צילום: William Thomas Cain
אח שלי, אחות שלו עשתה 100 מיליון
מה הדבר הכי מוטרף שעשיתם בגיל 15? קתרין קוק הקימה רשת חברתית לתיכוניסטים, הפכה אותה למספר 1 באמריקה, מכרה אותה ב־100 מיליון דולר ועכשיו מתכוננת לדבר הבא. צוקרברג, תפתח רמקולים
ביום חמישי, 21 ביולי, קתרין קוק, צעירה בת 21, בוגרת טרייה של אוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון, התעוררה מאוחר בבית הוריה בניו ג'רזי. זו היתה שנת לילה ארוכה במיוחד, היא מספרת, מהארוכות שהיו לה בשש השנים האחרונות. בערב הקודם היא ביקרה בחתונה של בת דודתה, אחרי יום רביעי ארוך שבו ענתה לטלפונים שבירכו אותה מאז שעות הבוקר, אז הודיעה החברה הבורסאית QuePasa כי רכשה מקוק ב־100 מיליון דולר את הרשת החברתית שהקימה, myYearbook.com.
בשש השנים שקדמו להודעה הזאת קוק ישנה, כך היא מספרת בראיון ל"מוסף כלכליסט", בין שעתיים לשלוש בלילה. ביתר הזמן למדה בקולג' - וקודם לכן בתיכון - ובמקביל עבדה במשרה מלאה כמייסדת והמפתחת הראשית של האתר שהקימה בגיל 15 עם שני אחיה. האתר הזה היה בשש שנות קיומו עד כה הרשת החברתית היחידה מלבד פייסבוק שמספר חבריה צמח בהתמדה, ואת הצמיחה המהירה ביותר, זו שהובילה למכירת הענק - הרשת של קוק עושה בימים אלה, וליתר דיוק ברציפות מאז חודש מרץ. במרץ היו באתר 20 מיליון חברים פעילים. נכון ליום רביעי לפני שבועיים מספרם עמד על 70 מיליון, דבר שהפך את myYearbook לאחת הרשתות החברתיות הגדולות בעולם אחרי פייסבוק, טוויטר ולינקדאין, ואת קוק עצמה, לפחות לפי כותרות עיתוני הטכנולוגיה בעולם, ל"צוקרברגית הצעירה" - נערה שכאילו צצה זה עתה משום מקום, נחתה במרכז זירה שנראית גדולה על גילה ומידותיה, ומאותו רגע עושה לכולם בית ספר.
האתר, שהקימה עם שני אחיה הבוגרים דייב (22) וג'ף (33), אמנם לא מגרד את נתוני שתי הרשתות החברתיות שמובילות עליו - פייסבוק מחזיקה 750 מיליון חברים רשומים, הכניסה 2 מיליארד דולר ב־2010, ושווייה מוערך כיום, לפי סחר פרטי במניותיה, ב־70 מיליארד דולר; לינקדאין מחזיקה מאגר של 100 מיליון משתמשים רשומים ושווייה בנאסד"ק עומד על 10 מיליארד דולר. וגם טוויטר, רשת המיקרו־בלוגים, שבה 200 מיליון משתמשים רשומים (אם כי לפי הערכות מספר המשתמשים הפעילים בה נמוך ממספר משתמשי myYearbook), שווה לפי הערכות ומסחר ספקולנטי במניותיה מיליארד דולר. 100 מיליון הם דמי כיס.
אבל הצמיחה היציבה והמהירה באופן מסחרר שעומדת מאחוריהם אינה עניין טרנדי, שכן הרשת החברתית הזאת שולטת היום באופן מוחלט בקהל שעבר לכל האחרות מתחת לאף. כן, אם לא שמעתם על myYearbook.com זה כיוון שאתם מבוגרים משמעותית מאוכלוסיית האתר, שהיא האוכלוסייה הפעילה ביותר באינטרנט כיום - האוכלוסייה שקוק השתייכה אליה כשהקימה את myYearbook: ילדים בני 15.
זוהי הרשת החברתית המובהקת והגדולה ביותר לילדים מגיל 13, ומעל גיל 24 הכניסה אליה אסורה לחלוטין. "ואני מאמינה שפוטנציאל הצמיחה שלנו רק מתחיל", אומרת קוק בשיחת טלפון ממטה החברה בפנסילבניה, מיד אחרי שהיא מבהירה שהמכירה אינה ה"אקזיט" שלה, ושהיא אפילו לא יודעת מתי תצא לחופשה. "קהל היעד שלנו בארצות הברית היה 50 מיליון ילדים. QuePasa פתחה בפנינו את אמריקה הלטינית, שבה יש עוד 120 מיליון ילדים. אני מאמינה שהתקופה המלהיבה של האתר שלנו רק מתחילה".
אחי, אנג'ל
קתרין קוק בסך הכל רצתה להכיר חברות חדשות. בגיל 14 היא עברה דירה עם הוריה ושני אחיה הגדולים, והחלה ללכת לבית ספר חדש, מונטגומרי בעיירה סקילמן בניו ג'רזי. ובגיל 14, כמו בכל גיל, לא כל כך כיף להגיע לבית ספר חדש. כך שאת השנה הראשונה היא ואחיה דייב העבירו ביחד.
"יום אחד דייב ואני הסתכלנו בספר המחזור שלנו מבית הספר בניו ג'רזי. ספרי מחזור הם דרך נוראית להכיר אנשים, וכשהסתכלנו בתמונות של עצמנו ממש לא אהבנו את איך שנראינו. אנשים משתנים משנה לשנה, והתמונות הישנות שלהם הופכות למביכות", היא מספרת. "דייב אמר לי משהו כגון 'מעניין מה היה קורה אם היית יכול לבחור לעצמך את התמונה בספר המחזור, ואם הספר היה דיגיטלי, באינטרנט'. הראש שלי התחיל להתמלא מחשבות, והתחלתי לדמיין כמה נחמד היה אם היה אתר שמאפשר לי לדעת מי מכל הילדים בתיכון שלי דומה לי, עם אותם תחומי עניין, כך שהם ואני נוכל למצוא זה את זה, ולהיות חברים ב'אופליין'. כבר היו רשתות שעוזרות לך למצוא חברים בכל העולם, אבל אנחנו התחלנו לדבר על אתר אינטרנט שבו תוכל להקליד שם של להקה, ולגלות מי אוהבים אותה בשכבה שלך, או להכיר אנשים בעזרת משחקים שדרכם אתה מגלה מה אתה אוהב. משם פשוט המשכנו. לא דמיינו אתר של 70 מיליון אנשים, המטרה שלי היתה באמת רק למצוא חברים".
השנה היתה 2005. מייספייס היתה רק בת שנתיים. פייסבוק בת השנה היתה אטרקציה לסטודנטים. היו עוד הרבה רשתות חברתיות, אבל אף אחת מהן לא עשתה את מה שדייב וקתרין רצו. קתרין אהבה מחשבים וידעה לתכנת ולבנות אתרים, ורצתה להקים את הרשת הזאת.
ואז נכנס לתמונה ג'ף קוק, האח הבכור, אז סטודנט מהרווארד בן 26 ויזם סדרתי שכבר בגיל 18 הקים שני אתרים קטנים: EssayEdge.com, שתיווך בין סטודנטים עצלנים לאנשים שהציעו שירותי כתיבה ועריכה של עבודות אקדמיות תמורת תשלום, ו־ResumeEdge.com, שוק מקוון לשכירת שירותיהם של מומחים לעיצוב ועריכת קורות חיים. שני האתרים נמכרו מאז.
ג'ף שמע את הרעיון של שני אחיו הצעירים, שביקשו את עצתו, ובמקום רק לייעץ הוא החליט להשקיע במיזם שלהם. וכך, לפני יום הולדתה ה־15 מצאה עצמה קוק עם צ'ק של 250 אלף דולר מאחיה הבכור, שתמורת ההשקעה נהפך ל"מנכ"ל" המיזם. בשלב הבא שידך להם ג'ף צוות מתכנתים שפעל ממומבאי, הודו. הצוות עבד איתו במיזמיו הקודמים, ותקשר עמו דרך האינטרנט. מאז, דרך אגב, יזמים רבים נוספים במערב עברו לעבוד עם מתכנתים הודים שאיתם הם מתקשרים אונליין. "התחלנו לצייר את העמודים ולהעביר אותם לצוות במומבאי", מספרת קוק. "הבעיה היתה שעדיין היינו בתיכון. לפני שהתחלנו להקים את האתר, שעת כיבוי האורות שלנו היתה 11 בלילה. פתאום השעות התארכו, ומצאתי את עצמי מנסה להחזיק במקל בשני קצותיו, בבוקר ללמוד ובלילה לשוחח עם הצוות ההודי עד ארבע לפנות בוקר".
האתר עלה לרשת באפריל 2005. "אף על פי ששני ההורים שלנו מהנדסים, איכשהו עשינו את כל העבודה בעצמנו", סיפרה קתרין בראיון. באותו ערב הזמינו לאתר באימייל כ־200 מתלמידי השכבה, ולמחרת הגיעו לבית הספר לבושים בחולצות עם לוגו החברה, שאותו עיצבה קתרין. "הזמנו המון המון טי שירטס צמודות עם סיסמאות כמו 'מי החברים של החברים שלך? בואי תגלי כמה טוב הם נראים'. אנשים הסתקרנו, ובשבוע הראשון הצטרפו 400 תלמידים מהתיכון שלנו. כל יום הצטרפו עוד 20 ילדים, ומהר מאוד זה הפך להיות הרשת החברתית של מונטגומרי. בנובמבר פתחנו את האתר לתלמידי כל התיכונים בארצות הברית, וכמעט בבת אחת התחילו להצטרף 6,000 ילדים בכל יום. פתאום היינו במקום החמישי במדד האתרים הצומחים של אלקסה. כל הזמן המשכנו לעבוד על האתר ולפתח אותו. כשהגענו למיליון משתמשים ההתרגשות התחלפה בפחד. הבנו שחיינו השתנו במידה שכבר לא יכולנו לדמיין".
"ידעתי מה הקרבתי"
קוק מספרת שרוח היזמות והעסקים שרתה על שלושת האחים מגיל צעיר. כבר בגיל שמונה היא ודייב הקימו בבית ספרייה, ותמורת תשלום סמלי השאילו ספרים להוריהם, שעודדו את המשחק, ולא רק אותו. "הם היו שולחים אותנו ל'קייטנות עסקים' לילדים, וגם בהתנהגות היומיומית שלהם הם דחפו אותנו לעצמאות", מספרת קוק. בראיון לאתר האינטרנט ליזמים צעירים JuniorBiz היא גם נתנה דוגמה: "למשל, כשילדים לא מבינים מילה מסוימת ההורים שלהם מסבירים להם בסבלנות. אותנו שלחו לקרוא את משמעות המילה במילון. זו גישה של 'תעשה את הדברים בעצמך וכך תמצא את הדרך שלך'".
כשקתרין היתה בת תשע, ג'ף, אז בן 21, היה לוקח אותה ואת דייב למסעי העסקים הקטנים שלו בקליפורניה. וכך, שני הילדים זכו לראות את עמק הסיליקון בשיא בועת ההייטק, לפני הקריסה של 2001. "זו היתה סביבה שונה מאוד מזו של ניו ג'רזי, ומסביבת העבודה הרגילה של הורינו, שהיו מהנדסי אלקטרוניקה. האנרגיות היו 'קוליות' לגמרי'". וכבר אז ההשפעה ניכרה, כשבכיתה ג' קוק זכתה בפרס התלמידה החכמה בכיתתה.
ההשפעה ניכרה עוד יותר בשנות העשרה של קוק. ב־2006, ביום הולדתה ה־16, היא כבר ניהלה צוות של 12 מפתחים, עבדה במשרה מלאה בפיתוח האתר ותכנון משחקים, אטרקציות ואמצעי אבטחה, ובמקביל עשתה בגרויות. "אמא היתה צועקת עליי בכל פעם שהגיע פתק על זה שהחסרתי שיעור. הייתי נשלחת המון לסגן המנהל, ומסבירה שזו היעדרות מוצדקת. אמא התרגלה לזה ובסוף תמכה בי, אבל באמת כל מה שהיה חשוב לה זה שאסיים תיכון.
"רק לאחרונה הסתכלתי לאחור וראיתי שבתקופה ההיא ישנתי שעתיים בלילה. זה היה קשה, אבל רק אחרי שסיימתי את התיכון התחלתי להבין את המחיר שאני משלמת בחיי האישיים. היה לי חבר בתיכון, שהיה ממש תומך וישב איתי בלילות הארוכים של העבודה על האתר, אבל כשהגיע הזמן להירשם לקולג' היה ברור שאעדיף את האתר על פני להתאמץ לראות אותו. הבנתי שזה הסוף.
"בשנה הראשונה בקולג' אף אחד לא ידע על התפקיד שלי בחברה, חוץ ממני ומהחברה הכי טובה שלי, שהתקשתה לקלוט כמה הרבה שעות הקדשתי לזה בכל לילה. ולי עוד יש נטייה להיות מהמשכימי קום. היא היתה אומרת לי: 'את אף פעם לא ישנה!'".
אורח החיים השוחק, שנחלק בין הלימודים לבין השתעבדות לאתר, נמשך בארבע שנותיה של קוק בחוג למינהל עסקים באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון הבירה. ב־2010, שנתה האחרונה באוניברסיטת ג'ורג'טאון, חגג האתר 20 מיליון משתמשים. myYearbook היתה כבר חברה רשומה שפעלה ממשרדים בניו הופ, פנסילבניה. ג'ף קוק היה המנכ"ל, דייב מנהל המוצרים וקתרין המפתחת הראשית ובעלת החזון, שמגיעה למשרד ברכבת כמה פעמים בחודש.
"המון מהפיתוחים שעשינו באותן שנים היו פשוט הצעות של חברים שלי. אמרו לי: 'תוסיפי אפשרות ללחיצת ידיים', 'תכניסי כוכבים, שיהיו כמו לייקים', דברים כאלה. דבר אחד שחברים שלי אמרו לי ולא היה נכון היה שלעולם לא נצליח לעבור את מספר המשתמשים במייספייס".
אני מצטער, אני עדיין לא מבין איך אפשר לעשות תואר ולנהל חברה במשרה מלאה.
"בקולג' זה אפילו יותר קל מאשר בתיכון, כי הרגשתי שבקולג' אפשר לפספס יותר שיעורים. פעם הרציתי בכנס של צעירים יזמים, וראיתי שהנכונות שלהם להקריב את הלימודים נמוכה משלי. אני תמיד שמתי את האתר שלי לפני כל דבר אחר, ולא משנה מה. היתה שנה אחת שבה לא למדתי לאף מבחן".
ואיך עברת אותה?
"תמיד הסתדרתי איכשהו. הייתי מתואמת עם המרצים שלי, ומעולם לא הרגשתי שזה ממש קשה. מצאתי דרכים. למשל, בשנה האחרונה השיעורים הוקלטו ועלו לרשת, ושמעתי אותם באייפוד, בדרך למשרד".
כמו פייסבוק, רק הפוך
ההשוואה בין קתרין קוק למארק צוקרברג כמעט בלתי נמנעת, בעיקר כיוון ששניהם סמל לחלום האמריקאי העדכני של כניסה בן לילה לליגת העל של ההייטק, בגיל הולך ויורד. קוק עצמה מוכנה רק לומר שהיא מוחמאת מההשוואות, ומדגישה שבשונה מהסיפור אפוף התככים והמריבות של הקמת פייסבוק, הקמת האתר שלה נראתה כל השנים פשוט כפעילות אחר הצהריים תובענית במיוחד. "הדבר הכי דומה לקנאה שהיה לי היה תלמיד אחד בשיעור ספרדית, שהיינו חברים ופתאום הוא הפסיק לדבר איתי. התברר שאמא שלו הציקה לו ואמרה לו: 'איך יכול להיות שהילדה הזאת יכולה להקים רשת חברתית ואתה לא מצליח ללמוד למבחנים'".
ההבדל בין צוקרברג וקוק, בין פייסבוק ו־myYearbook, מתחדד כשמשווים בין האתרים עצמם. בעוד פייסבוק מצוי במתיחת פנים תמידית, והולך ומתמצב כגרסה ידידותית ומאירת עיניים של האינטרנט עצמו, myYearbook עשוי לגרום גם לגולשי פייסבוק בני 20 להרגיש "זקנים שלא מבינים את השפה של הדור הצעיר".
