צילום: איי אף פי
עכשיו צריך רק מזגן בטיוב
קשה שלא להתרשם מקצב העבודות בלונדון ומהתוכנית המוצלחת להזניק בעזרת האולימפיאדה את מזרח העיר. אבל מה יהיה עם התחבורה?
השבוע שעבר היה חגיגי במיוחד עבור כל מי שקשור בארגון המשחקים האולימפיים של לונדון 2012. אירועי ה"שנה למשחקים" תפסו אינספור כותרות, אפילו בישראל, מדינה שבקושי משאירה לך מקום לנשום בין דיווחים על מחאות והפגנות לבין עוד ניצחון על אימפריה אירופית בכדורגל. מה שהתחיל עם טרגדיות שמשכו תשומת לב בכל העולם ונמשך עם סקנדלים בפיפ"א הצליח בסופו של דבר להיות השבוע של לונדון 2012.
זה לא היה קל ונדרשה עבודה משותפת מצד כמה אישים בכירים. החל מז'אק רוג, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, דרך יו רוברטסון, שר הספורט של אנגליה, ראש עיריית לונדון בוריס ג'ונסון, וראש הוועדה המארגנת של המשחקים לורד סבסטיאן קו, ועד בכירים אחרים בגופים האחראים - כולם הציגו חזית אחידה שאומרת דבר אחד: שנה לפני, אנחנו במקום הכי טוב שהיינו יכולים להיות בו.
הכל נכון. בינתיים
ואף שמקרים כאלה, שבהם יותר מדי אנשים בכירים אומרים את אותו הדבר, מעלים באופן טבעי חשד, כאן קשה להישאר ציני. הבריטים, שהתחילו את העשור הזה עם פיאסקו וומבלי שהסב להם נזק תדמיתי גדול, ושעדיין מנסים לטפס החוצה ממשבר כלכלי חמור, עושים בינתיים הכל נכון.
שנה לפני טקס הפתיחה, כל המבנים הקבועים שאמורים לשמש את המשחקים כבר נבנו ומוכנים לפעולה. בראש הרשימה ניצב בגאון האצטדיון האולימפי החדש, מבנה חדיש ועתיר הברקות תכנוניות ועיצוביות, שנועדו להפוך אותו לאחד האצטדיונים הכי ידידותיים לסביבה, ובו בזמן ידידותי לכל אחד מ־80 אלף הצופים שיכולים להיכנס בו. צוות הבנייה עמד בלוח הזמנים וכל הפרויקט יעלה 537 מיליון ליש"ט (לעומת העיכובים והעלות הסופית של וומבלי, שהגיעה ל־900 מיליון ליש"ט).
יתר המבנים הקבועים שכבר עומדים ומוכנים כוללים את הוולודרום (6,000 מקומות ישיבה, משטח מעץ אלון סיבירי, עלות כוללת: 105 מיליון ליש"ט), אולם הכדוריד הרב־שימושי (7,000 מקומות, שיארח משחקי כדור שער במשחקים הפראלימפיים), מרכז התקשורת ואולם הבריכות המפואר, שעליו אמר רוג: "זו יצירת מופת שהשאירה אותי בהלם".
בגזרת המבנים הארעיים, שייהרסו או ישונעו לאחר המשחקים, אפשר למצוא את אולם הכדורסל (12,000 מקומות, יארח גם את חצאי הגמר ואת גמר הכדורעף), שיפורק ואמור להיבנות מחדש במקום אחר באנגליה. גם מרכז ההוקי שדה, שעלה 19 מיליון ליש"ט להקים ובו יהיו שני מגרשים - אחד מהם עם יציעים שיוכלו להכיל עד 15,000 צופים - אמור להתפרק, לפחות בחלקו. קבוצת הכדורגל של לייטון אוריינט שוקלת להשתמש בו לאחר המשחקים.
ובכלל, מהבחינה הזו - של מציאת שימוש קבוע למתקנים ולמבנים לאחר המשחקים — האנגלים עשו עבודה מצוינת. הכפר האולימפי (שיכיל 17,320 מיטות) והפארק האולימפי (בו מרוכזים מרבית המתקנים) נבנו במלואם בסטראטפורד, בחלקה המזרחי והמוזנח של העיר. ובהם טמונה ההצלחה האמיתית של המשחקים, המורשת של לונדון 2012.
גוגל עוברים לשכונה
מבני המגורים של הכפר האולימפי יהפכו ל־3,600 דירות שישמשו חלק מפרויקט פיתוח דירות בעלות כוללת של מיליארדים בסטראטפורד. ווסטהאם תעבור עוד יותר מזרחה מאפטון פארק ותיכנס לאצטדיון האולימפי, אחרי שייסגר היציע העליון והתכולה תקטן ל־60,000. מבנים רבים אחרים אמורים להיות חלק מפרויקט האיסט לונדון טק סיטי, מרכז הייטק בסגנון עמק הסיליקון, שיהווה התמריץ המשמעותי ביותר בחידוש מזרח לונדון. סדרה של חברות ענק הכוללת את גוגל, פייסבוק, אינטל, מקינזי, וודאפון וסיסקו כבר התחייבו להעביר לשם חלק מהפעילות שלהן, וגם מספר גופים אקדמיים, בהם האימפריאל קולג' והקולג' האוניברסיטאי של לונדון. המוסדות האקדמיים החדשים שיוקמו שם יעשו שימוש הן בדירות (למגורי סטודנטים) והן במתקני הספורט. ובנוסף, חלקים נרחבים מהאתר יהפכו לפארק עצום, שבו ייבנה האקסלור־מיטל אורביט, מה שעתיד להיות יצירת האמנות הציבורית הכי גדולה באנגליה.
"88% מהבנייה כבר נעשתה - במסגרות התקציב ולפני לוחות הזמנים שהצבנו לעצמנו", אמר השבוע שר הספורט יו רוברטסון, "כולם כאן עשו עבודה מדהימה תחת דדליין שאי אפשר להזיז ובתקציב שהוגדר מראש, וסיפקו תוצאות מעולות. כולנו נרגשים ומצפים.
"במובן של מוכנות תפעולית, הייתי שם את לונדון באותו מצב שהיו בו סידני ובייג'ינג שנה לפני המשחקים, שתי אולימפיאדות שנחשבות, ובצדק, לטובות ביותר אי פעם", חיזק רוג את דבריו של רוברטסון, "ההכנות עומדות בתקציב ובלו"ז. ומבחינת איכות המתקנים והתשתיות אין לנו דאגה כלל. העיר מאורגנת, הוועדה חזקה, אנחנו מרוצים".
מה יכול להשתבש?
אז מה יכול להשתבש? "התחבורה הציבורית", מודה רוברטסון, "זה היה אתגר כשהגשנו את ההצעה ב־2003, וזה עדיין אתגר". ההערכות מדברות על תוספת של מיליון נוסעים בפריסה על פני תשעת ימי השיא של המשחקים. מה שאומר שלכל יום במהלך התקופה הזו יתווספו כ־110 אלף משתמשים.
על פניו, נראה כי מדובר בעלייה של 10% בלבד, שכן הממוצע היומי בלונדון עומד על מיליון משתמשים ביום. אבל גודל הבעיה מתבהר כשמבינים שהממוצע הזה עולה בגלל ימים עמוסים במיוחד בחודשי הקיץ רוויי התיירים - בדיוק הזמן שבו ייערכו המשחקים.
ובנוסף, שעות המשחקים, שיחלו בבוקר ויסתיימו בערב, יחפפו בחלקן את שעות השיא הרגילות, שמערכת התחבורה הציבורית בלונדון כבר מתקשה לעמוד בהן. נסיעה בתחתית במהלך שעות השיא כוללת ויתור על עלייה לקרונות עמוסים. נסיעה באוטובוס לעתים הופכת אטית יותר מהליכה ברגל.
"הוספנו תחנות, קנינו רכבות חדשות, הארכנו קווים, שדרגנו תשתיות ואנחנו כל הזמן עובדים על שיפור השירות", אומר דניס הון, בכיר בוועדה המארגנת, "אנחנו עושים הכל כדי לאפשר לכמה שיותר אנשים להגיע לאזור סטראטפורד ולעזוב אותו בקלות, לא רק בזמן המשחקים אלא למשך עשרות השנים הקרובות. זה חלק קריטי במורשת שאנחנו רוצים שהמשחקים האלה ישאירו".
"לונדון היא עיר מלאה ועסוקה", מוסיף רוברטסון, "ואנחנו תוקפים את הבעיה הזו בארבעה כלים: השקעה מסיבית בשדרוג התשתית, הוספת רכבת הג'אבלין (קו מיוחד שיביא מבקרים מלונדון לסטראטפורד), הקמת רשת המסלולים האולימפית (רשת של דרכים שיקשרו בין הכפר האולימפי למתקנים, ויאפשרו תנועה חלקה ובטוחה של הספורטאים ובעלי תפקידים) והקמת מערכת בקרת עומס חדשה. ברור שיהיו לנו עוד כמה רגעים קשים לפני המשחקים אבל אני אופטימי".
עכשיו שימו מזגן
אחרי שהמשחקים של יוון ב־2004 עלו כ־6 מליארד דולר והסבו לאתונה הפסדים כבדים, ואחרי המשחקים של בייג'ינג, שאיש אינו מסוגל להעריך את עלותם (גרסה רשמית: 8 מיליארד. לא רשמית: 50 מיליארד), לונדון מהווה שינוי מרענן. אמנם, התקציב עומד על 15 מיליארד דולר, אבל העובדה שלונדון הצליחה לעמוד בו, ולהשתמש בו כדי להזניק חלק נרחב מהעיר, וכל זאת בתקופה שבה הצמיחה בכלכלה הבריטית נבלמה וכוח הקנייה הבריטי נשחק, היא לא פחות ממדהימה. עכשיו רק שישימו מזגן ברכבת התחתית.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה