אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הכלכלה הסינית מתחילה לשלם את מחיר מדיניות הילד האחד צילום: רחל בית אריה

הכלכלה הסינית מתחילה לשלם את מחיר מדיניות הילד האחד

המחוז המאוכלס ביותר בסין הגיש לממשל המרכזי בבייג'ינג בקשה להקל את האיסור על משפחות להביא לעולם יותר מילד אחד. הסיבה: פחד מהזדקנות מואצת של האוכלוסייה, שתטיל את כובד המשקל הכלכלי על כתפי הצעירים המתמעטים

10.08.2011, 12:41 | רחל בית אריה, בייג'ינג

אחרי יותר מ־30 שנות מדיניות קשוחה של צמצום ילודה, המחוז המאוכלס ביותר בסין מבקש להקל את האיסור על משפחות להביא לעולם יותר מילד אחד. הסיבה: הפחד מהזדקנות מואצת של האוכלוסייה, שתטיל נטל קשה על הכלכלה המקומית בשנים הקרובות. לפי הערכות של דמוגרפים, 12% מאוכלוסיית סין יהיו מעל גיל הפרישה ב־2015. מספר זה צפוי לזנק ל־20% ב־2020 וליותר משליש מהאוכלוסייה ב־2030, אם קצב הילודה הנוכחי יישמר.

התחזית הזו מדירה שינה מעיני ההנהגה בבייג'ינג: הכלכלה הסינית מתקרבת גם כך לתקופת האטה מסוימת אחרי 30 שנים של צמיחה בקצב שהעולם לא ראה כמותו בעבר. ההאטה והתחזית של כוח עבודה מידלדל שייאלץ לתמוך במספר גדול של קשישים עלולות יותר מכל דבר אחר להיות מה שיעצור את הקטר הסיני הרבה לפני שיגיע ליעדו ולפני המועד שהמנהיגים מתכננים.

סין אמנם הפכה בשנה שעברה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם, אולם במונחי תמ"ג לנפש היא עדיין מדדה הרחק מאחורי המדינות המפותחות, וזקוקה לשנים רבות נוספות של פיתוח כלכלי כדי להבטיח לתושביה רמת חיים מערבית.

הממשל מטרפד כל הצעה

מחוז גואנגדוג הסמוך להונג קונג הוא הגדול בסין מבחינת מספר התושבים, עם כמעט 105 מיליון בני אדם. לחץ האוכלוסייה בערים בגואנגדונג ניכר מאוד, אך למרות זאת, המחוז הגיש לפני כשבועיים בקשה לממשל המרכזי להקל את המגבלות כך שבמשפחה שבה אחד ההורים הוא ילד יחיד, תתאפשר הולדת ילד שני. לא ברור עדיין אם הבקשה תאושר, אבל ראש המשרד לפיקוח על האוכלוסייה במחוז, ג'אנג פנג, אמר לעיתונות המקומית במחוז כי הצעד הוא הכרח כלכלי: "גידול האוכלוסייה נשאר בעיה חמורה שמשפיעה על ההתפתחות החברתית והכלכלית שלנו, אולם בטווח הארוך, הזדקנות האוכלוסייה תהיה בעיה חמורה יותר", אמר.

הצעד של גואנגדונג, המחוז העשיר ביותר בסין ואחד ממנועי הצמיחה של המדינה, מעורר מחדש ויכוח שההנהגה בבייג'ינג מנסה להשתיק: יותר ויותר קולות קוראים בשנים האחרונות להקלה או אף לביטול מוחלט של מדיניות הילד האחד, שנכפית על האוכלוסייה הסינית מאז 1980.

ההצעה בגואנגדונג למעשה חוזרת על הצעה של הדמוגרף חה יה־פו שהועלתה בקונגרס הלאומי (הפרלמנט) של סין השנה, ונדחתה. חה הציע להנהיג הקלות בחמישה מחוזות בעלי ילודה נמוכה במיוחד כפרויקט פיילוט, במטרה לבדוק את ההיתכנות של ביטול ההגבלות בכל חלקי המדינה. שנה קודם לכן נדחתה בקונגרס הצעה להפוך את מדיניות הילד האחד ל"מדיניות שני ילדים", ומאז מתנהל ויכוח סוער בין אקדמאים ואנשי ממשל במדינה בסוגיה. באופן מפתיע, ובניגוד לעבר, הדיון כבר כמעט אינו מצונזר, מה שגורם למשקיפים שונים להאמין כי ההצעות נשקלות ברצינות בחלונות הגבוהים.

מי שמובילים את הלחץ לשינוי, כך נראה, הם המחוזות המפותחים והעשירים יותר, שמעוניינים להקל את המגבלות על אוכלוסיית המעמד הבינוני המתפתחת בהם. לפני שנתיים יצאה העיר שנגחאי ביוזמה לאפשר שני ילדים למשפחה למי שרשומים כתושבים קבועים של העיר: ההצעה טורפדה לבסוף על ידי הממשל המרכזי אחרי שזכתה לביקורת קשה. בחלקים העניים יותר של סין חשו רבים כי המגמה המתפתחת היא לאפשר לעשירים ילודה גבוהה יותר, בעוד שהמגבלות הדרקוניות על העניים נשארות במקומן.

