אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות מהתמ"ג נמוך בישראל מב-27 ממדינות ה-OECD              צילום: עמית מגל

שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות מהתמ"ג נמוך בישראל מב-27 ממדינות ה-OECD

ההוצאה הלאומית לבריאות עלתה אשתקד ב-3%. עיקר המימון הממשלתי מופנה לבתי חולים. חלקו של המימון הפרטי בהוצאה הלאומית לבריאות ירד ב-1% ל-38%

11.08.2011, 14:35 | כתב כלכליסט

ההוצאה הלאומית לבריאות עלתה בשנת 2010 ב-3% לעומת שנת 2009. ההוצאה לנפש עלתה ב- 1%. ההוצאה הלאומית לבריאות הסתכמה בשנת 2010 ב-61.2 מיליארד שקל - 7.5% מהתמ"ג. כך נמסר מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ההוצאה לבריאות כוללת את ההוצאות על כל שירותי הבריאות הניתנים במרפאות, בתי החולים, שירותי רופאים פרטיים ורופאי שיניים; הוצאות על תרופות ומכשירים רפואיים, מחקר ומנהל ממשלתי בתחום הבריאות, והשקעה במבנים וציוד במוסדות הבריאות.

השוואה לארצות ה-OECD בשנת 2009 מראה, כי שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות מהתמ"ג בישראל (7.6%) היה נמוך מאשר ב-27 ממדינות ה-OECD ,במיוחד מארה"ב (17.4%), הולנד וצרפת (כ-12%). לעומת זאת, היה גבוה מאשר ב-6 ממדינות ה- OECD האחרות. השיעור הנמוך ביותר היה בטורקיה (6.1%), מקסיקו (6.4%), דרום קוריאה (6.9%) ואסטוניה (7%).

ברוב מדינות ה-OECD, שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג (חציון מדינות OECD) עלה בהדרגה בין השנים 2009-1995, מ-7.4% ל-9.5%. לעומת זאת, בישראל השיעור נשאר כמעט ללא שינוי בשנים אלה.

מההשוואה הבינלאומית עולה עוד, כי בשנת 2009 ההוצאה לבריאות לנפש במונחי כוח קנייה בישראל - 2,092 דולר - דומה להוצאה בסלובקיה וצ'כיה ונמוכה מזו שבמרבית מדינות ה-OECD. בארה"ב הייתה ההוצאה לנפש הגבוהה ביותר –  7,960 דולר. בסלובקיה, דרום קוריאה, הונגריה, פולין, אסטוניה, צ'ילה, מקסיקו וטורקיה היתה ההוצאה נמוכה מאשר בישראל.

בשנת 2010 תשלומים ישירים של משקי הבית לתרופות ושירותים רפואיים (כגון, רופאים, מרפאות, ורופאי שיניים) מימנו 28% מההוצאה הלאומית לבריאות. 10% הנוספים היו הוצאות על ביטוחים פרטיים של משקי בית, הוצאות של מלכ"רים פרטיים, של בתי חולים כלליים ששייכים להם ותרומות מגורמים פרטיים שונים. סך הכל המימון הפרטי - משקי בית ואחרים ירד ל- 38% ב-2010 מ-39% בשנת 2009.

המימון הציבורי כולל בתוכו מימון מתקציב המדינה ומיסים מיועדים. 27% מההוצאה הלאומית לבריאות ב-2010 מומנו מגביית מס בריאות לעומת 26% בשנת 2009. 33% מומנו מתקציב המדינה ועוד 2% מומנו מתרומות מחו"ל. מימון מתקציב המדינה כולל העברות לקופות החולים ולמוסדות אחרים ללא כוונת רווח, אספקת שירותי בריאות באמצעות מוסדות בריאות ממשלתיים, ומימון השקעות בבנייה ורכישת ציוד בבתי חולים ממשלתיים.

