צילום: עמית שעל
כשהתחתנתי אמא הודיעה לי: "מעכשיו בכל ויכוח תמיד אעמוד לצד אשתך"
האדריכל אילן פיבקו: "אמי היתה אשה מדליקה. בניגוד לפולנים אחרים היא תמיד אמרה לי: 'כמה התימניות בארץ יפות! תביא הביתה תימנייה'"
"הוריי נתן ושושנה ברחו בזמן מלחמת העולם השנייה מפולין לרוסיה, התגלגלו לציריך ומשם לפריז, שבה היו לנו קרובים. אני נולדתי בפריז אחרי המלחמה, כבן יחיד להורים מבוגרים. בהתחלה הם לא הביאו ילדים כי היו עסוקים בבניית חייהם ובהתבססות, ואז פרצה המלחמה וזה לא היה רלבנטי, ואני בעצם נולדתי במעין פנצ'ר. אבל אמא תמיד אמרה לי: 'הייתי טיפשה שחיכיתי כל כך הרבה זמן להביא ילד, תראה כמה טוב זה עושה לי'.
"אבי היה רופא ומיד מצא עבודה בפריז, ואמי היתה עקרת בית. ב־1949, כשהייתי בן שנה, עלינו לארץ, וכאן התבקש אבי כמעט מיד להקים את המחלקה האורתופדית בבית החולים הדסה תל אביב. הרגשתי את הדיכוטומיה בין הרקע הפולני־גרמני־צרפתי המשפחתי לצבריות, אבל זה מאוד טיפוסי לארץ. כולם היו אז מהגרים ולא היתה אליטה שצריך לפרוץ אליה. כמעט כולם כאן דו־תרבותיים.
"לאמא לקח המון שנים לשלוט בעברית, כי כשגרנו ברחוב הירקון בתל אביב והרחוב הראשי היה 'בן יהודה שטארסה' היא כמעט לא נזקקה לעברית, כולם דיברו בכל השפות. היא היתה אשה מדליקה, פתוחה ומיוחדת, יצירתית. בניגוד לפולנים אחרים באותה תקופה היא תמיד אמרה לי: 'כמה התימניות בארץ יפות! תביא הביתה תימנייה'. אבי עודד אותי בצורה מאוד מוגבלת ללמוד רפואה: 'יהיה נחמד אם תהיה רופא, אבל זה המון עבודה', וכך ניסה לרמוז שהמקצוע הוא בעצם לא גליק כזה גדול.
"אבי מת כשהייתי בן 10, וזה אחד הדברים שהכי השפיעו עליי, כי אמא פתאום נתנה לי את תפקיד ראש המשפחה. היא ממש הכתירה אותי בסלון לתפקיד, ומילד נהפכתי פתאום לגבר ששואלים כמעט בכל דבר לדעתו. זה בנה לי מאוד את האישיות. זו מתנה גדולה, שלצערי אבי היה צריך למות כדי שאקבל אותה, אבל זה נתן לי שיעור ענק בביטחון עצמי. כאשר לפני 15 שנה נסעתי לפונה בהודו, כולם, בלי יוצא מהכלל, הגיעו לרגעים של חשבון נפש עם ההורים ובכו. רק לי לא היה שום חשבון פתוח.
כשמכבדים אותך ואתה לא חווה אין־אונות כילד, לא חווה שדעתך לא נחשבת או לא נשמעת - פשוט אין חשבונות.
"כשהתחתנתי אמא הודיעה לי מראש, וגם עמדה בזה לאורך כל הדרך: 'מעכשיו בכל ויכוח אני תמיד אהיה לצד אשתך'. לי אין ילדים. זה התגלגל למצב הזה. היום הייתי בוחר אחרת, אבל אני רואה בכך גם יתרונות. להביא ילד זה כמו מירוץ שליחים, אתה מעביר את הלפיד וצריך להאט את הקצב שלך. יש גם משהו טוב בלהמשיך לרוץ".
9 תגובות לכתיבת תגובה