"מכרו את מייספייס למרדוק תמורת משרה בניוז קורפ"

בראד גרינספאן, המייסד של מייספייס, לא חיכה לקריסה שלה. כבר לפני שבע שנים, כשהרשת החברתית המובילה אז נמכרה לתאגיד המדיה ניוז קורפ תמורת 580 מיליון דולר, גרינספאן (37) צעק חמס.

רבים בירכו אז את העסקה המזהירה, שהפכה את רופרט מרדוק לבעליו של הדבר הגדול הבא בזירת האינטרנט. אבל גרינספאן האשים את המנכ"ל ומועצת המנהלים של Intermix, החברה-האם של מייספייס, במכירה מתחת לשווי של הרשת החברתית, ולצד בעלי המניות המקוריים הגיש תביעה ייצוגית נגד המנכ"ל ומועצת המנהלים של אינטרמיקס. הוא עצמו מנהל מלחמת חורמה דון קישוטית נגד ניוז קורפ.

לאחרונה הגישו משקיעים בניוז קורפ תביעה נוספת נגד החברה, בטענה כי מרדוק שילם לאשתו, וונדי דנג, 300 אלף דולר לשנה כיועצת אסטרטגית למייספייס בסין. בתביעה נטען כי מרדוק מעשיר את עצמו ומשפחתו על חשבון בעלי המניות.

"לא יודע מה מכרו"

הפרשות המביכות של גרינספאן מפזר הבטחות, בורח מחובות ספר שמגדיר אותו כ"אישיות בעייתית", הצעת רכישה עם שגיאות כתיב והתנהלות משונה במיוחד מול עיתונאים. למייסד מייספייס לא חסרים שונאים בעמק הסיליקון הראל עילםלכתבה המלאה

בימים אלה עומדת כל הפרשה הזו להגיע לשיאה הדרמטי, אחרי לא מעט תפניות בסיפור. בשבע השנים האחרונות איבדה מייספייס מקסמה ובהתאם את הקהל, שנטש בהמוניו לטובת פייסבוק.

בניוז קורפ העריכו פעם את שווייה של חטיבת פוקס אינטראקטיב, שכללה בעיקר את מייספייס, ב-10 מיליארד דולר. אלא שלטענת החברה, מייספייס החלה להניב הפסדים. מנהלים התחלפו, ואפילו פיטורים המוניים לא הצליחו להציל אותה. בסוף יוני נמכרה מייספייס תמורת 35 מיליון דולר בלבד לחברה שגייסה גם את הזמר ג'סטין טימברלייק. ימים ספורים לאחר מכן נקלעה ניוז קורפ לסקנדל האזנות הסתר בבריטניה, הצהובון "ניוז אוף דה וורלד" נסגר, עסקת רכישת רשת הלוויין סקיי קרסה, מנכ"לי דאו ג'ונס ועיתוני בריטניה התפטרו, ורופרט מרדוק זומן לעדות בפרלמנט הבריטי.

בראיון בלעדי ל"כלכליסט", בראד גרינספאן נראה משועשע וקצת מעודד מההסתבכות של רופרט מרדוק והאימפריה שלו. הוא לא חוסך ביקורת מניוז קורפ, הנהלת מייספייס בעבר ובהווה ומהתקשורת, אך מקבל כמעט בשלוות נפש את מכירת מייספייס תמורת מחיר כה נמוך. "אני לא יודע מה בדיוק כולל הנכס הזה שהם מכרו, והם גם לא יאמרו לך".

ניוז קורפ טענו שמייספייס הפסידה כסף, זה ייתכן?

"מייספייס לא היתה יכולה בכלל להפסיד את הכספים שהם הצהירו. באוגוסט 2005 היא הכניסה 3.8 מיליון דולר ו-2 מיליון דולר בתזרים מזומנים חיובי. כשפורסמה הידיעה שהחברה מפסידה מאות מיליונים, לא נראה שמישהו מהכתבים הלך לבדוק את ההכנסות בשנים קודמות ומה קרה בעצם. הם מקבלים החלטה לדרדר את החברה לאדמה, ואף אחד לא יודע מה קרה".

