), וגובה דמי ניהול של 0.75% בשנה.

בבורסת לונדון, ובבורסות אירופיות נוספות, נסחרת קרן סל המשקיעה רק בסויה בשם ETFS Soybeans (סימול: SOYB). הקרן צוברת ריבית שמחושבת על בסיס יומי, וגובה דמי ניהול של 0.49% בשנה.

קרן סל אחרת בלונדון, ETFS Short Soybeans (סימול: SSOB), מאפשרת השקעה בשורט למשקיע שמעריך כי מחיר הסויה יירד, וגובה דמי ניהול של 0.98%.

קרן הסל הממונפת ETFS Leveraged Soybeans (סימול: LSOB) מניבה תשואה כפולה מהשינוי במחיר הסויה, ומתאימה למשקיע הצופה עליית מחירים. דמי הניהול של קרן זו עומדים אף הם על 0.98% בשנה.

דרך אחרת להיחשף למסחר בסויה היא באמצעות השקעה במניות של חברות מהסקטור החקלאי הנסחרות בניו יורק. למשל, Bunge Limited (סימול: BG) או Archer Daniels Midland (סימול: ADM) הן חברות בעלות פעילות גלובלית, שעוסקות בייצור ומכירה של סחורות חקלאיות. הוצאותיהן של החברות האלו הן קבועות למדי, ורווחיהן גדלים כשמחירי הסויה, התירס ויתר המוצרים עולים. עם זאת, לשתי החברות מוצרים חקלאיים רבים מלבד סויה, ולכן לא תמיד קיים יחס ישר בין עלייה במחיר הסויה לעלייה במחירי מניותיהן.

חברת Monsanto (סימול: MON) היא יצרנית של חומרי הדברה, וכן של זרעי סויה מהונדסים גנטית שנועדו לשפר את היבולים.

החברות Mosaic (סימול: MOS) ו־Potash (סימול: POT) הן יצרניות דשנים, כמו כיל הישראלית, וגידול בביקושים לסויה משפיע גם על הביקוש למוצריהן.

הכותב הוא אנליסט גלובלי בכלל פיננסים