עתיד המחאה: ה־CDS מלמד על ביטחון

אי אפשר לחזות את העתיד, אך מי שיחסית קרוב לכך הוא שוק ההון. שוק ההון מפתיע שוב ושוב ביכולתו הטובה יחסית לאותת על כיוון הכלכלה, גם לפני רוב הפרשנים הכלכליים וגם לפני רוב האינדיקטורים הכלכליים המקדימים. עקום תשואות איגרות החוב, למשל, הצליח לאותת על כל שבעת המיתונים שהיו בארצות הברית ב־40 השנים האחרונות. שוק המניות הצליח לאותת על משבר הסאב־פריים חצי שנה בכלל לפני שהכלכלה עברה למיתון. שוק המק"מים בישראל הצליח אף הוא לחזות טוב מהאנליסטים כי קצב עליות הריבית של בנק ישראל הולך להתמתן, גם שברקע רבים האשימו שהמק"מים מעוותים בשל קניות מאולצות של משקיעים זרים וקרנות כספיות.

מחאות פוגעות במניות

כעת מאותת שוק ההון בישראל כי המחאות השוטפות את הארץ, אם יצליחו להביא לשינוי, הוא לא יבוא בכל מקרה על חשבון פריצת התקציב והגדלת החוב הממשלתי, אלא ממקורות אחרים. איתות זה מגיע מפרמיית הסיכון שדורשים משקיעים מהאג"ח הממשלתיות בישראל (CDS) שהיתה עולה אם היה מתעורר חשש לחוב, אך זו לא הגיבה לדרישות התקציביות של המפגינים. להפך, רמת ה־CDS אף ירדה מ־147 נקודות ב־18 ביולי ל־140 נקודות כיום. כלומר, ה־CDS ממש מזלזל בסיכוי של המפגינים להשיג את מטרותיהם על ידי פריצת מסגרת התקציב או שינוי מתווה הפחתת הגירעון.

אם זכורות לכם, למשל, המהומות ביוון בחודש יוני, על רקע אישור תוכניות הצנע שם, אז שם המצב היה לגמרי שונה. המשקיעים שם לקחו את המפגינים הרבה יותר ברצינות וממש פחדו שיש להם את הכוח לטרפד את הקיצוצים, מה שמשך את פרמיית הסיכון של יוון (CDS) בחדות כלפי מעלה. לעומת זאת, התשואות על האג"ח בישראל כן עלו מאז החלו המחאות, אך עליית תשואות זאת אינה כאמור מגלמת את עליית הסיכון להחזר החוב, כי אם ציפיות להאצת העלאות הריבית, נושא שייתכן שקשור גם הוא למחאה הציבורית ועליו נרחיב בהמשך.

מי שחושש מהמחאות הם אולי משקיעי המניות בישראל. מאז פרוץ המחאות הציג מדד ת"א־100 את הביצועים הגרועים ביותר כמעט בעולם. מאמצע יולי ועד יום שני האחרון ירד מדד זה ב־5%. מדד S&P 500 ירד באותה תקופה רק ב־1.3% ומדד ההנג סנג טיפס ב־2.7%. כלומר, שוק ההון חושש כנראה שדרישות המפגינים מאיימות בעיקר על החברות, אם על ידי העלאת מס חברות או הקשחת הרגולציה, אך נראה שבשל תפיסת העולם הימנית שלה תעדיף הממשלה שהפגיעה בחברות תגיע מרפורמות להגברת התחרות.

שוק ההון מסתכל ימינה

רוב הציבור בישראל מסכים כנראה עם טענות המפגינים נגד יוקר המחיה וכושר ההשתכרות הנמוך, אלא שהפתרונות לאותן בעיות שונים בהתאם לגישה הכלכלית של כל צד. השמאל מצדו מאמין כי יש לפתור את הבעיות הללו על ידי העמקת מעורבות הממשלה בכלכלה (הגדלת קצבאות, סבסוד ממשלתי והגדלת החוב). לעומתו, הימין הכלכלי מאמין כי יש להקטין את החובות כדי לשמור על יציבות כלכלית, להוריד מחירים באמצעות הגברת התחרותית והפרטה של מונופולים ממשלתיים. מכיוון שהימין נמצא כרגע בשלטון, אפשר לצפות שהפתרונות שתציע הממשלה יהיו באמצעות הגברת התחרות וצמצום החוב, דבר שיגן על משקיעי האג"ח ויפגע בחברות שפועלות בשוק עם תחרות נמוכה.

לסיכום, שוק ההון כנראה מתרגם את המחאה הציבורית המתרחבת לכיוונים של הגברת התחרותיות, הורדת חסמים ופירוק מונופולים, מה שלהערכתו יפגע, מצד אחד, ברווחיות של חלק מהחברות הקיימות, אך מצד שני, יתמוך בצמיחה ארוכת הטווח בישראל. משקיעי האג"ח לעומתם נפגעים אמנם מהצפי להעלאת ריבית בקצב מהיר יותר בשל הצמיחה, אך מצד שני, אינם נפגעים מעליית חשש להחזר החוב הממשלתי, כנראה בשל מחויבותה של הממשלה להמשיך במתווה הפחתת הגירעון למרות הלחץ מהכיוון השמאלי של חלק מציבור המפגינים. אנו מעריכים כי אם תימשך המדיניות הנוכחית של הממשלה של ניתוב המחאה לכיוון הגברת התחרותיות, ישנה עדיפות לאג"ח צמודות, לחלקים קצרים של העקומים ולהשקעה במניות של חברות בענפים תחרותיים.

השורה התחתונה: אם הממשלה תנתב את המחאה להגברת התחרותיות, ישנה עדיפות לאג"ח צמודות בחלקים הקצרים של העקומים, ולהשקעה במניות של חברות בענפים תחרותיים.

הכותב הוא הכלכלן הראשי של כלל פיננסים