מחאת אוהלים בנוסח אחד העם

יומיים לקח לדירקטוריון דלק נדל"ן לשבת ולהחליט מה יהיה הסדר החובות הטוב ביותר שהחברה תוכל להציע לנושיה. למעשה, אם נדייק בניסוח, לקח לדירקטוריון דלק נדל"ן יומיים לדון בהמלצות ההנהלה לעמידה בתוכנית האסטרטגית. יומיים שלמים ישב הדירקטוריון ובראשו רוני אלרואי — חתנו של בעל השליטה יצחק תשובה ובעל ניסיון בהסדרי חובות בעצמו — וכל מה שקיבלו בעלי איגרות החוב של דלק נדל"ן היא הצעה לדחות בחמישה חודשים את תשלום החוב לבעלי האג"ח מסדרה כ"ה תמורת תוספת ריבית, שגבוהה ככל שתהיה, מתגמדת לנוכח התשואה לפדיון של האג"ח.

ולמה שבעלי האג"ח לא יסכימו לזה? הרי מה בסך הכל מבקש בעל השליטה בדלק נדל"ן? דחייה של חמישה חודשים בפירעון. הרי זה אותו אדם ששולט, בין היתר, באחת מרשתות הדלק הגדולות בישראל, ביבואנית רכבי מאזדה ופורד, בחברת ביטוח ובבית השקעות, וששחרר, לא פחות ולא יותר, את מדינת ישראל מהתלות במקורות אנרגיה זרים. אז שבעלי האג"ח של דלק נדל"ן לא יסכימו לדחות עבורו את פירעון החוב תמורת תוספת ריבית?

אז זהו, שלא. בעלי האג"ח צריכים להתנגד להצעת דלק נדל"ן ולדרוש מבעל השליטה מענה אמיתי למצוקה שאליה הכניס אותם. הבעיות בדלק נדל"ן הרי ידועות לא מהיום וכבר כמה חודשים מרחפת העננה מעל החברה, אז מה יעזור לדחות אותה בעוד חמישה חודשים? האם במהלך התקופה הזו, "תקופת הביניים" כלשון החברה, מצבה ישתפר פלאים?

בדלק נדל"ן בונים על המשך תוכנית המימושים המסיבית של החברה, שאותה מוביל המנכ"ל ערן מיטל - ועל המדף נמצאים לא מעט נכסים. בואו ניקח למשל את אלעד מגורים, שהחברה קיוותה למכור בתמורה ל־400 מיליון שקל ואף ניהלה מו"מ למכירתה. אך כשנכנסים למגעים בעמדת נחיתות, והמוכר להוט למכור, תג המחיר נלחץ כלפי מטה והתמורה הופכת לפחות כדאית לחברה ולבעלי האג"ח שהיא אמורה לשרת.

וישנם גם הנכסים של החברה־הבת DGRE בפינלנד, שוויץ, אנגליה וגרמניה. אבל מה לעשות ששווי הנכסים האלו נחתך באכזריות בשנים האחרונות, ולא תעזור העובדה שבחברה מאמינים שטמון בהם פוטנציאל לעליית ערך, שתלוי בהתאוששות הפעילות הכלכלית במדינות אלה. בתקופה של חמישה חודשים זה ככל הנראה לא יקרה. ואנחנו אפילו לא נזכיר את ההפחתה הצפויה בחברת החניונים.

בסופו של דבר, ההצעה של דלק נדל"ן נראית כמו ניסיון נואש לדחות עוד מעט את הקץ, כשברור לגמרי שנדרשות פה פעולה מהותית ונכונות רבה יותר מצד תשובה לפתור את הבעיה.

זה יכול להתחיל בצעדים קטנים ומדודים, כמו ויתור על החוב של 80 מיליון שקל שתשובה הסכים לדחות את פירעונו (אג"ח ב' המוחזקות על ידיו).

למה לדחות אם אפשר למחול על החוב הזה לטובת החברה? ומדוע ירדה מהשולחן ההצעה לרכוש את אלעד מגורים מדלק נדל"ן בעסקת בעלי עניין בשווי שישקף את הפוטנציאל הזה שבדירקטוריון החברה מדברים עליו?

לכך עשויות להיות שתי אפשרויות: לתשובה אין הכסף או שאין לו הרצון לבזבז את הכסף על חילוצה של דלק נדל"ן. אם האפשרות הראשונה היא הנכונה, הרי שאז נדרש בדק בית בהתנהלותו הפיננסית של תשובה (האם ייתכן ששעבד את כל מניות קבוצת דלק שבידיו לטובת הבנקים, כך שלא נותר לו תזרים חופשי שיאפשר את חילוצה של דלק נדל"ן?).

ואם האפשרות השנייה היא שדוחפת את תשובה לחוסר מעש, הרי שעל כל מי שמעורב בשוק ההון, ובראשם המשקיעים המוסדיים שיצאו במלחמת חורמה נגד לב לבייב והסדר החוב שלו לפני שנתיים, להתקומם נגד המהלך.