צילום: אי פי איי
כל הטעויות בדרך לחופה
כניסה בכרכרה, הפרחת יונים והחלפת שמלות, כל אלה לא רק מייקרים את האירוע אלא גם מוסיפים לו טעם רע. כלכליסט מציג: עשה ואל תעשה. המדריך למתחתנים
בדרך לחתונה נפרד הזוג המאושר מעשרות עד מאות אלפי שקלים רק בשביל לשבור את הכוס. התופעה הזאת - חתונות רהב - חוצה מעמדות ושוברת שיאים. הגודל כן קובע, ואין גבול לדמיון כשהתקציב חופשי.
על המקפצה עומדת החתונה של אלעד תשובה, שהכשיר את השטח בכפר הנוער בן שמן בעלות משוערת של 7 מיליון שקל. אולם בדרך ניצבות גם החתונות של מעמד הביניים, זוגות צעירים שמנסים להנציח את חתונתם בזיכרון אורחיהם. מדובר בתופעה אחות של ה"בת מצווש", אך הפעם מדובר באנשים בוגרים, שיכולים לעצור את רכבת ההרים ולהבין שכסף לא קונה טעם טוב. "כלכליסט" פנה לשורה הראשונה של מומחים בתחום, וביקש מהם לשים את הגבול בין חתונה מושקעת וקלאסית לחתונה נובורישית ומנקרת עיניים.
קבלת פנים
המבקשים לצעוד לחופה בדרך בלתי נשכחת ימצאו לא מעט חברות שמציעות כניסה פומפוזית. במיסטרי הפקות מציעים לימוזינה מפוארת (2,500 שקל, כולל נהג ובר משקאות) כניסה על ברבור לבן (החל מ־2,900 שקל) ורקדניות מקצועיות שילוו את הזוג לסלואו הראשון (החל מ־1,500 שקל). חברת "אירועים" מציעה לזוג להגיע על אונייה לבנה, פסנתר כנף או כרכרה מלכותית (טרנד שפורח מאז החתונה המלכותית בבריטניה). אפשר גם להגיח מפרח נפתח, לב ענק או כדור לבן, שעליו מוקרן קליפ החתונה (2,500-1,500 שקל). בסקאי הפקות מציעים נחיתה לחתונה במסוק (2,500–1,500 דולר).
"אני ממש נגד כל הקרנבל הזה" אומרת תמי לנצוט ליבוביץ, המתמחה בבניית תדמית ובנימוסים, "היום יש זוגות שמתנהגים כמו כוכבי רוק, מייבשים את הקהל בציפייה לבואם, ומבזבזים אלפי שקלים על כניסה בלתי נשכחת, שלא בהכרח תיזכר לטובה. כבר יצא לי לראות כלות שיוצאות מתוך צדפות, והן הזכירו לי את השפנפנות של פלייבוי שקופצות מתוך עוגה". היא מציעה אלטרנטיבה מתונה יותר: "כמו בעבר, אז היה נהוג שהחתן והכלה משתתפים בקבלת הפנים, מסותבבים בין האורחים, עורכים היכרויות בין המשפחות, ומודים לאלה שהגיעו לשמוח איתם".
שימוש בבעלי חיים
הפרחת יונים או פרפרים (700–1,700 שקל, יוסף מלך היונים ווייס הפקות), הפכו בשנים האחרונות לאטרקציות פופולריות. אבל אורחים שהשתתפו באירועים שבהם הופרחו יונים, מספרים על חוויות לא נעימות מהשטח. לדבריהם, בעלי הכנף מפוחדים, מתעופפים מעל הקהל ומטילים את צורכיהם. "זה אולי סימן למזל טוב, אבל אף אחד לא רוצה לראות גללים בצלחת או לסבול מפגיעה ישירה", מסכם אחד מהם.
לאהוד בן סירה מחוות רונית יש מוטו: "התפקיד שלי הוא להגשים לבעלי השמחה את האירוע שעליו חלמו, ולמלא כל בקשה או גחמה", הוא אומר. אבל בכל זאת הוא מציב גבולות, ומתנגד לשימוש בבעלי חיים לצורכי קישוט ותפאורה. "היה לנו אירוע שבו הסכמנו שיפריחו יונים, שהגיעו בשובך גדול. ברגע שהפריחו אותן הן לא ידעו לזהות את הדרך חזרה, ואנחנו התגייסנו לטפל ביונים התועות, שהסתובבו אבודות. אנחנו לא אוסרים על הפרחת יונים בחוזה שלנו, אבל אם יהיה לקוח שיבקש לעשות את זה, נבהיר לו שזה נוגד את העקרונות שלנו".
גם השף פול אסנהים מתנגד לשימוש בבעלי חיים, ואף מחרים אירועים שלדעתו חוטאים בכך. "יש תופעה חדשה: אנשים בוחרים לוותר על סידור הפרחים המסורתי במרכז השולחן, לטובת דגי זהב ששוחים באקווריום קטן, ובתום האירוע הולכים לפח. זה מזעזע בעיניי, אני אוהב חיות יותר משאני אוהב אנשים, ואני לא מוכן שיגישו את האוכל שלי באירועים שפוגעים בסביבה. גם על הפרחת פרפרים אני מטיל וטו. זמן החיים של הפרפרים קצר, ואם הייתי פרפר לא הייתי רוצה לבלות חלק ניכר מהחיים שלי כקישוט בחתונה, כמו קונפטי שמעיפים באוויר". אם רוצים להעיף משהו לאוויר אפשר להסתפק בקונפטי המסורתי. בקרייזי בלון אפשר לקנות שקית ב־25–35 שקל ותותח קונפטי ב־600 שקל.
שטחים ציבוריים
קיום אירוע בשטח ציבורי אינו פסול, ולמיקומים מסוימים יש ערך מוסף שעשוי להוסיף ניחוח תרבותי או מסורתי לאירוע, כמובן בתנאי שניתנו האישורים הנכונים. ועדיין צריך לשמור גם כאן על טעם טוב. "חתונה במקום ייחודי, שכרוכה בעלויות הפקה גבוהות, היא אחת הדרכים להרשים את האורחים ולהפגין עושר", אומרת מפיקת אירועי העילית, נעמי סילפן. "כיום יש לא מעט זוגות שמבקשים להתחתן במקום מקורי: על צלע הר, בלב המדבר או באתר עתיקות. באופן עקרוני, אין לי בעיה עם אירועים כאלה, בתנאי ששומרים על צניעות ומכבדים את הסביבה. אני מתנגדת להקמת במות ודקים מעץ בשטח, ולתפאורה מוגזמת שפוגעת באופי הטבעי של המקום. אני גם לא אוהבת שעושים חתונות מושקעות בשוק בבאר שבע, בחומות עכו ובמקומות אחרים שבהם חיות משפחות שלא גומרות את החודש. לדעתי זה חוסר טאקט".
כך לדוגמה חתונת בנו של תשובה עוררה סערה בעקבות השימוש בשטחים החקלאיים, שלא נערכו בהם אירועים בעבר, ועשרות פועלים הקימו בהם מתחם מפואר. לדברי סילפן הביקורת הרבה שנמתחה על הגופים המעורבים באירוע גרמה לרשויות לנהוג ביתר זהירות, ולהקשות במתן אישורים לאירועים פרטיים בשטחים ציבוריים יותר מבעבר.
הטסת אמנים מחו"ל
עמית רונאל שליו, מבעלי מוזיקה פלוס, חתום על הסכם סודיות עם הלקוחות שמונע ממנו לפרט את רשימת האמנים מחו"ל שהוא הטיס לחתונות בישראל. הוא מסכים לספר שמדובר בתופעה שבשנים האחרונות צוברת פופלריות בארץ, למרות המחירים הגבוהים, של בין עשרות למאות אלפי דולרים למופע.
בחתונה של אלעד תשובה הופיע פול אנקה, שעל פי הפרסומים הוא חבר המשפחה. עוד הופיעו להקת הג'יפסי קינגז, שמרבה להופיע בחתונות, ודורשת 80 אלף דולר להופעה ולהקת בוני אם, שמקבלת 70 אלף דולר להופעה. אמנים בסדר גודל של פינק, שהופיעה ב־2008 במסיבה שארגן האוליגרך רומן אברמוביץ, גובים מאות אלפי דולרים להופעה. הדי.ג'י, האופנתי טייסטו גובה כ־50 אלף דולר לאירוע. "אני לא תמיד בעד הטסת אמנים מחו"ל", אומר רונאל שליו. אין לי בעיה אם מזמינים אמן שבעלי השמחה באמת מחוברים אליו. אבל כבר היו מקרים שביקשו ממני, וגם קיבלו, להביא אמנים מפורסמים כדי שבזכותם החתונה תזכה לחשיפה תקשורתית, ותקבל תמונות יותר גדולות בעיתון". איל גולן מקבל לחתונה 58 אלף שקל. זמרת מבוקשת נוספת היא ריטה, שהופיעה בחתונה של אלעד תשובה. להקת השחקים המבוקשת גובה בין 20 ל־30 אלף שקל.
מה נחשב במקרה כזה לטעם טוב? נראה שבלי קשר למחיר, אמן ישראלי מתאים יותר לחתונה מקומית, ואפשר כמובן להזמין אמן פחות יקר. מי שמסתפק במוזיקת רקע שמאפשרת לאורחים גם לנהל שיחה תרבותית יכול לשכור רביעייה קמארית שעלותה בין 5,000 ל־8,000 שקל.
שמלות כלה
שמלה של מעצב בעל שם עולה עשרות אלפי שקלים. זאת אינה תופעה חדשה, אך בתקופה האחרונה בולטות שתי מגמות נוספות. האחת: "תעשו לי כמו", נמצאת בשוק מאז שהיה אפשר לתלוש דפים ממגזינים, אבל השינוי הוא בכך שהכלה לא מחפשת שמלה בגזרה שתתאים לה, אלא שמלה כמו של ידועניות, דוגמת קייט מידלטון. לוסי דוד, מעצבת הבית של אושידה, ממליצה לוותר על שמלות א־לה מידלטון, "כמו כל ניסיון לחקות את מי שאת לא התוצאה יוצאת פתטית. בחתונה שלך תהיי את, ואל תתחפשי".
התופעה השנייה היא ריבוי שמלות. "בשנים האחרונות יש יותר כלות שמבקשות להחליף שמלות במהלך החתונה", מספרת המעצבת הילה גאון, ומסמנת את גבולות הטעם הטוב: "אני אישית ממליצה על שמלה אחת, נוחה ופרקטית, שמתאימה גם לשלב הריקודים. אם מישהי מתעקשת על שתי שמלות, זה בסדר. מעבר לכך זה מוגזם: הכלות צריכות לזכור שמדובר בחתונה, ולא בתצוגת אופנה".
14 תגובות לכתיבת תגובה