תגיות

8 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

8.
ל-7, ראשית תודה על המחמאות
לגבי הצעותיך, צריך להגיד כמה דברים: א. ישראל מדינה קטנטנה ולכן אין בה באמת "פריפריה" במובן הגאוגרפי, 90% מהאוכלוסייה מתגוררת בין בתי החולים השלישוניים רמב"ם וסורוקה. מי שבוחר לגור בחוות בודדים בנגב לא יכול לצפות לאותה רמת שירותים כמו בת"א, זה לעולם לא יקרה. כל עוד הרפואה הפרטית תישאר חוקית בישראל (ובפרט חוקית העבודה הפרטית במקביל לעבודה הציבורית) אז תמיד הערים העשירות תמשוכנה יותר רופאים, וחשוב להבין שזו לא בעיה תקציבית אלא בעיה חוקית/פוליטית, לא משנה כמה כסף תשפוך על אופקים עדיין לא תוכל להתחרות עם עשירי צפון תל אביב. ב. את הסוגיה של גובה ההשתתפות העצמית יש לבחון בזהירות. הרי ברורה לכולנו הסכנה שבאי השתתפות עצמית בכלל, וגם בהשתתפות עצמית של 10 אגורות נגיד, זה מעודד תופעות שליליות רבות ובכלל לא ברור שזה כדאי מבחינת בריאות הציבור. מצד שני גם ברור שהשתתפות גבוהה מדי עלולה גם לסכן חיים. השאלה איפה עובר הגבול תלויה גם בהגדרת הפרמטרים של הגבול. ג. סיעוד בחינם לכל עולה הון תועפות. הרי אם עלות טיפול סיעודי באדם אחד הייתה מיליון ש"ח בחודש אז היינו אומרים שעם כל הצער והכאב בלתי אפשרי לממן כזה דבר. השאלה איפה עובר הגבול, ב-100,000 או ב-10,000? זו שאלה פוליטית שאני לא יודע מה עמדת רוב הציבור בעניינה. ד. החלקים הרלוונטיים העיקריים בביטוחים המשלמים קשורים לרפואה פרטית. הרעיון של תגמול דיפרנציאלי של רופאים לפי מידת הביקוש להם הוא לא רעיון רע, בעקרון זה רעיון שמעודד מצוינות ותחרותיות בקרב הרופאים במקום קפיאה על השמרים. יחד עם זאת במודל של תוספת משמעותית של שכר מעבר לשכר הגבוה גם ככה של הרופאים (שהוגדל מאוד לפני שנתיים ואוטוטו שוב יוגדל בהרבה) היא נטל תקציבי גדול והביטוחים המשלימים ממומנים רק ע"י כ-70% מהאוכלוסייה. לכן אני חושב שהרעיון של בחירת רופאים ותגמול דיפרנציאלי במסגרת הציבורית הוא רעיון מצוין, אך יש ליישמו במסגרת התקציבית הקיימת ולא ע"י הגדלתה, וזה כמובן קשה ליישום עקב יחסי עבודה.
שלמה  |  14.08.11
7.
מצבנו טוב יותר מ OECD - עדיין יש מה לשפר
ראשית רוצה לשבח את מגיב 6 - כתבה רצינית אמורה לבצע השוואה הגיונית ובעיקר לקחת : - אוכלוסייה צעירה בישראל - קשיש צורך שירותי בריאות פי 4 מצעיר. בממוצע אדם צורך בשנתו האחרונה כחצי משירורתי הבריאות (כספי) בכל שנות חייו. - במייד התפוקות הבולטים - תמותת תינוקות ותחלת חיים אנחנו טובים מאוד. אבל יש מה מה לשפר בעיקר בתחום השיוויון: - אפלייה מתקנת לפריפריה בהקצאת משאבי בריאות - כיום זאת הסיבה היחידה שאינני עובר לצפון . בצימרים הם מצויינים אבל אם צריך בית חולים - אלוהים ירחם.... - הגדלה ההוצאה עממשלתית ע"ח הפרטית: - צמצום (לא ביטול השתתפות עצמית) - למשל במכבי עדיין גובים מהמבוטח על ביקור רופא משפחה. - רפואת שיניים לתוך הסל - רק המרכיב של המניעה (בדיקות פעמיים בשנה) ובתעריף מפוקח. - ביטוח סיעודי חובה וחינם. - הכנסת הביטוח המושלם לסל הבסיסי
רון , ירושלים  |  13.08.11
6.
המדד הזה לא רלוונטי משתי סיבות
א. ההרכב הדמוגרפי ב-OECD הוא הרבה יותר מבוגר, והקשישים הם עיקר המשתמשים במערכת הבריאות. לכן במדינה צעירה יותר כמו ישראל אנחנו נצפה לשימוש נמוך יותר במערכת הבריאות ולהוצאה נמוכה יותר. זה אומר שאם נחלק את הנתון באחוז הקשישים מעל גיל 65 אז נקבל שבישראל ההוצאה הלאומית לבריאות על קשיש כאחוז מהתמ"ג גבוהה יותר מב-OECD. ב. העובדה שישראל נמצאת במקום ה-8 בעולם בתוחלת החיים וה-17 בתמותת תינוקות, לפני רוב מדינות ה-OECD, מדברת בעד עצמה, ואומרת שבשורה התחתונה שירותי הבריאות בישראל גם טובים יותר וגם זולים יותר מהממוצע ב-OECD. בבריאות מה שחשוב זה מבחן התוצאה במדדי הבריאות ולא כמה כסף שפכת (הדוגמה הבולטת היא ארה"ב שאחוז ההוצאה שלה על בריאות הגבוה ב-OECD ומדדי הבריאות הגרועים ביותר). לסיכום, לא רק שהמצב לא רע, הוא למעשה טוב, ולא ישראל צריכה לחקות את ה-OECD אלא ה-OECD צריך לחקות את ישראל בתחום הבריאות.
שלמה  |  12.08.11
לכל התגובות