צילום: בלומברג
הניסוי כשל. זה הזמן לכלכלה חדשה
חתן פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ נאם שלשום בפני המפגינים הספרדים במדריד. לדבריו, במשך שלושים שנה שלטו בשיח הכלכלי רעיונות אינטרסנטיים שאינם מבוססים על מדע הכלכלה, והמחאות הנוכחיות מאפשרות הזדמנות לשלב בין כלכלה לבין מחויבות לצדק חברתי
המשבר הכלכלי הנוכחי חושף את הכשלים שבשיטת כלכלת השוק ובשיטה הקפיטליסטית. השווקים שמתנהלים כמעט ללא פיקוח הם שווקים לא יעילים, לא יציבים וחוטאים לצדק החברתי. זה היה ניסוי שנמשך שלושה עשורים, והראה בבירור עד כמה חשוב תפקידה של הממשלה בפיקוח על השווקים ובניהול הכלכלה.
הדוגמה הכי ברורה לכך היא העובדה שבחלקים רבים של העולם יש צרכים עצומים שנותרים ללא מענה. בעיות של עוני, פיתוח, התמודדות עם התחממות כדור הארץ - כל אלה הם צרכים עצומים שנותרים ללא מענה. יש לנו גם משאבים רבים בלתי מנוצלים - אנשים שרוצים לעבוד, מכונות מושבתות, זה סימפטום מובהק לעובדה ששוק ההון לא פועל כפי שאמור היה לפעול.
בארה"ב יש חסרי בית, בזמן שיש בתים שעומדים ריקים
בארה"ב ובאירופה יש בעיות רציניות בכל אחד מהתחומים החשובים האלה. מצב האבטלה היום בארה"ב אמנם אינו גרוע כמו בספרד, אבל עדיין, אחד מכל שישה אמריקאים שרוצים למצוא עבודה במשרה מלאה אינו מסוגל למצוא תעסוקה. בשוק הדיור, 7 מיליון משפחות אמריקאיות איבדו את בתיהן בשנים האחרונות. הצפי הוא ש־2 מיליון משפחות נוספות יאבדו את בתיהן עד סוף השנה, ועוד 2 מיליון משפחות בשנה הבאה. למעשה אנו נמצאים במצב שבו אנשים הופכים למחוסרי בית, אף שיש בתים שפשוט עומדים ריקים. זו לא הדרך שבה הכלכלה אמורה לתפקד.
במובנים רבים קיים סיכוי שהמצב רק ילך ויחמיר, מפני שהן בארה"ב והן באירופה מדברים על הוספת צעדי צנע, על הורדת מסים ועל קיצוצים במגזר הציבורי, וכל זאת דווקא בתקופה שבה כל כך הרבה אנשים זקוקים ליותר עזרה.
לצפייה בפרופ' שטיגליץ נואם בפני המפגינים:
מדינות שונות נמצאות במצבים שונים: ארה"ב יכולה לקחת הלוואות קצרות טווח עם ריבית של 1%, והלוואות לטווח ארוך עם ריבית של 3%. ומאחר שארה"ב לא השקיעה מספיק ב־20 השנה האחרונות, היא צריכה להשקיע בפרויקטים של תשתיות, טכנולוגיה וחינוך שיכולים לתת תשואה של 20%–30% ואולי אף יותר. על פי היגיון כלכלי בריא, אם לוקחים הלוואות בריבית כל כך נמוכה ומקבלים תשואה כל כך גבוהה, זהו צעד הגיוני שיפחית את החוב הלאומי בטווח הארוך.
בכמה ממדינות אירופה המצב חמור יותר. יוון, למשל, לא יכולה לקחת יותר הלוואות. למרבה הצער, מדינות כאלה חייבות לחיות היום רק בהסתמך על האמצעים העומדים לרשותן.
החדשות הטובות הן שביום חמישי שעבר, בבריסל, מדינות אירופה הסכימו להתחיל להפגין סולידריות, ואף הכירו בכך שאירופה זקוקה לאסטרטגיית צמיחה ולא לאסטרטגיית חילוץ. המדינות הודיעו שהן מחויבות לספק מימון נרחב למדינות שזקוקות לכך, כמו יוון. התקווה היא שהן אכן יעמדו בהתחייבויותיהן.
המחאה הספרדית יכולה להוביל למציאות אחרת
במשך שלושים שנה שלט בשיח הכלכלי מערך מאוד מסוים של רעיונות. רעיונות שאינם מבוססים על מדע הכלכלה, אלא על אידיאולוגיה ואינטרסים. המחאות הנוכחיות מאפשרות הזדמנות אמיתית לשלב בין מדע הכלכלה לבין מחויבות לצדק חברתי, כדי לנסות ליצור כלכלה חדשה.
המחאות שהיו בסיאטל ב־1999 נגד הסכמי הסחר החופשי של ארגון הסחר העולמי הפכו לתנועה עולמית. המחאה התעוררה מפני שהמערכת פעלה באופן בלתי צודק, בלתי דמוקרטי ומזיק לסביבה. עד אז אנשים היו מרוצים מהאופן שבו התנהלה הגלובליזציה, וזו היתה הפעם הראשונה ששמעו סוג כזה של תלונות. לאחר שחקרו את התלונות הבינו שהן מוצדקות, וכך נולדה תנועה פוליטית שעל בסיסה הוגשו הצעות רבות. כיום התנועות הללו מאורגנות בעיקר בתוך קבוצות חשיבה (think tanks) ואפשר למעשה לומר שהן התמסדו, אך זה לא חייב להיות גורלה של תנועת המחאה הספרדית. חשוב שתנועת המחאה תמשיך במישור הפוליטי, אבל במקביל תמשיך לפעול גם במישור האנליטי.
הכותב הוא פרופסור באוניברסיטת קולומביה, חתן פרס נובל בכלכלה
56 תגובות לכתיבת תגובה