האתר נראה כגרסה צעקנית וממוסחרת של פייסבוק בימיו הראשונים, עם שלל משחקי "חם או סתם" שמתחלקים לתתי־סוגים שונים, ובהם "הבוגר היפה", "השמיניסט הנאה" ועוד משחקים שגולש אקראי יתקשה להבדיל ביניהם, וגם עם חידונים אקראיים, פרסומות להפעלות נושאות פרסים ומשחקי קז'ואל שעטופים בעיצוב שמזכיר אתרים משנות התשעים, ושופע צבעי שחור, סגול בוהק לגווניו ואייקונים מיושנים. בשונה מפייסבוק, כ־90% מתנועת הגולשים באתר מגיעה לא משיטוט בדפי פרופיל של חברים אלא ממשחקים וחידונים שרבים מהם נעשים ביוזמת האתר, שיחות צ'ט בווידיאו ומשחקי היכרויות כגון "בליינד דייט": ארבעה גולשים או גולשות נהפכים ל"מועמדים" לדייט עם גולש אחד מהמין השני, וזה מעמיד להם סדרת שאלות ומסנן מהם מועמד סופי לפגישה.
ייחודו של האתר, מסבירה קוק, הוא שהוא נועד להפגיש בין תלמידים באותו בית ספר ולהפוך היכרויות אגביות מהחיים לחברויות - בדיוק מה שקתרין רצתה כשעברה לבית הספר החדש. וזאת בשונה מפייסבוק, שייעודו הרשמי הוא לסייע להישאר בקשר עם מי שהם כבר חבריך, ושיש האומרים עליו בסרקזם שייעודו למסמס את הקשר עם מי שהם כבר חבריך. "גם הסטטוסים שלנו עוברים להיות מבוססי מיקום באפליקציה סלולרית. בפייסבוק אתה קורא עדכונים על חברים לפי מידת העניין שלך בהם. אצלנו אתה קורא על מי שכרגע קרובים אליך ושאתה יכול לפגוש", היא אומרת.
"אבל אנחנו חיים טוב עם פייסבוק היום, כי התחברנו ל'פייסבוק קונקט'. אפשר גם להעלות אצלנו תכנים ממייספייס. אנחנו לא מתחרים ברשתות אחרות. אנחנו נותנים משהו מסוים מאוד".
עוד דבר שמבדיל בין myYearbook לפייסבוק הוא מודל ההכנסות. בפייסבוק כל ההכנסות מגיעות מפרסום. באתר של האחים קוק הן מגיעות משלושה מקורות: פרסום אגרסיבי ומתערב יותר מהמודעות בפייסבוק, מינויי פרימיום, ומכירת "Lunch Money", כסף וירטואלי שמאפשר לקנות מתנות ושירותים באתר. "האתר שלנו הוכיח שהוא יכול למשוך קהל צעיר", מסכמת קוק, ומשיבה גם למי שמבקרים את העיצוב והפרסום התזזיתי. "לא נפסיק להתמקד בפלח האוכלוסייה הזה, וננסה לפנות לעוד ועוד אנשים בני גיל העשרה ברחבי היבשת".
רשת חברתית לילדים היא דאגה להורים, שחוששים מעברייני מין שיעטו זהות בדויה ויתיידדו עם ילדיהם. אֵם למשתמשת בת 16 פרסמה באחרונה ביקורת חריפה ל־myYearbook וכתבה: "כשבחור זר כותב לבתי שהוא רוצה להכניס אותה להיריון, וזה רק הדבר הרביעי שהוא אומר לה, כי את השאר לא יכולתי לכתוב כאן, אז אני מבינה שצריך לשמור על הילדים מפני האתר הזה".
"אנחנו משקיעים הון במניעת הטרדות", משיבה קוק. "רבע מכוח האדם שלנו מוקדש לכך ואנחנו משתפים פעולה עם הרשויות בניו ג'רזי. ברירת המחדל באתר היא חיסיון מוחלט של הפרטים האישיים, גם בפני חברים ברשת, וכל גולש גלוי אך ורק לעיני ילדים מבית הספר שלו". "ובשיחות הצ'ט שלנו יש מערכת שבודקת אם בשני הצדדים הפנים גלויות", מוסיף ג'ף קוק, האח הבכור והמנכ"ל. "גילינו שכאשר שני הצדדים משוחחים בפנים גלויות, הניסיונות להטרדה מינית בשיחת צ'ט פוחתים לכדי 1 ל־1,000.