מדוע שיהרסו את החברה?

"אני לא אומר שהם עשו זאת בכוונה. אתה מדבר על ישויות שונות בתאגיד ויש להן תמריצים שונים במה שקורה. המדיה שמדברת על מייספייס מכירה בכך שיש לה עדיין משתמשים רבים. גם לאתר לוזרי כמו מייספייס יש עדיין 40, 50, 60 מיליון משתמשים רשומים בארה"ב. כל אחד רוצה להיות אתר 'לוזרי' כזה, אבל מי רוצה בעלות על אתר שמפסיד משתמשים בכל שנה? אני הייתי מתבייש בזה".

מייספייס היתה מעמסה על התאגיד?

"אני בטוח שעדיין רשמו ממנה הכנסות. מי אומר שהם לא ייקחו את רשימת המנויים של מייספייס וייתנו אותה לנכס אחר שלהם? הם פרסמו שהיו הצעות בגובה 100 מיליון דולר עבור החברה, ובסוף מכרו תמורת 35 מיליון דולר".

האם בכלל אפשר להציל את מייספייס על רקע הדומיננטיות של פייסבוק?

"אתה צריך להביט על מייספייס כנכס תנועה שדועך באופן טבעי, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול להיות חלק מרשת של אתרים שיש להם ערך ומביאים קהל. אתה יכול להוסיף אתרים ושירותים חדשים. אפשר לעשות כסף גם מנכסים דועכים".

זה מה שהיית ממליץ לרוכשים?

"זו אופציה מצוינת והזדמנות נהדרת, כי לוקח כל כך הרבה זמן לבנות נכס אינטרנטי. זו יכולה להיות מכונת מזומן גדולה אם יודעים איך להשתמש בתנועה, אלא אם כן יש בעיה שאף אחד לא הזכיר. מה שחשוב הוא מה עושה נכס התנועה הזה, כמה משתמשים לחודש מגיעים ב-24–36 החודשים הבאים".

אם היו נותנים לך הזדמנות, היית קונה את מייספייס?

"בהחלט".

"שיקרו לבעלי המניות"

גרינספאן, בחור יהודי מלוס אנג'לס, התחיל את הקריירה היזמית עוד במעונות סטודנטים באוניברסיטת UCLA, אז הקים את Palisades Capital, שתיווכה בין קרנות גידור לחברות ציבוריות. ב-1998 הוא הקים את eUniverse, שהונפקה ב-1999 ועברה את משבר בועת ההייטק בשלום. ב-2003 הקים גרינספאן את מייספייס והפקיד את הניהול השוטף בידי כריס דה-וולף וטום אנדרסון, שמונו לאחר רכישת החברה לנהל אותה.

אי-סדרים בדיווח הפיננסי עצרו את המסחר במניות eUniverse בסוף 2003, והחברה נאלצה לתקן את הדיווח של שלושה רבעונים. גרינספאן נאלץ לעזוב בשל כך, החברה שינתה את שמה לאינטרמיקס והוא נשאר עם אחזקה של 10%, שבזכותה הוא עדיין גרף כמה עשרות מיליוני דולרים מהמכירה לניוז קורפ.

את מקומו תפס בתחילת 2004 ריצ'רד רוזנבלט, גם הוא יהודי מלוס אנג'לס ויזם סדרתי שאחראי לכמה יוזמות אינטרנט, ביניהן iMall שהתמחתה באספקת כלים לאתרי מסחר ונמכרה ל-Excite@home תמורת 565 מיליון דולר. רוזנבלט ניהל את אינטרמיקס עד למכירתה לניוז קורפ ב-2005. אלא שכאן חלוקות הדעות מה בדיוק קרה, וזו העילה לתביעה הייצוגית מטעם בעלי המניות, שגרינספאן הוא הרוח החיה מאחוריה.

גרינספאן. "אפשר עדיין לעשות ממייספייס כסף" | צילום: איי אף פי

כשהוא מספר על התביעה והעוול שנגרם לו, גרינספאן מדבר באריכות יתרה ומציין בקפדנות כמעט אובססיבית תאריכים, שמות ומספרים. על פי התביעה, מקבלי ההחלטות באינטרמיקס, כלומר רוזנבלט ושמונת הדירקטורים, עשו יד אחת עם ניוז קורפ כדי למכור את החברה במחיר הנמוך משווייה, תוך הטעיית בעלי המניות ותאגיד המדיה ויאקום, המתחרה בניוז קורפ, שגם גילה ענין רב ברכישה.

העסקה עם ניוז קורפ הוכרזה ביום שני בבוקר, 18 ביולי 2005, ובעלי המניות קיבלו 12 דולר למניה בפרמיה של 33%, ובסך הכל 580 מיליון דולר. התביעה לגבי העסקה הוגשה שנה לאחר מכן.

"אנשי מייספייס הסתירו מוויאקום את העסקה עם ניוז קורפ", טוען גרינספאן. "הישיבה האחרונה של דירקטוריון אינטרמיקס נערכה ב-3:40 לפנות בוקר ביום שני ובה אישרו את העסקה במהירות, לפני שהשוק נפתח".

גרינספאן טוען כי רוזנבלט שיקר לוויאקום, לבעלי המניות ואף בתצהירים. לטענתו, העילה להעדפת ניוז קורפ על פני הצעה טובה יותר של ויאקום, היתה משרה בכירה בניוז קורפ. התביעה חושפת חילופי אימיילים בסוגיה בין רוזנבלט לבין רוס לווינסון (כיום בכיר ביאהו), שמונה להקים ולנהל את חטיבת פוקס אינטראקטיב וביצע למעשה את העסקה עבור ניוז קורפ.

רוזנבלט, אגב, לא קיבל את התפקיד בניוז קורפ, אך הצליח לגייס מאות מיליוני דולרים והקים את Demand Media, שמייצרת תכנים במתכונת המוכרת כחוות תכנים, כלומר תכנים עצמאיים בכמויות אדירות שמציפים את מנועי החיפוש. דימנד מדיה הונפקה בשנה שעברה, אך שווייה צנח מיותר מ-2 מיליארד דולר לפחות ממיליארד כעת. רוזנבלט וניוז קורפ לא הגיבו לטענות.

גרינספאן ובעלי המניות באינטרמיקס שכרו עורכי דין לתביעה ייצוגית. מומחים שנשכרו ע"י התובעים קבעו כי אינטרמיקס יכלה להשיג לפחות 300 מיליון דולר יותר מהסכום ששילמה ניוז קורפ. הם קבעו כי הנזק הכלכלי לבעלי המניות יכול היה להגיע ל-506–667 מיליון דולר. גרינספאן מספר שגילו גם עבירות על חוקי ההגבלים העסקיים והטעיית בעלי המניות בנוגע לעסקה עם גוגל, והוא מאמין שחבר מושבעים יכול גם לשלש את היקף הנזק שייפסק ל-1.5 מיליארד דולר.

בינתיים מונחת על השולחן הצעה בגובה 45 מיליון דולר בלבד. לפני שנה קבע השופט שיש די ראיות למשפט בפני מושבעים וההחלטה תיפול בימים הקרובים. "ככל שאתה פורס את העדויות זה נראה יותר ויותר גרוע", מגחך גרינספאן. לדבריו, הסקנדל בבריטניה יכול לעזור לתביעה: "השופט עומד לפסוק, ואם הוא יאשר - נעבור בתוך שישה חודשים למשפט בפני מושבעים. לניוז קורפ כבר אין כיום אמינות ולנתבעים יש אפילו פחות".

מה הלקח מכל הפרשה?

"אני מקווה שהלחץ של חבר מושבעים יאלץ את הנתבעים להגיע להסכם פשרה, ואולי בהתאם ישונו חוקים. חייבת להיות השפעה על החברות מעבר לכתבה רעה והתנצלויות. החברות הללו פשוט לא יכולות ליצור הפסדים ולצפות שהאנשים בצמרת יקבלו את כל הדברים הטובים וייעלמו כשקורה משהו רע. המדינה צריכה להראות מה פירוש התעלמות מהדירקטוריון".

מרדוק. "איבד מהאמינות שלו" | צילום: בלומברג

סיבוב חוזר נגד מרדוק

ב-2007 החליט גרינספאן לצאת נגד ניוז קורפ ולהתמודד על רכישת המו"ל דאו ג'ונס, הבעלים של "הוול סטריט ג'ורנל". רבים הרימו גבה, אך גרינספאן גייס משקיעים ונפגש עם הדירקטוריון. בסופו של דבר מרדוק זכה ב"וול סטריט ג'ורנל" ורשם ניצחון שני על גרינספאן. "דאו ג'ונס בחן את ההצעה שלנו והגיע למסקנה שזו לא היתה העסקה הטובה ביותר, אבל לפחות זה עבר תהליך", הוא מסכם.

לפני כמה חודשים שוב ניסה גרינספאן לבצע רכישה מפתיעה. הפעם היתה זו החברה הישראלית Answers.com, אלא שכאן אפילו לא רצו להקשיב לו. הוא נדחה על הסף אף שהציע יותר מהקונים. "לא דיברתי עם אף אחד ב-Answers", הוא מצהיר, "אבל אחרי שזה נסגר קיבלתי טלפון מהמנכ"ל והוא התנצל על מה שנאמר עליי, שלא יכולתי להשלים את המימון לפני הרכישה. פשוט לא נתנו לי הזדמנות להתחרות ולהגיש הצעה".

הוא סבור שאחת העילות לדחייתו היתה קרן ההון סיכון Redpoint Ventures, המשקיעה העיקרית במייספייס וב-Answers.com. "אתה יכול לראות שהדירקטורים בורחים מקונה פוטנציאלי", הוא טוען.

גרינספאן המשיך והשיק כמה יוזמות, כמו רשת וידיאו חברתית חדשה בשם LiveUniverse וחברת אינטרנט אסייתית בשם BroadWebAsia. הוא מחזיק בכ-20 אתרים ומושקע בשלל חברות בארה"ב ובאסיה. גרינספאן משתוקק לחזור לזירת האינטרנט, אך הוא מעורב מעל לראשו במשפט וטוען שגם השקיע בו את מרב זמנו ומיטב כספו. עם זאת הוא מצהיר שאין לו עניין בהקמת עוד אתר שגרתי.

מה כן יחזיר אותך לשוק?

"משהו יותר מרגש. אני רוצה לפרוץ ולעשות וידיאו בשידור חי, ולנסות להפוך את זה למקום המרכזי שבו אתה הולך לראות הופעות חיות. זה יכול להיות המדריך או מנוע החיפוש לתכנים חיים ומופעים. יש לי כמה מיליוני משתמשים ב-LiveUniverse, וככל שיכירו את זה השימוש והחיפוש יגדלו".

גרינספאן מסביר כי הוא לא רוצה להתחיל לעבוד בלי הצוות הטוב ביותר. "אני צריך 10–30 מיליון דולר כדי לבנות את הצוות ומערכת התמיכה ולהפוך את זה לחברה של מאות מיליוני דולרים, מה שייקח 12 חודשים. אני מאמין שבכל רגע אני יכול לפתח רעיון טוב, או להעתיק רעיון טוב של מישהו אחר".

להעתיק?

"כן. הכל ניתן להעתקה - גרופון, פורסקוור. אני יכול להעתיק רעיון כזה, ואם אני מצליח להעביר את התנועה שלי לשם, אני מאמין שעם צוות טוב יותר - סביב הסופר-רעיון שכבר פועל - תוך 24 חודשים יש לי 50% סיכוי להפיל אותם, אם הם מספר 1 בסביבה שלהם. זו תעשייה די קלה להתחרות בה, אם אתה יכול לשמור על התנועה".