האוצר יזם ארבעה מהלכי מנע - לא כולם פועלים

על רקע המשבר הפיננסי של 2008 הגה משרד האוצר ארבעה מהלכים משמעותיים שאמורים להתמודד עם השלכות המשבר ולמנוע פגיעה דומה בעת משבר עתידי.

קרנות המנוף: בעוד שגל הסדרי החוב הולך וצובר תאוצה והמונח "תספורת" הפך שגור, מצא האוצר פתרון - הקמת קרנות מנוף בבעלות פרטית ובמימון גופי הפנסיה, שתפקידן יהיה לספק אשראי לחברות עם מצוקת נזילות. לכאורה פתרון נאה, אלא שהפתרון גובש ויושם לאט ומאוחר מדי. קרנות המנוף הפכו כלי מיותר, ומנהליהן דרשו מהמדינה לאפשר להן להשקיע גם בחברות שאינן נמצאות במצוקת אשראי.

המודל הצ'יליאני: המודל הצ'יליאני מבוסס על הורדת רמות סיכון תיק ההשקעות לפי גיל החוסך. באוצר הבינו שלא ייתכן שתיק פנסיוני של חוסך בגיל 30 יתנהל באופן זהה לזה של חוסך הנושק לגיל פרישה. ב־2009 יצאה טיוטה ראשונה של חקיקה שהכריזה כי מ־2012 כל הגופים יידרשו לנתב את ההשקעות באופן שייצר ברירת מחדל עבור כל טווח של גילאים. בינתיים השעון מתקתק, 2012 מתקרבת, ובאוצר לא מראים סימנים של הנעת המודל קדימה.

הגדלת דרישות ההון: חברות הביטוח נכנסו למשבר ב־2008 עם כריות הון נמוכות וברמות מינוף גבוהות. המשבר הוביל כמה חברות לגירעון בכריות ההון הנדרשות מהן על ידי הרגולטור. תגובתו של המפקח על שוק ההון היתה דרישה מחברות־האם של חברות הביטוח להזרים הון ולהקפיא חלוקת דיבידנדים. התוצאות בהחלט ניכרות בשטח. חברות הביטוח מגיעות למשבר הנוכחי מצוידות בכריות הון גבוהות יותר וברמת יציבות טובה יותר.

ועדת חודק: הוועדה סברה כי המוסדיים בשוק ההון פזיזים מדי בהשקעות באג"ח של חברות ולא תמיד משכילים לתמחר את הסיכון. היא גיבשה פרמטרים למוסדיים להשקעה באג"ח קונצרניות, ובשנה מאז שנכנסו המסקנות לתוקף נדמה שחלה התבגרות מצד המוסדיים בהשקעות באג"ח. אלא שהמשבר הנוכחי הגיע מהר מהצפוי. רוב רובן של האג"ח הקיימות היום בשוק הן אג"ח שהנופקו ערב ועדת חודק, או שמדובר בהרחבות סדרה של אג"ח ישנות שעליהן לא חלים הכללים.