"בסופו של דבר", אומר קוק, "ההבדל בינינו לבין פייסבוק הוא שהם מתמחים בניהול הרשת הקיימת של החברים שלך, ואנחנו מנסים לחבר אותך עם האנשים שהיית רוצה להכיר. התחושה שמהביקורים שלך באתר תצא עם חברים חדשים בעולם האמיתי היא שמביאה לנו את תנועת הגולשים והנאמנות שלהם, ואת ההכנסות. אנחנו אולי קטנים מפייסבוק, אבל יש לנו יתרון גדול באוכלוסייה הצעירה - 80% מהגולשים שלנו הם בני 13 עד 22".
שמחה לוותר על הילדות
אם אני רוצה להקים עכשיו רשת חברתית, יש לי סיכוי להיכנס לשוק הזה?
"יותר מאי פעם", אומר ג'ף. "ההצלחה של פייסבוק נותנת את התחושה שאין צורך בעוד אתר שמחבר אנשים זה לזה. אבל זה מכיוון שהשם 'רשת חברתית' הוא רחב מדי. לכל אתר יש ה'גרף' החברתי שלו, ומה שישפיע על הצלחתה של רשת חדשה יהיה הגרף שלה. פייסבוק עושים את העבודה הכי טובה בנישה של חיבור המשפחה והחברים. הנישה שלנו היתה של גילוי חברים חדשים. אם אתה רוצה להקים רשת חברתית אל תנסה לעשות פייסבוק טובה יותר, אלא רשת שעונה על צורך אחר".
צוקרברג התחיל בגיל 19, אתה נכנסת ליזמות בגיל 17, קתרין בגיל 15. עתיד ההייטק שייך לילדים?
"זו לא שאלה של גיל, אלא של שילוב בין רוח יזמית למציאת מימון. וכמה כבר עולה לממן חברה כשהיא קמה במעונות סטודנטים? אבל אצל קתרין צריך לזכור שאת המימון הראשוני שלה, בגיל 15, היא קיבלה ממני כשכבר הייתי בן 26, והמזל של המימון שקיבלה מבן משפחה הוא שאפשר לנו אחר כך לגייס מקרנות הון סיכון עוד 17 מיליון דולר", אומר קוק.
שלושה אחים שמנהלים חברה, נשמע כמו מתכון לריבים משפחתיים.
"זה לא קורה אצלנו. דייב וקתרין אולי רבים מדי פעם, אבל אז אני מגלם את האח הגדול שמבוגר מהם בעשר שנים. בסך הכל זה די כיף לנהל חברה משפחתית. אולי במשפחות אחרות זה לא עובד. אצלנו כן".
ומה תעשו עכשיו, אחרי האקזיט?
"זה לא אקזיט. והחופשה היחידה שלנו תהיה חופשת סקי שאנחנו לוקחים כל שנה. כרגע אנחנו עובדים על להכפיל את מספר המשתמשים שלנו".
קתרין, במבט לאחור, את חושבת שזה טוב שבגיל 15 הקדשת את החיים שלך לניהול חברה?
"בהחלט. זה דורש הרבה עבודה, וויתור על פעילויות חברתיות, אבל זה משתלם. גם אין בזה סיכון, אין לך מה להפסיד. אם הרעיון שלך נכשל אתה עדיין בן 15 שגר עם ההורים, וכבר קצת יותר מנוסה. עדיף להיות יזם בן 16 מאשר יזם בעל משפחה".
את מתכננת להקים עוד חברות?
"כרגע אני לא מתכננת לעזוב. גם את הלימודים לא עזבתי, אף שכבר ידעתי שזו קריירה יציבה. אבל אני יודעת ש־myYearbook לא תהיה החברה האחרונה שאקים. אני מניחה שגם בעוד עשר שנים אעבוד בחברה משלי. התרגלתי להיות הבוס. לעולם לא תראה אותי עובדת מתשע עד חמש. בלי התשוקה למה שאני עושה לא אוכל להסתדר".
24 תגובות לכתיבת תגובה