על פי מפקד האוכלוסין האחרון שפורסם באפריל, אוכלוסיית סין מונה כיום 1.34 מיליארד בני אדם. על פי המשרד לאוכלוסייה ולתכנון המשפחה, שאחראי לאכיפת מדיניות הילד האחד, ב־30 השנים שבהן היא מיושמת המדיניות הזו מנעה 400 מיליון לידות, והורידה את ממוצע הילודה בסין לפחות מילד אחד לאשה. זה עולה למדינה בצבא עצום של עשרות אלפי פקידים המוצבים בכל מחוז, נפה וחבל בסין ומופקדים על יישום המדיניות. השיטות של המשרד ברוטליות לעתים: במקרים מתועדים רבים נשים שנכנסו להיריון שני אולצו לעבור הפלה, לפעמים בשלבים מתקדמים של ההיריון, וזוגות אולצו לעבור עיקור.

במקרים אחרים הסנקציות הן כלכליות: קנס על לידת ילד מחוץ למכסה עשוי להגיע ל־200 אלף יואן (30 אלף דולר). בנוסף, ילד שני לא נכנס לרישום האוכלוסין ולכן גם אינו זכאי לשירותי חינוך ובריאות שונים אלא אם ההורים משלמים סכומים נכבדים כדי להסדיר את מעמדו. את ההסבר להיסוס של השלטונות להקל את המדיניות אפשר אולי למצוא גם בפעילות המשרד הזה, שתתייתר ותשאיר את אנשי הפיקוח מובטלים אם הגבלת הילודה תבוטל.

עשור של הצטמקות

הניסיון של סין הקומוניסטית להנדס את הרכב האוכלוסייה לא התחיל עם מדיניות הילד האחד. כבר בשנות החמישים יועצים למפלגה המליצו על תוכנית לצמצום הילודה וחינוך לשימוש באמצעי מניעה, אבל מנהיג סין אז, מאו דזה־דונג, סבר שמדובר במזימה קפיטליסטית להחליש את סין, ונקט מדיניות הפוכה של עידוד גורף לילודה. באמצע שנות השישים שיעור הילודה במדינה נסק לממוצע של שישה ילדים לאשה, ואמהות שהביאו ילד עשירי זכו לברכה אישית ממאו.

מלבד הזדקנות האוכלוסייה, המדיניות שנועדה למנוע מצב מוחשי מאוד של רעב בשנות השמונים יוצרת שלל בעיות דמוגרפיות, כלכליות וחברתיות שרובן נובעות מההעדפה הברורה שעדיין קיימת בחברה הסינית לבנים על פני בנות.

היחס בין לידות בנים לבנות היה בטווח הנורמלי בתחילת שנות השמונים ועם מדיניות הילד האחד. יחד עם התרחבות השימוש באולטרה סאונד לזיהוי מוקדם של מין העובר, הגיע היחס הזה לפער עצום של 121 ילדים על כל 100 ילדות ב־2004, מה שאומר שבסין ישנם כיום 20 מיליון "ענפים יבשים" כפי שהם מכונים כאן, גברים בלי סיכוי למצוא בנות זוג.

עלייה בסחר בנשים

המצב הזה, בין השאר, גרם להתפחות "תעשייה" גדולה של הברחות נשים ומכירתן לנישואים לגברים שלא מצליחים למצוא בנות זוג. קשה לעמוד על ממדי התופעה, שנעשית במחתרת ומחוץ לחוק. לפי הערכות שונות, עשרות אלפי נשים ממחוזות עניים כמו סצ'ואן ויוננאן נמכרות, לעתים על ידי בני משפחה מרוששים, לגברים ממרכז סין לצורך נישואים.

לפי דיווח של הארגון התאילנדי פאלונג, בשנתיים האחרונות נסקו ההברחות של נשים מבורמה לתוך סין. בשל המצב הנואש בבורמה, כלה מהמדינה עולה פחות מכלה סינית והמבריחים משלמים כ־10,000 דולר למשפחה בורמזית שמוכרת את הבת לנישואים.

הבעיות החברתיות שהולכות ומתגלות רק מחריפות את הוויכוח על מדיניות הילודה הסינית, אבל גם אם המגבלות יוקלו, ואפילו אם יוסרו לחלוטין, לא ברור שהתוצאה תהיה בייבי בום פתאומי. לפחות במרכזים העירוניים הגדולים כמו בייג'ינג ושנגחאי, יותר ויותר זוגות מצהירים בפה מלא שהם אינם מעוניינים ביותר מילדה אחת, ולמרות הלחץ של האמהות הנמרות הסיניות, זוגות לא מעטים בוחרים שלא להביא לעולם ילדים בכלל.

"אני שמחה עם הילדה שלי, אבל לא מוכנה לשקול ילד נוסף. אחת בהחלט מספיקה לי", אומרת שו חונג, אם לילדה בת שנתיים מבייג'ינג.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות